... שהאני של האדם מורכב, ולכן האני הוא אפשרי ולא מחויב. לכאורה האני נראה בסיסי וראשוני, אבל יש לא אני, ולכן האני הוא לא הראשון, האני הוא לא מחויב. כך שהאני לא יכול להוות את הלא אני. לא יכול להיות רק אני, כי הרי יש לא אני. אם יש אני ולא אני ... מכנה משותף לאני וללא אני. אם ניקח את כל הדברים, בסוף נגיע לאחד, אם האני שלי היה האחד, אז לא יכול להיות שבמקביל אליו יהיה לא אני. ולכן האני הוא ישות מורכבת, ולכן יש הוויה אחת שמהווה את האני והלא אני. למשל ניקח כדור, ונעלים אותו, איך? לכדור היה רצף אטומים מסוים, ... שהם אני ואת כל הצורות שהם לא אני, מה יישאר? נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה גם שניים. יש אני ויש לא אני, והלא אני כולל את כל המקום והזמן. ואם אומרים שבהוויה שלי אין שום צורה, אין שם אני ולא אני, אז זה אומר שבהוויה שלי אין את הצורה שלי ואין את הצורה של הלא אני עם המקום והזמן, אז ההוויה זה הכלום. אני ולא אני, פירושו דבר שקיים בתוך מקום וזמן, אם נסיר את כל הצורות של ... היה הבדל לא היינו אומרים זה מקום וזה זמן. ואם זה שניים, אז אם נפרק אותם, מה נקבל? משהו שהוא בלי מקום וזמן. שאלה: מה זה לפרק? אליעד: מקום זה ישות? זמן זה ישות? מה מהווה אותם? משהו שאין בו צורה של מקום ומשהו שאין בו צורה של זמן. מה שמהווה את המקום הוא לא מקום, ההוויה של המקום לא יכולה שיהיה בה מרחב של מקום, הדבר שממנו עשוי המקום לא יכול להיות מקום. ... שלך זה לא אותה ישות. אתה לא חווה שאתה הקיר. יש שאלה שהיא שאלת כל השאלות, ומי שמבין את השאלה מבין את הכל, מה השאלה? יש פה עניין מאוד רציני, מי שמתבונן מגלה שיש בסוף הוויה אחת, שלא מורכבת משום דבר, מה זה אומר? שאם לא תתבונן מספיק תגלה שיש אולי שתי הוויות, אבל מי שיתבונן, בסוף ייתפס לו בראש שיש הוויה אחת ויחידה, ובגלל שאנחנו קוראים לזה הוויה, אז זה אומר שיש לא הוויה, ולכן ההוויה זה לא ההוויה של הכל, אבל זאת בעצם השאלה. אם יש הוויה אחת, ובלי הוויה לא יכול להיות שום דבר, אז איך יש משהו שהוא לא הוויה? מה זה הוויה? הוויה פירושו שבלעדיו לא יכול להיות משהו קיים. ההוויה זה הממלא של הכל. ההוויה זה המציאות שחייבת להיות קיימת. יש הוויה שהיא בסיסית, ושום דבר בעולם לא יכול להיות קיים בלעדיה. כי כל דבר שקיים יש סביבו את ההוויה וגם בתוכו יש את ההוויה. אז השאלה שנשאלת היא, אם ההוויה נמצאת בכל מקום, אז איך יש משהו שהוא לא ההוויה? אם האדם לא יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את ... הוא ישות מורכבת. האדם אומר, האין הוא תמיד קיים, איך יכול להיות שהאין לא קיים? לא, גם האין הוא רק אפשרי המציאות, וקיומו לא מוכרח. כאן אנחנו רואים שהמהות אלוהים ההוויה גם היא לא מחויבת המציאות. בעיקרון, אתה קודם צריך להכיר בכך שהאין לפני הזמן והמקום, הוא ההוויה של הזמן והמקום. ואחרי שאתה מתבונן בזה, האין הכלום הופך להיות עבורך משהו ממשי. הגעת ... במציאות שלנו, צורות שזה הנפרדות, כי המקום נפרד מהזמן והזמן נפרד מהמקום, וכל מקום נפרד משאר המקומות, וכל זמן נפרד משאר הזמנים, יש אין סוף צורות. וכל הדברים האלה, ההוויה שלהם היא כלום. אבל עדיין יש לנו שניים, יש לנו אין סוף צורות, ואחדות אחת שהיא כלום. אבל זה עדיין שניים. יש לנו נפרדות ואחדות. האין מהווה את היש, את הצורות. הבנו שגם האין סוף נפרדות וגם האחדות, זה צורות שונות של משהו ...

