... - חקר
הדת - מבוא תאולוגיה (מיוונית: theos אלוהים, logos עיון) היא חקר
הדת, יחסי האדם והאלוהים באופן שיטתי על פי אמות מידה שהוחלט עליהן באסכולה מוגדרת, רציונליות, או שאינם רציונליות. הגם שתחילתה של התאולוגיה והנחלתה בעת העתיקה במוסדות
דתיים, כגון מנזרים, בימי הביניים הונהג לימודה ... של דיון כזה: מיתי (המתייחס למיתוסים של האלים היווניים), רציונלי (ניתוח פילוסופי של האלים והקוסמולוגיה) ואזרחי (המתייחס לטקסים ולחובות של
הדת הציבורית). המושג אומץ על ידי מחברים נוצריים. הוא ... (במובן של תאור או סיפור של דרכי האל) יכלה פשוט להתייחס לתנך. 5.במקורות לטיניים סכולסטיים, המושג התייחס למחקר הרציונלי של הדוקטרינות של
הדת הנוצרית, או (ליתר דיוק) הדיספלינה האקדמית שחקרה את ... גם הוא משמש בחלק מההקשרים האקדמיים והכנסייתים), ואם כי המושג תאולוגיה יכול להתייחס לכל דיון ביחס לאל או לאלים, או בעצם דיון על כל נושא
דתי, הוא בדרך כלל משמש לציון המחקר האקדמי (באוניברסיטאות, סמינרים
דתיים, או במקומות אחרים) של הדוקטרינות של
דת כלשהי, או של היחסים והניגודים בין
דתות שונות, אם כי תחום אחרון זה בדרך כלל קרוי מחקר השוואתי של
הדתות. תאולוגיה
ודתות שאינן נצרות בחוגים תאולוגיים אקדמאיים, יש דיון מסוים סביב השאלה, האם תאולוגיה היא פעילות שמיוחדת לדת הנוצרית, או שגם
דתות אחרות עוסקות בה. יש שאומרים כי המושג מתאים דווקא
לדתות שמאורגנות סביב מערכת אמונות מורכבת -
דת שמיוסדת על דוקטרינות מסוימות, שמזמינות חקירה ובדיקה, בייחוד אמונות או דוקטרינות שקשורות לאלוהים (תאוס), ולפיכך הוא מתאים פחות להקשרים
דתיים שמאורגנים או מובנים בצורות אחרות. כך, ... מינורית, וכי אנלוגיה איסלאמית מתאימה יותר לדיון התאולוגי הנוצרי היא החקירה והפיתוח של החוק האיסלאמי - השריעה. תאולוגיה והפילוסופיה של
הדת התאולוגיה בדרך כלל מניחה את האמיתות של לפחות חלק מהאמונות בדתיות, ולפיכך היא שונה מהפילוסופיה של
הדת, שאינה מניחה את אמיתותם של אמונות
דתיות כלשהן. בעקבות כתביו של התאולוג האמריקאי האנס פריי, נוכל לתאר את היחס בין התאולוגיה לפילוסופיה של
הדת באופן הבא. בקצה אחד של הקשת נמצא דיונים על תופעות וטענות
דתיות, כאשר הדיון הוא כולו במושגים של דיספלינה חילונית כלשהי (כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה חברתית), ללא התייחסות לדעותיהם של מאמיני אותה
הדת לגבי התופעות והטענות האלה (לבד מאשר הדעות הן סימפטומים של שהחוקר מנסה להסביר). בקצה השני של הקשת ישנם דיונים של התופעות והטענות האלה, שמשתמשים אך ורק במושגים של המאמינים
הדתיים עצמם, כשהם חוקרים את המבנה הפנימי של ראיית עולם
דתית כלשהי. בין שני הקיצוניות האלה ישנו גיוון ... זה נכון לגבי הגישות התאולוגיות השמרניות כמו גם לגבי הגישה הליברלית. (לדוגמה, תאולוג שמרן עשוי להקביל בין טענות שנמצאות בכתבי הקודש של
הדת לגבי אירועים היסטוריים, לבין תיאור של העבר כפי שהוא ... כשהוא טוען שיש התאמה בין שני התיאורים ואולי שיש אף קשר חזק יותר. תאולוג ליברל עשוי להיות מעוניין יותר בחקר ההתאמה בין הטענות האתיות של
הדת לבין הרעיונות של פילוסופיה חילונית כלשהי, כגון האקזיסטנציאליזם). אך יש הבדלים בין סוגי הדיונים האלה, כאשר יש שמעניקים את העדיפות לדיון החילוני או לתיאור
הדתי הפנימי: איזה דיון הוא שקובע את סדר היום, איזה הוא שמחליט בסופו של דבר, וכן הלאה. במושג תאולוגיה ניתן להשתמש על מנת לציין כל אחד מהדיונים האלה, וכן את הקיצון שמגביל עצמו לתיאור
דתי עצמי, המושג פילוסופיה של
הדת מתאים לקיצוניות השנייה, ולדיונים רבים שנמצאים באמצע, אך מסתבר כי הוא יוגבל להתאמות שמעניקות עדיפות לדיון החילוני. במידה שבה התאולוגיה סומכת על המושגים של מאמיני
הדת עצמה, מסתבר כי היא תחקר בידי אלה שיש להם מחויבות כלשהי למושגים הללו: כלומר, או בידי מאמינים של
הדת, או בידי אוהדים של