זיגמונד פרויד / משה האיש והדת המונותיאיסיטית - חלק 1 משה הוא הספר האחרון שפרויד כתב. הספר מורכב משלוש מסות. ופרויד נלחם בכתיבתו זמן רב. את המסה הראשונה פרסם ב1937 ... רצה לנתק את השמיות המוכרת ולחבר את הדת היהודית למקור אחר בכלל. שנים התלבט בדמות ובפרסום. למסה הראשונה קרא משה מצרי הוא יודע מה הקושי לשבור מסורת של עם ומתנצל על זה בפתיחת המסה. פרויד קורא בספר תיגר על ... הוא חושש שפרסום מאמר על הולדת הדתות המונותיאיסטיות תגרם לסקנדל שיסיט את תשומת הלב מהנאמר. לא ברור כלל אם משה, האיש שנתן לעם את החוק והדת, היה אכן דמות היסטורית או יציר אגדה. העובדה הראשונה שפרויד בודק הוא שאלת השם משה את הסיפור על התינוק בתיבה שנסיכה מצרית משתה אותו מהמים ולכן נתנה לו את השם משה. פרויד פוסל מיד. אין לשאר שהנסיכה ידעה עברית כדי להשתמש בשם משה כסמל למשייתו מהמים. אם השם עברי, הרי שהפרוש הקרוב ביותר לעברית הוא הפועל מושה זה השולה מן המים ולא הנשלה מהם. משה איננו שם עברי. המלה מוסה במצרית משמעה ילד. במצבות זיכרון מהזמן ההוא מופיעה התוספת מוסה. כמו מוסה אמון למשל. ... נכנסו לנושא כי פחדו להתמודד עם היחס למקרא. ייתכן ששמו המלא היה דומה לשם תחותמס שמרכיב בתוכו קרבה לשם משה. פרויד מצטט את אוטו רנק תלמידו שכתב את לידתו של גיבור רנק מביא דוגמאות ממיתוסים שונים וממקומות רחוקים ומוכיח ... חיה או אישה מפשוטי העם. בהתבגרו הוא מוצא את אביו ונוקם בו. כך הוא סיפורם של סרגון מייסד בבל. משה, כורש ורומולוס. אדיפוס, פרסאוס, הרקולס גילגמש ואחרים. ופרויד מסביר. גיבור הוא מי שהעז וקם נגד אביו שלא רצה בו. ... הגיבור יחס מיוחד לאביו המשתנה בהשפעת יריבויות. ההורים לרוב בני מלוכה ומי שמוצא את הילד מפשוטי העם. סיפורו של משה שונה לכאורה אפילו הפוך. הניגוד החברתי בא להראות את טבע הגיבור. משפחתו של משה צנועה אם לא ענייה. המשפחה שהוא מתגלגל אליה היא מלכותית. חוקרים הניחו שלאגדה היה נוסח אחר, הפוך. בן שנולד לבת פרעה שיהודים מגדלים אותו. למצרים לא היה עניין לספר את סיפורו של משה. האגדה נוצרה בעם היהודי. גיבור זר לא התאים לעברים והם הפכו את הסיפור. ברמה המיתית משפחת המקור מיוחסת והאחרת נחותה. האחת מציאותית השנייה בדיונית. בבדיקה אפשר להגיד שהמשפחה הנוטשת, היא הבדויה. והאחרת היא האמיתית. משה הוא מצרי. האגדה שהיא שינתה אותו ליהודי. אם בדרך כלל במיתוסים מתעלה הגיבור מעל מוצאו הנחות, חיי משה הפוכים. הוא יורד ממעמדו אל מעמדם הנחות של בני ישראל. פרויד יודע שעל בסיס השם בלבד אי אפשר לבסס ... את המנהיג. לחוקרים קשה היה לקבל שלנסיך מצרי היה איזה מניע להנהיג שבט שכנראה רחשו לו בוז. צריך לזכור שמשה היה זה שנתן לעם את דתו. אין להניח שלעם הזה לא הייתה איזו צורה של דת קודמת. אך משה נתן את מה שמוכר עד היום כדת משה. האם אפשר לדחות את הסברה שמשה הביא את הדת המצרית? בני ישראל לפי המסופר כבר היו מונותאיסתים, לדת מצרית אלים רבים. האלים המצרים התערבבו זה ... את שמו לתות אנך אמון. סמלו של אל השמש היה דסקית עגולה שממנה יצאו קרניים שסופן ידי אדם. אם