... בטבע ולעמוד על מהות ההנאה הצרורה בטבע הזה. גם החיה נהנית מהטבע, זו הבחנתו הראשונה, אך הנאתה מוגבלת לעומת הנאת האדם הבלתי מוגבלת שהשאיפה האנושית מעידה עליה. במרחב
התודעה נחצבת השאיפה האנושית שפניה אל האין - סוף, ושם גם פועל הדמיון האנושי - הדלק האטומי שמניע את
התודעה ומוריד בפניה את המחיצות ואת הגבולות. מה הקשר, איפוא, בין
התודעה לדלק שמניע אותה? והרי לכל אדם דמיון פורח, מדוע מצליח שמעון להניע את
התודעה שלו ולהביא את שאיפותיו אל הפועל, דבר שמתקשה בו ראובן? מדוע מצליח שמעון ליהנות מהחיים יותר מראובן? אם נשוב ונבחן את מה שעושה את ההבדל בין החיה לאדם - נגלה את יתרונו של שמעון על ראובן.
התודעה, היא עושה את ההבדל בין החיה לאדם. לחיה אין תודעה, היא קולטת בחמשת חושיה את הנתונים ומעבדת אותם להישרדותה, עד כאן היא ... כאן נכנס למשחק הדמיון האנושי - הדלק האטומי הזה, וכאן גם נכנסת תבונת האדם לאותו המשחק ועושה את ההבדל בין שמעון לראובן. אבל יש להכין כלי ליציקת הדלק האטומי הזה אל תוך
התודעה, אם תרצה - יש להכין משפך, כי המשפך נועד למנוע שפיכה אל מחוץ לכלי הקיבול שבמקרה שלפנינו הוא
התודעה, יש למנוע את ביזבוז הדלק - הדמיון, ואת זאת ניתן להבטיח עי יציקתו במשפך המתאים אל תוך כלי הקיבול. מהו המשפך שיכול להבטיח את יציקת הדמיון אל תוך
התודעה מבלי שיבוזבז מהדמיון הזה אף טיפה? - מסגרת חשיבה, זהו שם המשפך. לשמעון משפך טוב, לראובן פחות משוכלל, ויש כאלה שאין להם שום ... את הטון ויובילו אל המרחב הפתוח האין - סופי... והרי זוהי פעולה תקנית שמהותו כאדם הרשתה אותה, ולכן היה עליו לבנות מסגרת חשיבה שניתן לצקת דרכה את דמיונו האדיר אל תוך
התודעה שלו, ולהאדיר בזאת את תודעתו עד למימדים שהדמיון שלו יקבע... פעולת חשיבה מופשטת זו פתחה בפניו את הצוהר לאין סוף... בעגה ... הבחין בתופעה מוזרה, בגל מוזר שנוגד בקיומו את המיכשול הרעיוני שנתקל בו... הוא בחן את הגל שבמסגרתו מתהווים הדברים ועלה על תופעה מוזרה: הדברים מתהווים על פי סדר מופשט
שהתודעה האנושית קובעת אותו. כלומר ניתן לעקוב אחר הסדר הזה ולהגיע אל החוליה הראשונה הפותחת את שרשרת הדבר המתהווה, היא נמצאת בתודעה האנושית. וגם המשך השרשרת נשלט עי
התודעה האנושית: הדמיון האנושי שפועל מתוך
התודעה קובע את מימדי הדברים המתהווים בתוך הגל. זו תופעה מוזרה ומרחיקת לכת ששום היגיון אנושי יכול לקבלה כמובנת מאליה, מאידך, אותה התופעה על המוזרות שבה - יכולה לעמוד למבחן המעשה: ניתן לעקוב אחר התהוות הדברים החל מהחוליה הראשונה ולהמשיך עימה הלאה: האם אכן - הדבר הולך ומתהווה עפ אמות המידה של
התודעה האנושית ששורטטו ונקבעו על ידה? אל התשובה החותכת למבחן המעשי הזה - יכול להגיע כל אדם בפני עצמו ורק הוא בעצמו, כי השאלה נוגעת בתודעה... למיותר לציין כי גם אברהם עבר את המבחן המעשי הזה ואישר את המסקנה החותכת על המוזרות שבה: הדברים מתהווים על פי סדר נתון בו
התודעה האנושית שולטת וקובעת את נתוניו. ואם כן, קיים קשר ישיר בין
התודעה לטבע, ליקום...