... יש ואין כאחד, אחדות ההוויה והצורות של המציאות לחץ כאן, לצפייה ... יש ואין כאחד, אחדות ההוויה והצורות של המציאות. שאלה: איך זה שאני ... להבין שאתה הוא זה שמהווה את הכל. אתה עושה הפרדה בין הנפרדות ... אני אומר לך, אתה מהווה את השמש. כאשר אני אומר, זה אתה וזה ... לך, שאתה בנפרדות, ויש הוויה אחרת. בעצם זה שאתה אומר שאתה לא השמש, אתה אומר שאתה לא ההוויה. ואני אומר לך, אתה הוא זה שמהווה את השמש וגורם לשמש לפעול. מה זאת ... איך אתה אומר שאני מהווה את השמש? כדי להוות את השמש אני צריך להיות לפני ... מוכן לקבל את זה, שגם ההוויה זה אני, ואני זה גם אלוהים. אבל למה ... שהאני המצומצם הוא ההוויה? אם אני אלוהים, אז למה אני לא חווה ... זה אלוהים. אתה ההוויה של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה ההוויה של השמש. אני זאת צורה של הוויה, השמש היא צורה של הוויה, יש הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. ... המהות שלה, האדם הוא ההוויה של השמש והשמש היא ההוויה של האדם. כל הצורות הם ההוויה. אבל האדם רואה הבדל בין שמש לבין אדם, לא יתכן שההוויה של השמש היא ההוויה של האדם, זה הרי צורה אחרת, ומקום אחר. אני מוכן לקבל שיש הוויה אחרת שמהווה את האדם ואת השמש, אבל אני לא מוכן לקבל שהצורה של השמש מהווה את הצורה של האדם. אם תצליח בשכל שלך ... שאומרת שאין הבדל בין ההוויה לצורה. כולם בשלב כל שהוא מוכנים לקבל ... אומר שאין הבדל בין הוויה של כל המציאות לבין השולחן. אני מנסה ... אין הבדל בינו לבין ההוויה שהיא יותר גדולה מכל המקום והזמן. אני ... אתה מכיר בכך שיש הוויה. בהתחלה היית רק בנפרדות, שחשבת ... נגיד אפילו הבנת שאתה מהווה את כל העולם, אבל זה עדיין לא סוף ... הכוח שתמיד קיים, ההוויה של הכל וכו. ובסוף אתה מבין שאין הבדל ... הזאת, ואתה חוקר איך מההוויה נוצר כל היש, ואז אתה מבין את מהות ...

