על אנשי רוח, מקובלים, גורויים, ומורים לאומנויות לחימה... באמת, היו מורים צנועים ולא ממש מפורסמים. הכרתי הרבה מורים לאל שהיו בעלי שם עולמי אך בעלי ידע והבנה רדודה בהחלט. אם כך, למה הם כל כך מפורסמים? ולמה יש להם ככ הרבה תלמידים? מהסיבה הפשוטה, שיווק ופרסום נכון, כאריזמה ועוד. רוב המורים בעולם לוינג צון, לדוגמה, מנפנפים בכך שהיו תלמידיו של ייפ מאן. ייפ מאן היה המורה הראשון של ברוס לי, וכל תהילתו לא מתוך תוכן הידע, אלא מתוך עצם היותו מורה של שחקן קולנוע. כל התלמידים שלו תיפסו על זה, וניצלו את שמו כמותג, כחותם על משהו שהוא כביכול איכותי. אבל בתכלס, זה כמו שתשימו סמל של מרצדס על ... הוא אמור לתת תשובות מתוך החוויה האישית האותנטית שלו בלבד. תחשבו, שמורה מאמן אותך לקרב, שהוא אף פעם לא חווה, זה הגיוני? מורה טוב, נותן כלים להתמודדות, ולא יוצר תלות בתלמיד ולהפך. מורה טוב, נותן דוגמה אישית. מכבד מקורות, אך לא מוגבל בהן. תפקיד המורה, לתת כלים, כיווני מחשבה, עצות, אך לא לקבוע. כמות תלמידים אינה רלוונטית, אלא איכותם, ואופן התקדמותם והבנתם. בעולם האל היו לא מעט מקרים שאדם שלמד 20 30 שנים, ולא ידע ממש. ...