משה היה מצרי בן דת אתון אפשר יהיה להסביר את ההבדל בין הדת המקומית מרובת האלים לדת החדשה שהתקבלה. הכוהנים ... אחרי המוות. בדת המצרית רבת האלילים אוזיריס היה אל המתים. הקרבה בין הדת היהודית לדת אתון היא סימן נוסף. משה נתן לעמו גם את מנהג המילה. אמנם בתורה יש סיפור מוקדם יותר לברית. הרודוטוס מספר כי המילה הייתה קיימת ... תיאורים על כותלי קברים. בשום עם אחר במזרח התיכון לא היה מוכר המנהג. ניתן להניח שהיהודים קיבלו את המנהג ממשה. בעיני רוב העמים המילה הייתה מנהג מוזר, אם לא מגונה. אלו שעברו את הטקס הרגישו נעלים יותר. הכינוי ערל ... ששאף להביא קיום לאומי עצמאי יביא אתו מנהג שייעשה אותם מצרים בדרך מסוימת. שאיפתו הייתה לנתק אותם מהמצרים האלילית. משה לא היה יהודי אלא מצרי מדת אתון. זו ההסתברות הסבירה ביותר. אם משנים את התקופה ומזיזים אותה לתקופת אחינתון הרבה שאלות מקבלות תשובה. משה היה אציל מצרי. נסיך. שחזה בהתמוטטות דת אתון, ושלטון אחנאתון וחיפש דרך לשלוט. כנראה שחי באזור גושן והכיר את ... הציע להם לייסד ממלכה חדשה. להעניק להם דת שהוא מאמין בה. העברים קיבלו אותו. ארץ כנען התאימה לתכניתו של משה להקים מדינה משלו. לשאלה המתבקשת, ואם זו טעות, או למה להזיז מאורע מהתאריך המקובל שלו עונה פרויד. דתו של אתון לא נעלמה. היו קבוצות שהמשיכו להאמין בה. יש לזה תיעוד. משה היה יכול להיות בן אחת מאותן קבוצות שהמשיכו להאמין באל היחיד. לא נמצאו בכל כתבי המצרים באותה תקופה עדויות ... של תקופת מגפות. יש להניח שאם היו דברים שכאלה, היו מתועדים, כי התיעוד המצרי מפורט למדי. השאלה המתבקשת, האם משה קיבל רשות ממלכתית לצאת בראש שבט העבדים. ליהודים יש מסורת סיפור מיתוס משה באגדות שמחוץ לתורה. מסופר שכשהיה ילד ושיחק עם פרעה הושיט יד וניסה להוריד ממנו את כתרו, סיפור התקשר למיתוסים אחרים. משה מתואר כאיש קצר רוח. הוא הורג בחמת זעם משגיח על העבדים. הוא שובר בכעס את לוחות הברית. הוא נענש ... מסופר. האם אפשר יהיה לקבל את ההשערה שתיאור האל כקפדן, חסר רחמים קנא ונוטר הוא למעשה השלכת דמותו של משה? בסופו של דבר מי שהוציא את העם ממצרים בעיני העם היה משה ולא אל בלתי נראה. משה מתואר ככבד פה והיה צריך את אהרון, המתואר כאחיו, ולא ברור מניין הגיע לסיפור, לתווך בינו לבין פרעה, בינו ... מרכיבים. שותף אחד רצה שהאל יהוה לא יוכר כאל חדש. השותף השני לא רצה להשכיח את מצרים ואת המנהיג, משה. בקדש איחדו את המסורות השונות של השבטים קרובי המשפחה ויצרו מסורת אחת. דת משה. המתווך בין האל ובין העם היה משה, חתנו של כהן מדיין. דמותו של משה כרוכה במדיין ובאתרי פולחן במדבר. סיפור יציאת מצרים הוא אגדה שסופחה מאוחר יותר. דמותו של משה במדיין מצטיירת אחרת לחלוטין ממשה המצרי. שם איננו מצרי ואיננו מבני פרעה. הוא רועה שיהוה נגלה אליו במדבר. משה של מדיין ומשה של מצרים נראים כאנשים שונים. המדייני היה יכול לעסוק בכישוף וליצור את נחש הנחושת כאל רפואה. מה קרה למשה שהנהיג דת בה אסורים כשפים? אדגר זלין פרסם מחקר ב 1922 בו טען שאצל הנביא הושע מצא סימנים של ...