... גומלין בין תודעה להוויה בדרך כלל אני דן במאמרים שאני כותב על תודעה וכמעט ולא נוגע בשאלות על ההוויה במאמר זה הולך בכיוון מעט שונה ודן על נושא הוויה. בגדול אפשר להגדיר את ההוויה בפשטות הצד במציאות שהוא הצד שמוגשם בפועל המציאות. אני רחוק ולחשוב על מציאות ללא תודעה אני רוצה לדון על מציאות של הווייה ללא תודעה איזה מציאות זאת? הנושא קשה מאד לדיון מכיוון שמצד אחד אני משתמש בתודעה לכתיבת המאמר עצמו ומצד השני אני רוצה לדון על אותה הוויה שמנותקת מהתודעה. אפשר לומר בפשטות שיש כמה דרגות של מציאות בהוויה מהרמה שהיא עצם התודעה ועד ההוויה שמהווה את התודעה כלומר אני הולך הפוך כאן במקום לחשוב על תודעה שיוצרת הוויה אני רוצה להדגים איך הוויה יכולה ליצור תודעה ולמעשה מה קדם למה הביצה או התרנגולת? אז בפשטות אני מגדיר את ההוויה כל מה שיצא מנקודת האפס מוגדר אצלי כחלק מתורת ההוויה בעוד מה שהוא בנקודת האין סוף הוא תורת התודעה ברור לי ששתי הדברים קשורים אחד בשני בקשר הרמוני שאי אפשר לנתק ובכל זאת ההוויה היא מציאות מנקודת האפס. בתוך ההוויה עצמה יש תודעה וזה דבר חשוב לגוף המאמר עצמו אני רוצה לומר ככה בהוויה של הצבע האדום יש תודעה באופן כזה שגם מי שלא יכול לחוות את הצבע דרך חוש הראיה נוכל לגרום לו לחוש את הצבע דרך חוש התודעה וכאן אני הולך צעד אחורה ומזכיר שאמרתי שיש קשר בל ינותק בן תודעה והוויה ואני רוצה בסופו של דבר להראות איך בעצם עצמו יש מספיק כוח הרמוני שנוכל להמציא מילים לתיאור הוויות שלכאורה אין להם תיאור כמו תיאור של הצבע האדום. כאשר אנו מתבוננים על עצם בהוויה אנו מבינים שעצם היכולת שלנו לחוש את ההוויה היא מעצם כך שלהוויה עצמה יש תודעה בעצמה. כלומר אפשר לתאר צבא בתור התחושה של כמה אני חש אותו ביחס לצבע אחר ובו נסביר אפשר לתאר לאדם עיוור ... באופן כזה שלא רק שכל חלק במציאות הוא מכיל בעצמו את כל המציאות זה אומר גם שאפשר להשתמש בשפה שהיא הרמוניה אם המציאות בשביל לצייר באמצעותה את תמונת ההוויה לתוך מציאות התודעה. כלומר אני משתמש בהוויה שהיא השפה שהיא חלק מההוויה בשביל להתקשר אל תוך התודעה ובעצם לייצור את התודעה אני בעצם אומר דבר פשוט ההוויה היא דבר שמצד עצמו הוא דבר שמופשט מתודעה והיא במצב רדום ביותר אבל אם התודעה עצמו לא היתה חלק בלתי נפרד מהתודעה היא עצמה לא יכולה היתה להוות מכשיר לחולל בו את התודעה. כשחושבי על הצבע האדום או על צליל מסוים ומנסים לתאר אותו ברמה שכלית לא רק רגשית אנו מבינים שיש לנו מעט בעיה לפחות לכאורה דבר זה מונע להסביר את ההרגשה שלנו את הצבע האדום לעיוור או את ההרגשה של קול לחירש אבל אם אנו מבינים שבכוח ההוויה יש לחולל תודעה אנו צריכים לשאול שאלה למה אנו לא יכולים לצייר את הוויה בנוקדה אחרת בתודעה ולהסביר מילולית לעיוור מה זה צבע אדום ברמת ההרגשה והחוויה בנוסף אם אנו מבינים שלפני שהצבע הוא דבר ... ממד זעיר את כל מה שאתה חש אתה צריך לזקק במחשבה ולהוריד את תוך משל שאפשר להבין דרך שכל את הנמשל הנעלם ללא צורך בתחושה של העצם דרך החוש. דבר נוסף יש לזכור שההוויה היא הכל והיא יכולה להיות דבר ערום מתודעה ערום מהאפס עצמו יש כזאת מציאות ובאותה מציאות של הוויה אנו למעשה מקבלים סוג מיוחד של שכל שכל שיש לו חופש בחירה! כי חופש בחירה אפשר לקבל רק במציאות שלא הכל מלא במציאות אחדותית אחת כלומר אחדות אין סוף או במילים אחרות נקודה סינגולרית ובסופו של דבר התודעה פורצת במקומות שההוויה היא לא מושלמת ולמעשה היחס בין תודעה והוויה זה יחס שמשלים אחד את השני לכלל מציאות שלמה ולמעשה כל דבר שקורא בתודעה קורא בהוויה וכל דבר שקורא ש

