... ביותר, היציאה ממצרים, מעבדות לחירות. איך ראוי שמנהיג יתנהג בשעה כזו? לקראת השינוי המשמעותי הזה: וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר צוה ה את -
משה ואהרן, כן עשו. כן עשו. האמנם, כן עשו כאשר צוה ה את -
משה ואהרן? ה מנחה את
משה ואהרון, מנהיגי העם המתהווה, לשלבי ההתארגנות לקראת היציאה ממצרים. ראשית הוא מנחה אותם להעביר את תוכן האמירות אל כל עדת ... ומרורים. דבר ה נחתם בתיאור נרחב של שני נושאים: א. מכת בכורות וסימן לבני ישראל להצלה ב. הלכות חג הפסח כולל חמץ ומצה. לאחר שהושלמו דברי ה, פונה
משה המנהיג אל העם כדי להעביר את דברי ה אליו: ויקרא
משה לכל זקני ישראל. את דבריו פותח
משה בזבח הפסח: ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח.
משה ממשיך בהנחיות לסימון בתי בני ישראל בדם כדי לא להיפגע ממכת בכורות.
משה מסיים את הנחיותיו בקביעה לזכירת זבח פסח לעתיד. קריאה זהירה מעלה שני הבדלים בין דברי ה לדברי
משה. א. ה הנחה לפנות אל כל עדת ישראל, ואילו בהעברת המסר כתוב: ויקרא
משה לכל זקני ישראל. ב. ה, כמפורט לעיל, העביר מסר מקיף ביותר. בדברי
משה לא מופיעים דיני המצות. גם מקומם של ההיבטים החברתיים - ערכיים של חג הפסח אינו בנמצא. <> הפער בין מקור המסר האלוהי להעברתו על ידי
משה המנהיג ניכר. איך מסבירים זאת פרשנים שונים? אבן עזרא מבין בפער שני שלבים של העברה: ואמר להם כל אשר צוהו השם מתחלה בעשר, לחדש הזה, והזקנים אמרו כן אל כל ישראל. חזקוני מתמקד בעניין קהל היעד: ויקרא
משה לכל זקני ישראל ולעיל כתיב דברו אל כל עדת ישראל, אלא מצות הלקיחה היתה לכל ישראל ומצות השחיטה לא היתה רק לזקנים אבל לא להדיוטות פן יקלקלו בשחיטתן. פרשנים אחרים מציעים לזהות כאן עניין של כבוד לזקנים: אמר להזקנים שהם יאמרוהו לישראל... זה אמר
משה לכל ישראל כמו שנהג בכל מצות התורה ויחד דבורו אל הזקנים מפני כבודם וכל ישראל שמעו. וודאי הובחן שכל הפרשנויות האלה ... על - מררים יאכלהו. שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי. בדברי
משה אין כל התייחסות למצות ולחמץ, בשלב זה. אמרנו בשלב זה, כי גם
משה מדבר על המצות, אבל מתי? לאחר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם.
משה מעלה את נושא המצות והחמץ לאחר צאת בני ישראל ממצרים, יש לשים לב, שהפעם פונה
משה לא אל זקני העם בלבד, אלא אל כל העם: ויאמר
משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים. רק בעיתוי זה מפרט
משה, שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג לה. מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך. מה קרה בין המסר הקודם של
משה למסר הנוכחי? ברור, יציאת מצרים. אנו מכוונים את תשומת הלב לטרום היציאה. העם טרוד בהתארגנות מהירה. הכל נעשה בחיפזון: ... ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם. ברשותך, נחזור שוב לפער שנתגלה בין דברי אלוהים למסר שהעביר
משה. משה פונה רק אל זקני העם, אינו מזכיר את המצות ואת ההיבטים הערכיים. האם מתואר כאן מנהיג ששגה? נשאל אחרת, האם לבני ישראל היה מושג לפני ההתארגנות המהירה ליציאה מה הן מצות? האם העם בכלל היה מסוגל להקשיב למנהיג בעת המהומה? לדעתנו,
משה נהג באופן הטוב ביותר בהתאם לנתונים. הוא לא פנה אל כל העם אלא רק אל הזקנים, מנהיגי הקבוצות השונות. העם לא היה פנוי נפשית להתכנסות המונית כדי לשמוע דבר תורה. המסר יעבור באופן אינטימי יותר, על ידי מנהיגי הקבוצות השונות.
משה אינו מזכיר את המצות. וכי יש טעם לדבר על דבר שלא קיים עדיין? תיאור תפקודו של
משה הוא דוגמה למנהיג שבוחן היטב את הנתונים ובהתאם להם הוא מתנהג. לטובת העם. האם יש תיאור מוצלח יותר למנהיג בשעת מבחן? ... הכל מראש, ואין נסתר ממנו, גם בעתיד. אבל, האדם אינו אלוהים, לכן צריך שיבחן היטב את הנתונים כדי שיקבל את ההחלטה הראויה ביותר. כך מתואר פועלו של
משה.