זיגמונד פרויד / משה האיש והדת המונותיאיסיטית - חלק 2 זיגמונד פרויד / משה האיש והדת המונותיאיסיטית - חלק 1. פרויד מניח שאדם מכובד כמו משה לא יצא לבדו. הייתה אתו פמליה. משפחתו, מקורביו, סופריו ומשרתיו אלה היו הלויים המקוריים. טענת המסורת שמשה היה לוי אינה נכונה. הלויים היו אנשיו של משה ונשאו שמות מצרים לאורך זמן. הם ניצלו מהאסון שפקד את שבט היוצאים. עם הזמן התרבו, התחברו לעם שחיו בתוכו, ... את מסורתו. פרויד חוזר שוב לעניין המילה. לא ניתן להפריד את המנהג מן הקשר למצרים, קבלתו הייתה ויתור לאנשי משה, שלא רצו לוותר על סמל היותם מקודשים. הם רצו להשאיר את המנהג כסמל לעברם, לפני שהצטרפו לדת המדיינים. האיסור ... לעמוד אש בלילות. הסערה המשנה את הים. מתן תורה התרחש לאורה של התפרצות וולקנית. תיאור זה עושה עוול לאיש משה שהוציא את העם ממצרים. את הפיצוי למשה התירו על ידי הרחבת שמו של יהוה עד מצרים ואת פועלו של משה לעבר הירדן המזרחי. כך התמזג עם אישיותו של מייסד הדת החדשה, חתנו של יתרו המדייני, שלו הושאל השם משה. משה המתואר כמהיר חמה ואלים לא שמע את השם יהוה. המדייני העדין, מעולם לא היה במצרים. הוטלה עליו משימה לחבר ... שהאל בחר לעצמו עם. מצהיר עליו כעל עמו ועל עצמו כאלוהיו. עמים אימצו להם אל חדש אך לא להיפך. משה הוא שירד אל היהודים, עשה אותם לעמו. הם היו העם הנבחר שלו. שילוב האבות הקדמונים משרת מטרה נוספת. הם ... הנילוס מגלים שהתקיימה שם מושבה צבאית יהודית. במקדשה עבדו את האל יהו, אך גם את האלה ענת יהו. אלוהי משה לא התאים לשבט שיצא לכבוש לעצמו נחלה. האל העדין נעלם. להמון הפרימיטיבי היה קשה לקבל את הדקויות שלו. יהוה ... טקסים לעבודת האל, ושיבחו את הפשטות והקדושה של חיים במדבר. מאות שנים אחר כך עיבדו הכוהנים בסיפורם וחיברו את משה לאיש שהביא את תקנות החיים. כך יצרו רצף היסטורי. הפכו את יהוה לאל האבות. אלא שבבדיקת העובדות וירידה לעומקי הכתוב אפשר לראות את שרידי המאבק בין דת משה ודת מאוחרת יותר, כשפולחן יהוה נגמר. עיבוד המסורות נעשו כולן להסתיר את הדת שנולדה במצרים. האמונה באל אחד. פרויד מסביר שתורתו של משה לא התקבלה מיד, אלא הלכה והתחזקה לאורך שנים. כדי להראות שהתהליך אפשרי הוא משווה את תורת המינים של דרווין ... התאונה להופעת התסמינים קוראים תקופת דגירה יש התאמה בין התאוריה ושאלת המונותיאיזם היא תקופת החביון. התקופה שאחרי המעילה בדת משה הסגפנית לא הורגשה. האיחוד שהתרחש בקדש לקבלת דת חדשה בין יוצאי מצרים ובין השבטים המקומיים. אלו היו כבר נכדיהם של היוצאים המקוריים, אך עדיין לא ויתרו על ההכרה בסיפור שלהם, אך היה להם עניין לטשטש את מה שקרה למשה. יוצאי מצרים הביאו אתם כתב. עם הזמן שונה הכתב המצרי שהיה מבוסס על ציורים, הדת החדשה אסרה ציורים והומצא ... הכתיבה הרשמית היא תקופת החביון. המידע האמיתי לא נעלם באמת. עם היהודים נטש את דת אתון שהובאה על ידי משה ועבר לעבוד אל אחר. העובדה הזו עד כמה שניסו לטשטשה חוזרת ומוכיחה את עצמה. דת משה לא נעלמה לגמרי, היא רחשה מתחת לפני השטח. צברה מספיק כוח כדי לאחד את האל יהוה לאלוהי משה. להעיר את דת משה שניתנה מאות שנים קודם לכן ונזנחה. את התהליך צריכה להסביר פסיכולוגית ההמון. אנלוגיה לאפשרות הזו אפשר לראות אצל היוונים. ... מאוד בני האדם חוזרים בדמיונם אחורנית. אל סיפורים מעברם הגדול. אל חלום שלא נגוז. אצל היהודים הייתה זו מסורת משה שגלגלה מיתוס לאורך הדורות. אם אצל האחרים המיתוס הוליד שירה, אצל היהודים הוליד דת. כדי להרחיב הלאה עושה פרויד ... את הנטיות הללו. השבת האב הקדמון למעמדו הייתה התקדמות, אך גם חלקים שהפכו טרגדיה דרשו התייחסות. זיגמונד פרויד / משה האיש והדת המונותיאיסיטית - חלק 3.

