... תורת ההיגיון או בלעז, לוגיקה (מיוונית: ), התורה הבוחנת קשרי היסק בין
טענות. הלוגיקה מנתחת את הצורה של
הטענות, ועל סמך ניתוח זה מציעה כללים שבעזרתם ניתן לקשר
טענות זו לזו ובכך להסיק מסקנות. הלוגיקה מבחינה בין טיעונים שיש בהם היסק תקף, כלומר כאלו שבהם המעבר מההנחות למסקנה הוא מוצדק, ... את העניין של הלוגיקה המודרנית כעיסוק בתכונותיהן הצורניות של קבוצות של
טענות באשר הן. מקורו של המונח לוגיקה מהמילה היוונית לוגוס, שלה פירושים שונים כגון סיבה, מחשבה, וטיעון. התרגום העברי המסורתי ללוגיקה ... אמיתיות אבל המסקנה שקרית. ההכרח הלוגי של הטיעונים התקפים נובע מכך
שלטענות ישנו מבנה פנימי, למשל, שבכל
טענה ישנו נושא ונשוא, ושכל
טענה היא כללית או פרטנית, וישנו מספר מוגבל של צורות שבהן ניתן לקשר
טענות זו לזו (למשל, טיעונים שבהם שתי ההנחות פרטניות, והמסקנה כללית, או כאלו שבהם אחת ההנחות כללית, השנייה פרטית, והמסקנה כללית, ... (אורגנון) של הפילוסופים. מושגי היסוד בלוגיקה האריסטוטלית הם: מונח,
טענה, טיעון, נביעה או היסק, וכלל המרה. כמו כן ניתן להחיל בקלות על הלוגיקה האריסטוטלית את המונחים המודרניים של תקפות נאותות, וכלל ... האלו, אינם טיעונים תקפים. ישנם כללי המרה המאפשרים להראות כי
טענות שונות בצורתן הן למעשה שקולות זו לזו (ר להלן) וכך להרחיב את מספר צורות הטיעון התקפות. להלן נבחן תחילה את הרעיון שלטיעון יש ... צורתו הלוגית של הטיעון טיעון הוא קבוצה של משפטים (או קבוצה של
טענות) שחלקם הנחות ואחד מהם הוא המסקנה, והקבוצה נחשבת טיעון כאשר המעבר בין ההנחות למסקנה הוא תקף, כלומר כאשר המסקנה נובעת בהכרח מן ... שקרית, כלומר כאשר אין דוגמה נגדית. באמצעות הניתוח של מבנן הבסיסי של
טענות, אריסטו זיהה כי לטיעונים בעלי שתי הנחות ומסקנה ישנו מספר סופי של צורות, וחלק מהן הן כאלו שמשמרות את האמת של ההנחות וכך מבססות ... שקרית. אריסטו סבור כי הטיעון תקף בזכות צורתו, ללא קשר לשאלה האם חלק
מהטענות שקריות מבחינת התכן שלהן. ההבחנה בין טיעון תקף שבו ההנחות אמיתיות לטיעון תקף שבו ההנחות אינן אמיתיות היא ההבחנה בין נאותות ... הטיעון, על פי אריסטו. ראשית, ישנם בטיעון שלושה מונחים כוללים אשר כל
טענה מקשרת בין שניים מהם. בטיעון תקף ישנו מונח מסוים (ב) אשר מופיע בהנחה הראשונה ומופיע שנית בהנחה השנייה, והוא המתווך בין שני ... צורה כזו אינו תקף, והוא יכונה כשל לוגי. עד עכשיו בחנו טיעונים שבהם כל
הטענות הן
טענות כלליות. אולם ישנם גם טיעונים תקפים המקשרים
טענות פרטניות, כלומר כאלו שבחלק
מהטענות המקושרות בהם הקבוע הלוגי אינו כל אלא חלק מ. למשל: 1.כל הפירות צומחים על עצים. 2.חלק מהפירות הם הדרים. מסקנה: חלק מהצומחים על ... אריסטו הבחין גם בשלילה כאחד מן הקבועים הלוגים, וכך הבחין בין צורתן של
טענות חיוביות ושל
טענות שוללות. באמצעות כך הוא זיהה צורות נוספות של טיעונים תקפים, למשל: 1.כל הנמרים הם יונקים. 2.אף דג אינו יונק. מסקנה: אף דג אינו ... ג אינו ב. מסקנה: אף ג אינו א. לאחר שבחן את מגוון הצירופים האפשריים של
טענות (כלומר צירופים שבהם סדר המונחים זהה, או צירופים שבהם השילוב בין
טענות כוללות ופרטניות, או בין
טענות שוללות וחיוביות, דומה), הצליח אריסטו לצמצם את מספר הטיעונים התקפים היסודיים לארבעה, על ידי שימוש בשלושה כללי המרה שבאמצעותם ניתן להמיר
טענות מסוג אחד
בטענות מסוג אחר. אלו הם שלושת כללי ההמרה: 1.מאין א שהוא ב הסק: אין ב שהוא א 2.מכל ב הוא א הסק: חלק מ - א הוא ב 3.מחלק מ - ב הוא א הסק: חלק מ - א הוא ב הערה נוספת: הניתוח של אריסטו מאפשר מתייחס
לטענות שבהן מקושרים שני מונחים כוללים, שמות של קבוצות. למעשה, הלוגיקה האריסטוטלית מועילה במיוחד לדון ביחסים בין מינים וסוגים (אריסטו ... ולא לשאת את אותה תכונה בעת ובעונה אחת, מן ההיבט הלוגי או הסמנטי,
טענה אינה יכולה להיות גם אמיתית וגם שקרית, ומן ההיבט הפסיכולוגי, לא ניתן לחשוב מחשבה ואת המחשבה המנוגדת לה בעת ובעונה אחת. העיקרון ... מטבע הדברים נקודת המוצא לכל שאר האקסיומות 2) חוק השלישי הנמנע - לפיו
טענה יכולה להיות או אמיתית או שקרית, ואין שום אפשרות ביניים שלישית. מכאן, שהלוגיקה בוחנת
טענות אך ורק אם יש להן אחת משני ערכי אמת: אמת ושקר.
טענות שאינן כאלו אינן מעניינה של הלוגיקה, ובאשר ל