... החשך. ה ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה, ויהי - ערב ויהי - בקר יום אחד. הדבר הראשון שעובר לי בראש כשאני מתבונן בפסוקים הראשונים של
התורה ומנסה להבינם הוא הציניות. כן הציניות שהיא כבר חלק מאיתנו, מחיינו - משפתינו - משפת - גופינו, אנו מפקפקים בכנות במוסר האנושי ובכל דבר שבא איתנו במגע וטוענים שרק מניעים אנוכיים ... - טעיתם בגדול, כל אחד ובכוחות עצמו יענה עליהן ויתמודד איתן אם וכאשר ירצה ויראה לנכון. את התבונה הזו למדתי ישירות מהפסוקים הראשונים של
התורה המככבים בראש דברי, מיד נקרא את המילים ביחד מתוך הספר שנקרא בפינו תורה, ספר שונה ומשונה מכל שאר הספרים שידענו, ספר אשר אין בו מרשם. בכל ספר שכתבנו או שקראנו או שהחזקנו בידינו צפון מרשם למשהו, מוסר השכל או מסקנה או נוסחה, אך בספר
התורה אין מרשם ולא מסקנה ולא שום נוסחה, ספר
התורה מסתפק בתיאור האדם בשלבי התפתחותו. מחבר
התורה מצפה מהאדם שיביט בתיאור המדויק שלו ויעמוד עליו מקרוב, אין בספר הזה ציווי ואף לא המלצה ישירה או עקיפה הנגזרת מהדברים. לא כן הספר שהחזקנו בידינו עד הלום וקראנו לו ספר
התורה, הוא מלא בציוויים ומרשמים ונוסחאות... באותו הספר אנו הולכים לקרוא, ואת אותן המילים והאותיות. ישנו בתורה עוד מאפיין משונה: לא כל אדם יכול לעמוד על תוכן המילים הכתובות בה ולראותן ... הקורה - שם את נפשו בכפו ובכל רגע עלול הוא להדרדר ולהתרסק על כל הסיכון הנגזר מכך. את סכנת ההתרסקות ומה שבא לפניה אחריה ובעקבותיה - תיארה
התורה בפרוטרוט בפרשת העקדה. ניסיתי לפני מספר חודשים לקרוא ברבים את הפרשה הזאת וכתבתי 18 פרקים בנידון אך החלטתי להפסיק את המלאכה מתוך הבדידות שחשתי, מטפסי ההרים מעטים בדורינו... נותר ... להר... איך נראה אדם כזה בפעולה? מה מתבקש ממנו לעשות? להיות ישר? תמים? צנוע? שמח? נעים הליכות? אישית קשה לי להגדיר את מכלול התכונה, אך
התורה התייחסה לתכונה הזאת והגדירה אותה במקרה המופתי של משה רבינו, האיש העניו מכל אדם שטיפס אין - ספור פעמים על ההר... איש ענייני שהולך בכל כוחו אחר העניין ושום מכשול לא יעמוד בפניו, ... על הר משופע בכל הכוח ולאורך זמן, המכשולים האנושיים הטבעיים לא יגרמו לו לעצור או לבהות ולהדרדר... מכשולים אלו פשוט אינם קיימים בקרבתו.
התורה קראה לאיש הזה - העניו ביותר, ואני קראתי לו פעם - האיש הגמיש ביותר... (שביכולתו לטפס בקלילות) מתוך הדברים שנאמרו לעיל, אני מניח שלא יהיו לטקסט שהולכים לקרוא להלן בצוותא הרבה שותפים, רוב האנשים רגילים ללכת במישור. נותרה שאלה קטנה וקורצת: ולמה לי לטפס ולהסתכן? -
התורה עונה על השאלה האחרונה ומתארת את הטיפוס הזה... היא מתארת חיים מהנים ונצחיים על האדמה אשר הוא חי עליה, בזה העולם הפיזיקלי המציאותי שלנו, לא בשום עולם אחר. אתן לתורה הזאת ולמחברה - ... מת, לכן היה צורך בלהציג שוב לאדם הזה את מפת כוחותיו המקוריים, את הקלסתר שלו שיביט בראי ויכיר את הקלסתר האישי שלו... באופן הזה, חשב מחבר
התורה, יחזור האדם אל עצמו ואל מקורותיו ויחיה, יגלוש שוב במרחב... זאת תרומת מחבר
התורה לאדם וזאת כל
התורה על רגל אחת. אבל לא כל אדם שווה, לא כל אדם הדרדר לאותו המקום לאותו התהום, לכן סביר להניח שמספיק לאדם אחד להעיף מבט רק פעם אחת בראי ואדם שני צריך לעמוד שעות מול הראי בשביל לזהות ... את עצמו ולחזור אל מקורותיו... ישנם אנשים שאינם מסתפקים בחוש הראיה שלהם וזקוקים לאביזרי עזר חיצוניים בשביל שיוכלו לראות ולזהות... מחבר
התורה חישב ומצא שבכל אופן, חוש הראיה של אדם ממוצע מספיק שיהיה מסוגל באמצעותו לראות את עצמו בראי ולזהות את התמונה המלאה, הוא לא צריך שום אמצעי עזר חיצוניים - תהא הדרדרותו אשר תהיה. אני השתמשתי במוטיב חוש הראיה בשביל להציג את הרעיון, אך
התורה הלכה ישירות אל המונח המקורי שדרכו האדם רואה את התמונה המלאה ומעבד אותה: התודעה , ובלשון