... איך ראוי שמנהיג יתנהג בשעה כזו? לקראת השינוי המשמעותי הזה: וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר צוה ה את - משה ואהרן, כן עשו. כן עשו. האמנם, כן עשו כאשר צוה ה את - משה ואהרן? ה מנחה את משה ואהרון, מנהיגי העם המתהווה, לשלבי ההתארגנות לקראת היציאה ממצרים. ראשית הוא מנחה אותם להעביר את תוכן האמירות אל כל עדת ישראל. ה מעביר למשה ולאהרון, מספר מסרים: המועד, הלכות קרבן הפסח עם הנחיות חברתיות - ערכיות כולל גם הכוונה לסמן את מזוזות הבית ... א. מכת בכורות וסימן לבני ישראל להצלה ב. הלכות חג הפסח כולל חמץ ומצה. לאחר שהושלמו דברי ה, פונה משה המנהיג אל העם כדי להעביר את דברי ה אליו: ויקרא משה לכל זקני ישראל. את דבריו פותח משה בזבח הפסח: ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח. משה ממשיך בהנחיות לסימון בתי בני ישראל בדם כדי לא להיפגע ממכת בכורות. משה מסיים את הנחיותיו בקביעה לזכירת זבח פסח לעתיד. קריאה זהירה מעלה שני הבדלים בין דברי ה לדברי משה. א. ה הנחה לפנות אל כל עדת ישראל, ואילו בהעברת המסר כתוב: ויקרא משה לכל זקני ישראל. ב. ה, כמפורט לעיל, העביר מסר מקיף ביותר. בדברי משה לא מופיעים דיני המצות. גם מקומם של ההיבטים החברתיים - ערכיים של חג הפסח אינו בנמצא. <> הפער בין מקור המסר האלוהי להעברתו על ידי משה המנהיג ניכר. איך מסבירים זאת פרשנים שונים? אבן עזרא מבין בפער שני שלבים של העברה: ואמר להם כל אשר צוהו השם מתחלה בעשר, לחדש הזה, והזקנים אמרו כן אל כל ישראל. חזקוני מתמקד בעניין קהל היעד: ויקרא משה לכל זקני ישראל ולעיל כתיב דברו אל כל עדת ישראל, אלא מצות הלקיחה היתה לכל ישראל ומצות השחיטה לא ... פן יקלקלו בשחיטתן. פרשנים אחרים מציעים לזהות כאן עניין של כבוד לזקנים: אמר להזקנים שהם יאמרוהו לישראל... זה אמר משה לכל ישראל כמו שנהג בכל מצות התורה ויחד דבורו אל הזקנים מפני כבודם וכל ישראל שמעו. וודאי הובחן שכל ... ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי. בדברי משה אין כל התייחסות למצות ולחמץ, בשלב זה. אמרנו בשלב זה, כי גם משה מדבר על המצות, אבל מתי? לאחר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם. משה מעלה את נושא המצות והחמץ לאחר צאת בני ישראל ממצרים, יש לשים לב, שהפעם פונה משה לא אל זקני העם בלבד, אלא אל כל העם: ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים. רק בעיתוי זה מפרט משה, שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג לה. מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך. מה קרה בין המסר הקודם של משה למסר הנוכחי? ברור, יציאת מצרים. אנו מכוונים את תשומת הלב לטרום היציאה. העם טרוד בהתארגנות מהירה. הכל נעשה בחיפזון: ... ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם. ברשותך, נחזור שוב לפער שנתגלה בין דברי אלוהים למסר שהעביר משה. משה פונה רק אל זקני העם, אינו מזכיר את המצות ואת ההיבטים הערכיים. האם מתואר כאן מנהיג ששגה? נשאל אחרת, ... היה מושג לפני ההתארגנות המהירה ליציאה מה הן מצות? האם העם בכלל היה מסוגל להקשיב למנהיג בעת המהומה? לדעתנו, משה נהג באופן הטוב ביותר בהתאם לנתונים. הוא לא פנה אל כל העם אלא רק אל הזקנים, מנהיגי הקבוצות השונות. ... היה פנוי נפשית להתכנסות המונית כדי לשמוע דבר תורה. המסר יעבור באופן אינטימי יותר, על ידי מנהיגי הקבוצות השונות. משה אינו מזכיר את המצות. וכי יש טעם לדבר על דבר שלא קיים עדיין? תיאור תפקודו של משה הוא דוגמה למנהיג שבוחן היטב את הנתונים ובהתאם להם הוא מתנהג. לטובת העם. האם יש תיאור מוצלח יותר למנהיג ... האדם אינו אלוהים, לכן צריך שיבחן היטב את הנתונים כדי שיקבל את ההחלטה הראויה ביותר. כך מתואר פועלו של משה.