... שזה אחד. אנחנו בשפה שלנו אומרים שמה שמהווה את היש זה האין, שההוויה של היש זה האין, בסדר? אבל אם אני עכשיו אהיה בחוויה של היש והאין זה אחד, אז ... אין הפרדה. למשל אני אומר שהכל אחד ומזה מתהווה היש, וממה עשוי היש? גם מההוויה. אין שום דבר בעולם שאין בו הוויה. ואם ההוויה היא כלום אז הכל חייב להיות כלום. אבל זה לא כלום, יש פה שולחן. אז יש כאן ... תופס מקום וזמן, ותחשוב שהלבוש הוא ההוויה, אל תעשה הפרדה בין הלבוש להוויה. מה ההפך של הוויה? לבוש למשל. שאלה: מה היא הוויה? אליעד: הוויה היא הדבר שמהווה. להיות. הדבר הפנימי ביותר. לדוגמה, מה שמהווה את השולחן זה העץ. ההוויה זה מה שממלא את כל המקום והזמן. למשל המקום עשוי מ - X והזמן עשוי מ - Y. ה - ... מקום. וזה לא נקרא הכל אחד, זה נקרא שיש הוויה שמקיפה וממלאת את המקום והזמן, את הלבוש, את הצמצום. והכל אחד פירושו, שההוויה והלבוש הם אחד, ואז אין לך שאלה. בליקוטי מוהרן רבי נחמן אומר שאם האדם היה ... אותו, זה משהו שהוא מחוץ לחוויה, מחוץ להוויה, מחוץ לישות, מחוץ לכל, מחוץ למחשבה. אי אפשר לחשוב עליו, וגם אי אפשר לחוות ... אומר לפני הזמן זה גם זמן. כשאני אומר שההוויה שמהווה את הקיום היא אין, עצם זה שאנו אומרים אין ויש, זה לא נקרא ... שאתה תרצה. הוא הבוחר, הוא הבחירה, הוא מהווה את הבוחר, הוא גם חוויית הבחירה, הוא ההוויה של הכל, הוא מהווה את המקום והזמן. הכל זה המקום, אין הבדל בין השערה למקום ריק, מבחינת המקום. ...

... ממלאים את הכל. ואף על פי כן האדם נפרד מהם, האדם הוא לא המקום, האדם הוא פלוס המקום. אין שום מקום שההוויה של המציאות לא נמצאת בו, מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה זז ההוויה זזה. אתה צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד. מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני הוא צורה של משהו אחר, הוא ביטוי של משהו אחר, הוא זרוע ... במהות עצמה אין שום מגבלה, אבל בצורות יש הגבלה, ובסוף צריך להבין שאין הבדל בין הצורה לבין המהות. אם ההוויה של המקום והזמן ממלאת את הכל, אז למעשה אין זמן ומקום, אז אין כלום. בכל מקרה יש את היש שזה הצורות, ומצד שני אין יש, כי לא יכול להיות שיש משהו קיים, למה? כי הרי יש הוויה שמהווה את הצורות, ואם יש הוויה, אז לא יכול להיות שיש עוד משהו חוץ מההוויה. אז תגיד ההוויה היא כלום, אז איך יש משהו חוץ מהכלום? אז איך הספר קיים? הספר בו זמנית הוא גם צמצום וגם הוויה. זה לא שיש גם מהות וגם צמצום, כרגע שאתה רואה ספר, הספר הוא המהות עצמה. ככול שתתבוננו בזה יותר, כך תבינו יותר, ותחוו את זה. וזה יגרום לאדם להעלם, ... הזאת גורמת לאדם לבדוק, זה אני וזה לא אני, אנו שתי צורות, אבל בו זמנית, אין אני ולא אני, יש רק ההוויה אחת. מהצד של המציאות אין אני ולא אני, אבל בו זמנית יש אני ולא אני, וכשאתה מנסה להבין את זה ביחד, אז נעלמת לך חוויית האני הנפרד. או במילים אחרות ... מה שאתה יודע על המהות של המציאות, אתה אמור לדעת זאת על הצורה. מה אתה יודע על המהות של המציאות? שהיא מהווה את הקיר. אתה אמור לדעת שהספר הזה מהווה את הקיר. איך זה יכול להיות, הרי הספר פה והקיר שם? לא רק שהם אותו הדבר, הספר גם מהווה את הקיר, כי הכל זה המהות. ...