התורה אלהים , היינו המנחה, המורה, המוביל, המנהיג, המכוון, המנווט, המדריך, המנהל... כל אלו מצביעים על מרכז השליטה של האדם, וכל אלו במילה אחת: תודעה, ובלשון
התורה אלהים. המחבר חזר באמצע
התורה והשתמש באותו המונח אלהים באופן בלשני מובהק המזכיר את הבלשן המקצועי בשעת עבודתו, וזאת כדי לחזק את ידי המשתמש במונח המקורי שלא ירפה ממנו... עע המונח אלהים בשמות ד, טז. כפי שציינתי, מחבר
התורה חישב ומצא שמספיק לאדם הממוצע את התודעה שלו בשביל לבחון דרכה את התמונה המלאה שחלקים רבים ממנה אבדו לו בדרך, וכך נולד היום הראשון עם חמשת הפסוקים הראשונים של הפרק הראשון המייצגים ... זוהי איפוא התמונה הראשונה במספר והמופשטת ביותר. אותה התמונה תתבהר במשפט שבא אחריו בשנית ובקטע הבא בשלישית ובפרק הבא ברביעית וכך עד סוף
התורה ... התמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ: התודעה האנושית קלטה את השמים ואת הארץ. אם נאפס את התודעה האנושית ונתחיל איתה מנקודת האפס, אזי וברגע קיומה קלטה תודעה זו שני ... - הארץ - נותר בטבעיות רק בעדיפות השניה, זהו המאפיין המובהק של התודעה האנושית: עין גדולה... עד כאן התמונה הראשונה והמושלמת שהציג מחבר
התורה לאדם והציע לו להתבונן בה ולמלא באמצעותה את החלקים הרבים שאבדו לו בדרך... התבוננתי ארוכות בתמונה הזאת... ולא איתרתי את החלקים החסרים, לא ירדתי לסוף דעתו... לא זיהיתי את האוצר ... - לאדם: תהו ובהו (לשים לב לניקוד), זהו מעמד הארץ בראי התודעה האנושית. בשביל להבין את האימרה הזו יש לחזור אל נקודת ההנחה שיצא ממנה מחבר
התורה כאשר כתבה. התייחסתי לנקודה זו לעיל, אחזור עליה בקיצור נמרץ. נקודת ההנחה היתה שנוצר לאדם צורך בתורה, לפני כן לא היה זקוק לה כי הוא הכיר את כוחותיו ויכל להשתמש בהם ולחיות... אולם ... המקורית... אולם לא כל אדם הדרדר לאותו התהום, היינו לא כל אדם זקוק לאותו הראי... ובנוסף ישנו פער בחדות הראייה בין תודעה לתודעה... מחבר
התורה חישב ומצא, שלמעשה כל תודעה אנושית יכולה לזהות את התמונה המלאה ולשוב אל כור מחצבתה באמצעות נתוניה האישיים, ובשבע רמות ניתן לגשר על הפער בחדות הראיה בין תודעה לשניה. את שבע הרמות ... של תודעתו נמצאת ברמה נמוכה יותר. התמונה השביעית איפוא תספק כל אדם באשר הוא שברצונו לחזור אל כור מחצבתו. בנקודה זו אמורה היתה להסתיים
התורה, אולם ישנו וכידוע המשך לתורה... ... זאת, כי האדם הגיע אל היום השביעי - היינו אל הרמה השביעית המורחבת והבהירה ביותר אך עדיין לא התבהרה לו התמונה... הסיבה היא רצונו המעורפל שלא ... את מרכז השליטה. וגם מנקודת שפל זו המשיך המחבר יד ביד עם האדם ולא וויתר על המשימה שלקח על עצמו... וכך נולד אמצעי העזר החדש ועימו המשיכה
התורה את מסעה עם האדם. אמצעי העזר החדש הוא הטבע, בלשון
התורה יהוה: יהיה אשר יהיה: ימשיך ההווה ויתקיים באופן רציף מנקודת התהוותו ועד לעתיד האין - סוף, זו משמעות הטבע עפ הגדרת
התורה, כל דבר אשר יתקיים בהווה - ימשיך ויתקיים עד לעתיד הקרוב והרחוק וכך עד לאין סוף. הגדרה זו של הטבע טומנת בחובה מספר עקרונות וחוקים ותורות שהבחין בהם האדם על פני ההסטוריה, כמו ... עי התודעה האנושית זהה לבריאתו, ובריאת הדבר זהה לעשייתו בטבע. עשייה זו נעשית איפוא עי התודעה האנושית במרחב הטבעי, בטבע, ועל פי הגדרת
התורה דינמיקת הפעולה בטבע היא זו: ימשיך ההווה ויתקיים באופן רציף מנקודת התהוותו ועד לעתיד האין - סוף.
התורה לא הגדירה את הטבע כשם תואר כמו גדול, רחב, אין - סופי... או כשם עצם, כמו שולחן, ספר, אבן, ארץ... אלא הגדירה אותו בצורת פועל מתמשך - יהוה: ימשיך ההווה ויתקיים לעתיד האין סוף. ... והוא אשר אמר: ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים - ללא ה הידיעה. נחזור לאמצעי העזר שהוצג בפני האדם בעקבות כישלונו בהפעלת תודעתו... מחבר
התורה קרא לאמצעי העזר הזה יהוה וגילה לאדם דרך האמצעי הזה את הדינמיקה הפועלת במרחב, בציפיה שיבחן האדם את הדינמיקה הזו ויעקוב דרכה אחר פעולת התודעה שלו בפועל, בשידור חי, בזמן אמת בכל ...