... מאוד גדולה. פרעה מתחרט שאישר לבני ישראל לצאת. הוא רודף אחריהם ומשיג אותם חנים על הים. העם נכנס לחרדה, משה מעודד אותם, ומבטיח להם ישועה מיוחדת שהיא חד - פעמית בעולם. משה מניח את ידו על הים. רוח קדים עזה כל הלילה, שאלוהים מחולל, יוצרת נתיב יבש בין קירות מים. המצרים ... שירה אומרים. אלוהים מעורר מהומה ובלבול בתוך מחנה מצרים, אשר בתוך הים. המצרים, מלאי חרדה, מנסים לסגת ולהימלט. ואז, משה, לפי הנחית ה, שוב מניח את ידו על הים, והמים שבים למהלכם הרגיל ומכסים את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, וכל צבא מצרים טובע. חרדת בני ישראל נמוגה, כעת הם מאמינים בה ובמשה, כך ממש כתוב. המלאכים רוצים שוב לשיר. אבל, אלוהים, שאינו שמח במפלת רשעים, מונע זאת מהם בגינוי חריף ביותר. למשה ולבני - ישראל, לעומת - זאת, אין שום מניעה מלשיר והם פותחים בשירה עזה: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה ויאמרו לאמר אשירה לה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים. שירת משה ובני ישראל מלאת תשבחות לאלוהים על אשר הציל אותם והטביע את חיל פרעה אשר ירדו במצולת כמו אבן וצללו כעופרת במים אדירים. משה והאנשים שרים באמונה רבה ומצהירים בחגיגיות רבה: ה ימלך לעלם ועד! ולא רק האנשים, גם הנשים שרות: ותקח מרים ... - אפשר. המים מרים המה, לא לשתייה. נו, איך הייתם אתם נוהגים? העם פונה אל המנהיג: וילנו העם על משה לאמר מה נשתה. אמנם, יש פרשנים שמבקרים את דברי העם ורואים בהם שלילה בלבד, אבל האם זה לא מובן? נראה לי, שדווקא משה מבין את העם ואינו מבקר אותו, להיפך: ויצעק אל ה. מעניין, פרשנים רבים כלל לא מתייחסים לצעקתו של משה, הבודדים רואים בכך תפילה. בכל אופן, גם בתשובת ה אין כל ביקורת לא על פניית העם גם לא על צעקת משה. משה מקבל הנחיה להשליך ענף עץ למים והמים ימתקו, כך עושה משה. יתר על - כן, הכתוב מספר שבהמשך הדרך נמצאו מים רבים: ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים. חודש ימים ומחצה חולפים ואז פורצת תלונה, המנוסחת באופן חריף ביותר, מצד העם כלפי משה ואהרון: וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר. ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו ... אין לפניה תיאור על מחסור כלשהו במים או במזון. אז למה התלונה החריפה? הכתוב אינו מספק תשובה. בכל אופן, משה אינו פונה אל ה. ואילו ה, אינו מבקר ואינו מגנה, להיפך, כמו אב רחום שמבין וסולח, מציע פתרון למזון: ... ושוב אין מים: ויחנו ברפידים ואין מים לשתת. הפעם העם נרגן מאוד ומביע תרעומת קשה ביותר: וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה... ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא. משה מאבד את סבלנותו ומביע כעס על פניית העם: ויאמר להם משה מה תריבון עמדי? מה תנסון את ה? גם כלפי ה הוא פונה בחוסר סבלנות: ויצעק משה אל ה לאמר: מה אעשה לעם הזה, עוד מעט וסקלני. ושוב, ה, כמו אב רחום וחנון, אינו מגנה לא את העם, ולא את משה אלא מציע פתרון ומנחה איך למצוא מים. הרבה מים, מים שמגנים, מים שמטביעים ומים שמרווים צמאים. גם תלונות בוטאו: ... שנושאת בכנפיה אמונה רבה. שירה גדולה מול תלונות אכזבה. ובכל האירועים ה עוזר, מסייע ואינו מגנה. וידבר ה אל משה לאמר: שמעתי את תלונת בני ישראל. התלונות נשמעות, ה מקשיב. אבל, הן אינן משפיעות על אלוהים? ניתן לומר שה ... הם מבינים מה טעמה של חירות ומהי האחריות שהיא נושאת בכנפיה? אבל, גם העם עדיין לא בטוח, מבטא זאת משה: מה תריבון עמדי מה תנסון את ה? גם הכתוב עצמו: ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ...

זיגמונד פרויד / משה האיש והדת המונותיאיסיטית - חלק 3 זיגמונד פרויד / משה האיש והדת המונותיאיסיטית - חלק 2. תודעת אשמה הלכה והתפשטה בעם היהודי, עד שאחד מבני העם, פאולוס, שהיה שליחו ... מוחלטת. היא קלטה סמלים מעמי הסביבה, כוננה מחדש את אלוהות האם ובמסווה מצאה מקום לאלי הסביבה. החרטה על רצח משה הייתה מניע למשאלה לשובו של משיח שיביא גאולה. אם משה היה המשיח הראשון, כריסטוס צריך להיות השני, לכן יש מקבילות בסיפור חייו, ולכן יכול פאולוס לקרוא ראו, המשיח באמת ... הערבים שבו וזכו באב קדמון. עד מהרה נעצרה התפתחותה של הדת החדשה. כדי להבהיר את האפשרות של התיאוריה על משה המצרי, עובר פרויד להסביר את התפתחות הפסיכולוגיה של הפרט ולהרחיב אותה לפסיכולוגיית המון. לעם הנמצא בחיתוליו. זה שזה עתה ... אדם ידעו תמיד באופן ידיעה מיוחד שפעם היה להם אב קדמון והם הרגו אותו. חזרה של האירוע היה רצח משה, אחריו כריסטוס. היהודים מחשיבים את