... שלה. הנה עוד דרך בה ניתן לדחוק את הפיזיקה לפינה בעניין זה: ביקום שלנו שולטות כמה אסימטריות
מרחביות מטרידות: אסימטריית הכוח החלש, וכן העובדה שהחומר ביקום אינו מפוזר באופן שווה. אומרים אנשים: בתחילת היקום היו תנודות מיקרוסקופיות אקראיות, ... אתה איש ברצינות. במילים אחרות, הן הדטרמיניזם והן האינדטרמיניזם מובילים אל האסימטריה,
במרחב או בזמן או בשניהם. נכון, הסימטריה יקרה מאוד ללבו של כל פיסיקאי 1. 2 דרך אחרת כל זה לא היה אמור להפתיע. ממה שקראת בעמודים הקודמים הבנת שאני ... שהבאתי בפרק 18 שכנעה גם אותך בדבר הזה (אגב, שמת לב איך אנשי המיתרים האלה כל כך לארגים בממדי
מרחב? עשר, אחת - עשרה, עשרים וארבע! אבל בזמן איש אינו מעז לגעת). אם הדבר הזה נכון, והאירועים אינם קיימים יחד
במרחב מינקובסקי, אלא ממש נוצרים, כפי שאומרת לנו תחושתנו, בזה אחר זה באופן כלשהו, הצעד הבא הוא פשוט. אם אנו אומרים: הנחת - יסוד א: אירועי העתיד עדיין ... אזי, על - פי עיקרון מאך שכל כך הרשים את קודמך, לפיו הנחת - יסוד ב: אין קיום אובייקטיבי
למרחב ולזמן כשלעצמם ללא עצמים שיגדירו אותם אנו חייבים גם לומר: מסקנה 2:
המרחב והזמן בעתיד אינם קיימים. ואז התמונה המתקבלת היא של
מרחב - זמן הגדל לכיוון העתיד. 1. 1 מפץ גדול תמידי אם תיאור זה מזכיר לך במשהו את המפץ הגדול, זה נכון! התמונה של
מרחב - זמן מתפשט מתיישבת בצורה מעניינת עם הרעיון שהזמן עצמו נתון להתהוות.
המרחב - זמן גדל לא רק בכך שיש יותר ויותר
מרחב אלא גם בכך ש (סליחה על הדימוי הילדותי) יותר ויותר עתיד מתווסף לזמן. בהשערה הזאת חבויה תכנית מחקר פשוטה: בדוק מה אומרים הקוסמולוגים על רגע ... התהוות הזמן. אבל לא אכנס לזה כרגע. בוא רק נסכים שאם אירועים אכן מתהווים ולא סתם קיימים
במרחב - זמן, גם
המרחב - זמן עצמו מתהווה יחד אתם. 1. 2 מפץ גדול תמידי מה שאני רוצה להסב אליו את תשומת לבך הוא שהרעיון
שהמרחב - זמן עצמו מתהווה יחד עם האירועים שבתוכו תואם בצורה מפליאה את קריסת פונקציית - הגל. חשוב רגע: אנחנו מדמיינים את פונקציית הגל מתפשטת לתוך
מרחב זמן ריק, שהיה קיים מלכתחילה, ובתוכו היא קורסת, ואז אנחנו שוברים את הראש בהתמודדות עם הבעיות שהתיאור הזה יוצר מבחינת תורת היחסות וחץ הזמן. אז מדוע לא לחשוב ההפך? אני מתכוון, אולי פונקציית - הגל אינה מתפשטת לתוך
מרחב - זמן אלא התפשטותה היא - היא היווצרות
המרחב - זמן? אתה מכיר את ניסוי המדידה ללא אינטראקציה שויידמן ואני המצאנו עם הפצצה? מה שהניסוי הזה אומר הוא שגם גילויו של לא - כלום משפיע על פונקציית ... אלא גם את כל המקומות בהם הוא היה יכול להיות. אז התמונה המתקבלת היא משהו כזה: היקום הוא
מרחב - זמן ארבע - ממדי ובו אירועים וקווי - עולם, כמו שאומרת היחסות, רק שהיקום הזה מתפשט - לא רק בממדיו
המרחביים אלא גם בממד הזמן שלו: הוא גדל לכיוון העתיד. ברמה הקוונטית ייראה הדבר כך: העתיד נוצר עי אינספור פונקציות - גל של חלקיקים היוצאות מהעכשיו, עושות ביניהן אינטראקציות אבל לא
במרחב - זמן שלנו. איפה, אתה שואל? אין לי שום מושג. תחשוב קצת גם בעצמך. אבל התחושה החזקה שלי היא זאת: האינטראקציות האלה יוצרות גם את החלקיקים וגם את יחסי
המרחב והזמן ביניהם. מה קורה עכשיו? לא ייאמן: פתאום מתברר לנו שבלי להרגיש אנחנו מדברים גם יחסות? ועכשיו הדבר המדהים: התיאור הזה מציע לא פחות מאשר בסיס חדש לתורת השדה המאוחד כי חלקיקים יכולים למשוך וגם לדחות זה את זה פשוט בדרך שבה הם יוצרים את
המרחב - זמן שביניהם. במקרה זה תיתכנה שלוש אפשרויות: א) ניבויי תורת ההתהוות יסתרו את ניבויי תורת היחסות. במקרה כזה תצטרך תורת ההתהוות לעוף מייד לפח ...