... יכול להווה אותה ויכול לא להווה אותה, זה נקרא אפשרי המציאות ומחויב המציאות, רבי נחמן אומר שהאדם כל זמן שלא חזר בתשובה שלמה, אין לו הוויה כלל. מה זאת אומרת שאין לו הוויה כלל, הכוונה שהוא לא קיים כלל, ורבי נחמן אומר שבן האדם חוזר בתשובה הוא בעצם מתהווה כי יש שני דברים, יש דבר שהוא מחויב המציאות ויש דבר שהוא אפשרי המציאות. כל דבר שקיים הוא אפשרי המציאות, מה זאת אומרת אפשרי המציאות, הוא יכול להיות קיים ויכול לא ... חושב אותנו, אם אדם מתבונן בלמה הזה, הוא בסוף מגיע להבנה שבסוף יש משהו שחושב אותך וחושב את הרצון שלך, וחושב את הכל. ובעצם אין לך הוויה, מה זאת אומרת, אתה לא קיים בזכות עצמך, אתה רק ביטוי של משהו אחר, זה כמו נגיד שמישהו חולם חלום, ובתוך החלום מישהו בא ואומר לו אתה לא באמת קיים אתה בתוך החלום, מי ... בתוך המחשבה של אלוהים, הוא חושב אותך. הוא כרגע חושב שיהיה פה קיר, הוא כרגע חושב שאתה תבין אותי שאלה: הוא מחייה אותי אליעד: כן מחייה, מהווה, חולם זה הכל אותו הדבר, כל הרעיון הוא שקיומך לא תלוי בעצמך, יש משהו שמחייה אותך. מה אחר כך קורה, התחלנו שכואב לי הראש, שאלנו למה כואב לי הראש, למה יש לי רצון ... ואני, האני לא שונה משולחן, כמו שיש שולחן יש אני, אנשים עושים הפרדה. מצד הפרספקטיבה של אלוהים, שולחן, אליעד, מצלמה - זה אחד, יש דבר שמהווה את הכל. זה כבר עשה לבן אדם ניתוק חלקי עם הרצונות שלך, זה בודד אותך מהרצונות, מה שקורה בשלב הבא בעצם, אם אתה נמצא בזה מספיק זמן אתה מגיע להבנה, מי אתה באמת, שאתה ... שהיא בכלל חלק ממשהו אחר, ואז היא בשלב מסוים, כשהיא תגיד אני, היא תתכוון לאליעד, ואליעד בשלב מסוים שהוא אומר אני הוא מתכוון למציאות, להוויה הכללית, זה כמו ישות בתוך חלום, שבן אדם נמצא בתוך חלום ואומר אני, אז הוא מתכוון לאני ואתה וזה וזה, אבל אם הוא היה יודע שהוא בתוך חלום, למי הוא אמור להתכוון? לישות שחולמת את החלום, למי שחולם את החלום. זה בכלל משנה את כל תפיסת המציאות שלך. עכשיו כאשר אתה קולט שמי שאתה באמת זה בכלל ההוויה הראשונה, הכוח הראשון שמניע את הכל, א כבר יש פה משהו חדש, זה נקרא שאתה באמת קיים, כי עכשיו אתה באמת אלוהים, ואתה מתחבר לזה, ואז כל מה שקורה בעולם זה ביטוי של ... שנקרא התפשטות הגשמיות. רבי נחמן אומר בביטול כל הרגשותיו, שלא תרגיש שאתה קיים כישות נפרדת, שתגיד אני תתכוון לאלוהים הראשון, למציאות, הוויה הראשונה, ואז אתה לא יכול להיות בהתנגדות עם העולם, כי אתה עושה את העולם. שאלה: האם אפשר להגיע לזה? ...