עצמם למיוחסים, נאצלים ועדיפים על האחרים. הם מתנהגים כאילו יש בידם אוצר נסתר. האדוקים ... לעולם גואל חדש, שוב בחר אותו מבין היהודים. אלא שדווקא אותה גאולה הביאה לשנאת היהודים, שסירבו להכיר במשיח החדש. משה הוא זה שטבע את קו האופי הזה. הוא נתן להם את חוש הכבוד המיוחד. את ההתקדשות. הוא נטע את ... ההחלטיות, המחשבות חוזק הרצון. לא פלא שדמותו של איש גדול צמחה לממדי אלוהות. גם לאב היה אב קדמון משלו, למשה היה איחנאתון. אדם שייסד דת חדשה מוכרת. זרע המונותיאיזם נזרע. אך היהודים נטו להתנער מהדת המכבידה. הנביאים שקמו חזרו ורעננו את המסורת. חידשו את תביעותיו של משה. שתי רפורמות התרחשו בעם. האחת לפני גלות בבל והשנייה אחריה. יהוה הפך לאל היהודים. האל קיבל דימוי של אל ... הגדרת הייחודיות הראשונית. שנאת האב לא הייתה יכולה להתממש ברצח האל שהתקבל כבר, אך את המסמל שהביא אותו, את משה הרגו. פאולוס כשעוד היה שמעון התרסי היה יכול לומר בהבחנה ראשונית אנחנו אומללים כל כך כי הרגנו את האל ... עצמו כדי לכפר על עווננו. תהליך שאפשר לעקוב אחריו ולהבין ממנו את הולדת הדתות. פרויד ראה לראשונה את פסל משה של מיכלאנגלו בספטמבר 1901. כבר אז הפסל משך את התעניינותו והוא חזר אליו בכל אחד מביקוריו ברומא. רק ב1913 ... פרסם את המאמר בעילום שם. רק ב 1924 אזר אומץ וחזר לפרסם אותו בשמו. מותר לחשוב אם כך שהעניין במשה החל שנים רבות לפני שכתב את שלושת המאמרים. צורת הכתיבה של פרויד מפתיעה. הוא כותב בצורה בהירה מאוד. שתהייה ...

... העולם הפיסי נברא באות ה כפי שנאמר בהבראם - באות הא בראם ואכן החלק הפיסי של האדם יש בו חמשה חושים: שמיעה ראיה ריח טעם בראש ומישוש ביד (מקביל לבתי התפילין בראש וביד) וגם חלקי הנשמה הרוחנית, 5 הם, ... יהושוע בכינוי הצמוד יהושוע בן - נון ולא רק יהושוע כפי שאנו מוצאים בכל השמות (כמה פעמים מוזכר בתורה משה בן עמרם? בתורה אפילו לא פעם אחת!) ועוד נשאלת שאלה מדוע המילה בן מנוקדת בחיריק? יש מספר דעות בענין: יהושוע היה משרת צמוד למשה. יהושוע היה תלמידו של משה. יש הרואים במשה כאילו הוא אביו ושמו של משה היה נון המבטא את הגובה הרוחני הגבוה ביותר שאליו בר אנוש יכול להגיע. לא בכדי התורה מספרת לנו כי משה החליף את שמו של הושע בן נון ליהושע. מסביר רשבם (במדבר יג, יז) כי כך היה דרך האנשים לשנות את שמם של אלה שתחת פיקודם (כך עשה פרעה ליוסף, ונבוכדנצר לדניאל) מכאן כאילו הוא ילדו. משה רבינו היה אביו הרוחני של יהושוע, מכאן נרמז כי משה רבינו נקרא דג. כמו שהדג טהור וכולו במים, כן היה משה רבינו בכל ימי חייו הקשור למידת הנצח וזכה שעל ידו ניתנה תורה לישראל... והוא משה רבינו הדג הגדול הנמצא במקוה המים האדיר, תורת ישראל הנצחית. וכן נמצא כי ערך הביטוי דג גדול בדיוק 50 ... וכך נשנה (במסכת תענית ד ח) (המשנה האחרונה במסכת) אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים ... במהרה בימינו אמן מה המיוחד ביום זה - טו באב? סיבות רבות... אבל על פי תורת הסוד נאמר כאן משהו בענין האות ה - טו בא ב והיא האות ה - 15 ברשימת האותיות א - ב, האות ס. ... האות הקודמת, האות נון המזכירה את יהושע בן נון להראות כי האותיות מ - נ - ס כביכול נוטריקון: משה נון סמך, משה סמך את יהושוע בן נון והחדיר בשמו את האות י, שהוסיף אות י לשמו הקודם שהיה הושע כפי שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושוע...ובסוף התורה נאמר: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צווה ה את משה. (בדברים לד ט) משה הוסיף ליהושוע את אות החכמה, האות י, ורמז לזה כי סמך משה את ידיו... לרמוז לאות י. ס (60) רבוא המושג 60 רבוא, הוא מושג החוזר על עצמו ומבטא שלמות. כמו ... ים ואין לה גבול... גם עם ישראל נאמר עליו: לא ימד ולא יספר. (הושע ב) אומר האדמור מאוזרוב הרב משה יחיאל אפשטיין בספרו אש - דת: המספר ששים רבוא הנה הם רק שרשים, אשר מהם מסתעף למניין עד אין ... היא סובייקטיבית האדם רואה בחברו את מה שיש בו בתוכו בלבו עצמו. ראית אור! פירוש שהאור נמצא בך! ראית משהו אחר... הפגם הוא ברואה! רמז לכך מצאנו וטמא - טמא יקרא (ויקרא יג מה) הדרש והרמז בקטע זה הוא ... ע - נ - ו כאילו האות ע התפרקה נשברה משני החלקים הבונים אותה, האותיות: נו - ו. כמו משה רבינו הענו מכל אדם, זוכה לגלות את שתי האותיות מימין ומשמאל לאות ע, והן האותיות ס (מימין, הרומזת לסוד) ... יין יצא סוד הכיצד? האדם כצינור... אם ימלאו את הצינור ב - 70, - ביין שערכו 70, חייבים להוציא משהו מתוכו באותו ערך של 70 ומה הוא? הוי אומר הוא סוד ולכן נכנס יין יצא סוד.. (מסכת עירובין סה ...

בשלח - אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה השירה בעם ישראל מופיעה מס פעמים. שירת משה ובני ישראל על הים, שירת מרים והנשים על ים סוף. בהפטרה שירת דבורה וכו. אומר ר נחמן מצוה גדולה ... מצרים נסע אחריהם וייראו מאוד ויצעקו אל ה , השמחה גדולה אך גם המורא גדול לא פחות. הקבה אומר למשה מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו. בני ישראל נכנסים לים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, השמחה גדולה, ... ישראל את היד הגדולה, היינו שראו את מצרים מת על שפת הים, אזי עלתה מדרגת השמחה ומייד אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה . עדיין לא הגיעו למדרגת הריקוד. השמחה הראשונית, צריך שתהיה שמחה אמיתית, לאחריה ... הטוב שאינה תלויה בדבר. בני ישראל הגיעו למדרגת השמחה, אך לא לשמחה של אמת, שמחתם היתה תלויה בדבר, תלויה במשה המנהיג כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לנו, קום עשה לנו אלהים. כך אומרים ומבקשים בני ישראל מאהרון. כך רואה אותם משה כאשר יורד מההר, וירא את העגל ומחלת וישלך מידיו את הלחת וישבר אותם תחת ההר. התיקון של המחלת של ...

... 1280 החלו להופיע הגיליונות הראשונים של החיבור המרכזי בספרות הקבלה, הוא ספר הזוהר. המחקר האקדמי מייחס את חיבורו לרבי משה די ליאון, וזמן חיבורו נע בין השנים 1280 עד למותו של המחבר בשנת 1305. לעומת זאת, המסורת האורתודוקסית הרווחת ... ר יעקב בן ששת ר יהודה בר יקר ר אשר בן דוד ר ברוך התוגרמי ר אברהם אבולעפיה ר משה בן שמעון מבורגוס ר יוסף גיקטיליה ר יצחק דמן עכו ר משה די לאון ר שם טוב אבן גאון ר מאיר אבן גבאי קבלת צפת בארבעים השנים שלאחר גירוש ספרד התגלו ... מן הגולה רבנים בעלי שיעור קומה מכל תחומי ההגות היהודית: בתחום ההלכה - ר יעקב בירב מחדש הסמיכה, ר משה מטראני ור יוסף קארו, בתחום הפרשנות והדרשה - ר משה אלשיך ור שמואל אוזידא (בעל מדרש שמואל על פרקי אבות), ובתחום המוסר והפיוט - ר ישראל נגארה, ר אלעזר ... המגיד שדיבר מתוך גרונו של ר יוסף קארו. אחד מן החוגים הבולטים בצפת שעסק בכך היה חוגו של ר משה קורדובירו (הרמק). קבלת הרמק הרמק נחשב כגדול המקובלים העיונים. הוא היה בעל יכולת העמקה, וכישרון הכתיבה שלו העשיר מאוד ... עשרים החל בלימוד קבלה אצל גיסו. הרמק פיתח את הקבלה בהרחבה וביסס אותה על רבים מהיסודות של תורת רבו, משה אלקבץ. הרמק היה אחד מארבעת הרבנים שנסמכו בידי רבי יעקב בירב ב - הרצח 1538, ולאחר שנים אחדות החל ... התקרב הארי יותר מרמק לצרכים הפסיכולוגים וההיסטוריים של היהודי באותה תקופה. - יוסף בן שלמה, תורת האלוהות של ר משה קורדובירו, מבוא הארי והקבלה הלוריאנית הארי וגוריו רבי יצחק לוריא (1534-1572), המכונה הארי, היה גדול מקובלי צפת במאה ה ... הסופי - הגאולה, אשר עם ישראל כקולקטיב מחויב לפעול לקירובה. מקובלי צפת בימי הביניים רבי שלמה אלקבץ | רבי משה קורדובירו | רבי יוסף קארו הארי | תלמידי הארי: רבי חיים ויטאל, רבי יוסף אבן טבול, רבי ישראל סרוג (סרוק) רבי אליהו די וידאש | רבי יוסף חאגיז | רבי אלישע נאלדוא | רבי משה באסולה | רבי יונתן סאגיס | רבי אלעזר אזכרי | הרדבז | רבי שמואל אוזידא השבתאות בעוד קבלת הארי ... הכהן שהוא איננו מחשיב את הספירות. גם בספר יוחסין לר אברהם זכות הוא כותב בין השאר שיש הסבורים שר משה