... כאב רק לא תרגיש כלום כולל לא את המציאות של החשך רק רצון לברוח מהבדידות התודעתית לא תוכל להיות בשום הוויה שבמציאות נצח צועק אבל... ... הרעיון הוא מאד רציני והוא שאלה בסיסית שלמעשה אדם מעדיף להיות במקום שרע לו ולא לאבד את המציאות של ההוויה. החד מהמוות הוא ביסודו הפחד להיות תודעה בלי הוויה להיות במקום שאני קיים אבל ללא שום הוויה וזה הפחד הגדול ביות שאין לי ... האבדון השלב הבא זה איך אפשר לצאת אל מחוץ אבדון הרי שאנו מבינים שאבדון זה שרק אני שם ללא שום מציאות הוויה ובסופו של דבר רק תודעה אני ...

... מנסה להסביר שהזמן כל רגע מתהווה מחדש, לא רק שאין חוקיות, גם הזיכרון ... שהאדם חזר בתשובה, אין לו הוויה כלל, אתה אפילו לא קיים. למשל אדם חולם ... בשלמות הוא ההבנה שיש הוויה שבכל רגע מחליטה מה קורה. ואם יש הוויה שמחליטה בכל רגע מה קורה, אז אין ... פירושו שהאדם רואה שהכל מתהווה ממשהו שנמצא מחוץ לכל. הכל פירושו שכול רגע של זמן זה התהוות חדשה. שאלה: איך אני יודעת מה ...

... אין סופי ולכן ההיגיון הפשוט ואמר שיש שני אלוהים, יש שני ישויות נצחיות שהן הזמן והמקום שהם תמיד קיימות, והן מהוות, מחיות ומקיימות את כל הבריאה כולה. ... קיים. והשאלה שנשאלת היא ומה זה זמן ומקום? כאן יש כמה אפשרויות, אנו יכולים להגיד לדוגמה שהמקום הוא נצחי והוא מהווה את הזמן, בסופו של דבר הגענו שיש שתי ... וכשחופרים שוב מבינים שמה שמחויב זה המקום והזמן. אי אפשר בלי מקום וזמן, אבל אז אפשר לשאול אולי יש מקום שמהווה את הזמן ואולי הזמן מהווה את המקום? אנו מנסים לצמצם את הישויות. ... הפנוי, מה הוא אומר? אנו מבינים שכול הדברים נמצאים בתוך חלל וזמן, שהם מניעים את הכל, שהם מהווים את הכל, הם ההוויה, זה הרבה יותר חזק מאשר מניע. למשל יש לי בובה שאני מניע אותה, אני לא הבובה אני רק מושך בחוטים שלה, אבל יש את ההוויה של הדבר שהיא אחד עם הדבר, אנחנו אחד עם החדר, החדר מהווה אותנו, זאת אומרת שהמקום והזמן מהווים אותנו. זה לא רק שאלוהים מזיז אותך הוא גם מהווה אותך. ואם האדם הוא המקום והזמן זה ... שונות. או שכול הצורות נמצאות, ורק התודעה שלי רואה צורות שונות, אבל בכל מקרה אני לא זה שמניע את הדברים, אלא ההוויה היא הכוח שמניע, עכשיו שאני מזיז את ... נבע הרצון שלו להגיד לך לא לנסוע בשבת, עד אז אין משמעות לזה שלא תיסע בשבת. טוב נמשיך עם המקום והזמן, המקום מתהווה מאין מקום והזמן מאין זמן, כמה ישויות יש לנו? הגענו לשתי ישויות, ישות שנקראת אין מקום וישות שנקראת אין זמן. מעבר למקום והזמן יש הוויה שהיא מחוצה להם, המקום והזמן מתהווים ... הוא חלק ממשהו והזמן הוא חלק ממשהו. יש לנו משהו שאפשר לעשות ממנו מקום ואפשר לעשות ממנו זמן. לכן המסקנה היא שיש הוויה שמהווה את המקום והזמן. שהיא גדולה מהמקום והזמן, היא גדולה יותר מכל המקום ומכל הזמן. נקרא להוויה זאת למשל X, מה אנחנו יודעים על ה - X, אנו יודעים עליו שהוא מהווה את המקום והזמן. כך שיש לנו משהו שמקיף ... למה לא יכול להיות? כי אם יש שתיים אז יש משהו שעוקף את שתיהן. איך שלא נסובב את זה, אם אפשר להתחמק מזה שיש הוויה שמקיפה את הכל. מה יותר גדול מכל ... זאת ההבנה הראשונה שיש להבין בכל הסיפור שאלה: האם זה האלוהים? אליעד: אז האלוהים שכרגע אנחנו מדברים עליו הוא ההוויה של המציאות. להגיד שאלוהים ברא את העולם יש מאין זה חוסר הבנה, כי למעשה אלוהים הוא האין. האין מהווה את היש. מה שישנו עשוי ממה שאיננו. ... יכולה לקבל מידע לא רק ממה שקורה מחוצה לה אלא גם מה שקורה לפניה, כשהיא מסתכלת אל תוכה, מה הכוונה לתוכה, הדבר שמהווה אותה. זאת אומרת שהיא לא חייבת לקבלת ... כך גם יש יש. בסופו של תהליך אנו מגיעים להבנה שהיש והאין הוא אחד, מה זה אומר? מקודם הבנו שמתוך האין מקום וזמן התהווה היש מקום וזמן, כאן אנחנו עדיין בנפרדות, כי אנחנו אומרים שהיש דבר אחד והאין דבר אחר והאין מהווה את היש, אבל אם נתקדם עוד נבין שזה ... את התודעה, אם תלך לקצה החוויה של הנפרדות תעלם ואתה לא תחווה את עצמך כישות נפרדת. ומה שקורה אחר כך שמכלום מתהווה יש, ופתאום אתה חוזר לעצמך, הרי אני לא ...

... היא הבנה אמיתית ומוחלטת והיא אינה באה והולכת. מי הוא זה שמבין? ומיהו זה שלא מבין? רק ההבנה הזאת לא חולפת אבל זאת לא הבנה רגילה אלא הוויה. הוויה היא הבנה מוחלטת בעוד הבנה היא יחסית. ההבנה האמיתית מתרחשת כאשר אני מוכן לשחרר את מה שהבנתי, ובזרימת השחרור נוכחת ההבנה המוחלטת. ההבנה המוחלטת אינה יציבה ... ההבנה המוחלטת חשופה יותר, גלויה יותר, ברורה יותר. עם כל שחרור של הבנה יחסית מתבהרת עוד הידיעה שהיא מעבר להבנה רגילה - ידיעה היא הוויה . רק השחרור הוא אמיתי ואין מילים שיתארו מהו שחרור. רק השחרור הוא הבנה אמיתית, ואין שום דרך להבין בצורה יחסית את ההבנה המוחלטת. רק השחרור הוא האמת והאמת אינה הבנה שיכולה ... הוא ההבנה המוחלטת אך אי אפשר להבין את זה שמבין - אפשר רק להיות... למעשה, אי אפשר שלא להיות... זה הדבר היחיד שאי אפשר לברוח ממנו - ההוויה . אי אפשר לברוח מזה שבורח. הכל יכול העלם ורק האמת לא, הכל יכול להישכח ורק האמת לא, כל הבנה יכולה להתפוגג וכל ההבנות כולן מתפוגגות בחזרה אל זה שמבין ורק הוא נותר. זה שנותר ... זה באופן מוחלטמשחרר מכל ניסיון להיאחז בהבנה יחסית. כל מה שצריך זה לדעת מי אני, יותר מזה לא צריך להבין... כל ההבנות כולן באות מתוך ההוויה וחוזרות אליה. לא רק שלא צריך לדעת שום דבר יותר מזה, זה גם לא אפשרי לדעת יותר מזה, לפחות לא בצורה מוחלטת. הדבר היחיד שאפשר לדעת בצורה מוחלטת היא ההוויה. אם הייתי צריך לנסח במילים מהי האווירה או האטמוספרה של שחרור (ולא שאני טוען שאני משוחרר או משהו כזה)... הייתי אומר משהו כזה: כל מה שיכול למות - שימות. כל מה שיכול להישכח ...