די לאון חיבר את ספר הזוהר. פולמוס של ממש כנגד הקבלה הוא המחלוקת סביב ספר הזוהר. ר אליהו דלמדיגו ... ומפי ספרים כמבואר בס מטפחת להגאון מוה יעבץ זצללה שגזר אומר שחלו בו ידיים מזייפים וחשד את החכם ר משה דיליון יעש... באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי אדירים, אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר ... בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם. אחד מתלמידי רבי משה סופר (1839-1762) (החתם סופר), הרב אליעזר נויזץ, כתב שרבו אמר בפנים רבים מתלמידיו, אילו היה יכולת ביד אדם להעמיד ... גם ההתעניינות בקבלה אצל החוקרים - בהם ניתן למנות את רנק, אליהו בן אמוזג, אדולף פרנק, שלמה מונק, שדל, משה שטיינשניידר וצבי גרץ. אצל חלקם לא היה המחקר האקדמי בתחום חף ממניעים זרים, בהם מניעים דתיים ותרבותיים. מגמה זו ... הקבלה במעמד נכבד בעולם האקדמי. שלום העמיד תלמידים רבים וחשובים כמו ישעיה תשבי, רבקה שץ אופנהיימר, יוסף בן שלמה, משה אידל, יוסף דן ויהודה ליבס. תלמידיו של שלום הכשירו את הדור הבא של חוקרי הקבלה ובראשם רחל אליאור, מיכל ...

בודהה, משה רבנו, ישו ומוחמד בודהה משה ישו ומוחמד מחייכים זה לזה בשלווה. הם מודים שלמדו לעשות שלום טיפה מאוחר מדי - אולי אך עכשיו האנושות ...

... הן הרוב אלא דווקא התגלויות הכעס והענישה. יש והאירציונאליות בפן הזועם של האל בולטת מאוד, כמו בסיפור ההתגלות של משה. האלוהים, כפי שראינו, התגלה אליו מייד לאחר מות המלך רוצח - התינוקות שבארמונו גדל ושניסה לרצוח גם אותו. אם כך, האם יכולים אנו לצפות שבאל זה יתגלו קווי דמיון לאב הארצי המת? הנה תיאור שליחתו של משה למצרים: (שמות ד 19 - 26) ויאמר יהוה אל משה במדין: לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו. ויאמר יהוה אל משה: בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את ... פתאומית זו דווקא עתה, לאחר המפגשים הקודמים ביניהם. אולם אם נכונה השערתנו שהתגלות האל קשורה למות אביו החורג של משה, שרצה אף הוא להרגו, ניתן להבין מדוע אירע השינוי ביחס האל דווקא בזמן שמשה היה בדרכו חזרה אל בית פרעה. ואמנם, פרשת היחסים בין משה והאלוהים היא מסכת רוויית אימה ואלימות. האל לא רק ביקש להמית את משה כבר בתחילת שליחותו, אלא הכה בצרעת את אחותו והרג את שני בני אחיו, ובסוף כל פרשת - החיים הזאת, ... בסלע, גזר עליו, חרף כל תחנוניו, כי לא יבוא אל הארץ! דומה כאילו הצליח פרעה המת, למרות הכל, למנוע ממשה את משאת חייו. הבה נקשיב לכמה מהאמירות הסתומות שאומרים הנביאים בחוגיהם הסגורים: הן חושפות לפנינו עולם חשאי שאבד, ושהניתוח הפסיכואנליטי מסוגל להחיותו. הנה, לדוגמה, דברי משה אל אחיו מול גופות נדב ואביהוא: (ויקרא י 3) ויאמר משה אל אהרן: הוא אשר דבר יהוה לאמר: בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד. וידם אהרן. כמידת הקרבה האינטימית עם האל, כך סכנת פגיעתו. כך ממש אומר האלוהים למשה על מרים הנביאה: (במדבר יב 14) ויאמר יהוה אל משה: ואביה ירק ירק בפניה! הלא תכלם שבעת ימים! לא פחות מאלפת היא פליטת - הפה של אליהו המבקש מהאל ... לו ברית נצח עם האל, מוצא עצמו שוב ושוב תחת סכנת השמדה טוטאלית מידי אלוהיו שלו! המילים שאומר אלוהים למשה, הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו (דברים ט 14), דומות למילים ...