התודעה משדרת ואותותיה נקלטות בטבע, כך מתהווים הדברים מטבעם, כך מתהווה המציאות. היתכן?! תשובת אברהם אבינו לשאלה האחרונה שיקפה את מסכת חייו, הוא התנדנד בין הכן והלא, ולבסוף הוא נשאר ככל העולם עם הלא, ובעגה התנכית: נאסף אל עמיו, נכנע ככולנו ל - לא יתכן, ומת. כי הרי
התודעה שלו הפסיקה את השידורים, הטבע לא קלט
מהתודעה הזו עוד אותות והשידור נקטע. בכל הנוגע לישות בעלת
התודעה הזו - המציאות הפסיקה להתקיים. מדוע כה קשה לקבל את הפעולה הטבעית המופשטת הזו? והרי לכל אדם תודעה פעילה שמשדרת אותות, מדוע להתנגח עם הטבע ולהתנגד לו? מדוע להמנע מלשדר לו את האותות הרצויים? והרי הכל מסתכם בפעולה פשוטה ומופשטת: להשתמש בדמיון ולשדר דרך
התודעה את האותות הרצויים... אנו בעלי תודעה ובעלי דמיון... - אכן יש לנו דמיון וגם תודעה, אך אין לנו את הכלי הנכון שמחבר ביניהם, ... הנכון, חסרה לנו מסגרת החשיבה הנכונה. מסגרת החשיבה מחברת אומנם בין הדמיון לתודעה, אך בפועל היא מחברת בין הטבע לאדם ומקשרת ביניהם. העדרותה או אי - תקניותה פוגמת בפעולת
התודעה עד שמשביתה אותה והקשר של הטבע עם
התודעה נפגם עד שנקטע. אנו מתים לא כי
התודעה שלנו מבקשת שנמות אלא כי
התודעה שלנו משדרת אותות פגומים ומבולבלים, ולא נותר סיכוי לקשר שלנו עם הטבע, אנו מתנתקים... עם זאת, כל עוד נעדרת מתודעתינו מסגרת החשיבה, אנו נמשיך להתאים את תודעתינו הפגומה לטבע ולחברה עימו בכוח הזרוע. במילים אחרות - נמשיך להתכחש לחוקי הטבע. אלה הם הדברים והתובנות שהגיע אליהם אברהם אבינו,
והתודעה שלו התנדנדה בין שידורים תקניים לטבע לבין אותות פגומים שבסופו של דבר הכריעו אותו כמו שהכריעו את כולנו. אלה הם הדברים שביקש ... (חמור) נעמוד בהמשך, לא לפני שנבאר את המונח עקדה שנקשר בפרשה ונזכר בה. ויעקד את - יצחק בנו... אברהם אבינו וכידוע לכולנו נאסף לעמיו ומת. האותות הפגומים שיצאו מתוך
התודעה שלו הכריעוהו בסוף היום ומת. הקשר החי שהיה לו עם הטבע נותק והמציאות שלו עצרה מלכת. אולם היו לו גם רגעים חיים וקשר אינטימי ... יחזור למיטבו... מה הביאו להתכחש לחוקי הטבע ולשדר לו אותות פגומים, ורק רגע קט לפני שידר לו אותות טובים ותקניים דרך משפך משוכלל ותקני... הסיבה היא שלא יתכן וואקום בין
התודעה לטבע, אחרת החיים מפסיקים בו ברגע. חייבים ליצור קשר עם הטבע בשביל להפיח חיים במציאות. המסקנה הצורמת היא שגם כאשר אנחנו ... מייצרים לנו חיים דרך האותות האלה, כי בנתיים יש לנו קשר ולו רופף עם הטבע שקולט גם את אותותינו הפגומים ומוציאם אל מרחב המציאות. שוב ובמילים ברורות, לא יתכן חלל ריק בין
התודעה האנושית למציאות, החלל הזה מלא באותות כלשהם - כל עוד האדם חי וליבו פועם, עד אשר ייחלשו האותות הרופפים עד לכדי עצירה ממשית, או אז אין מנוס אלא להתנתק מהמציאות. אברהם אבינו וברגעי החולשה שלו התכחש לחוקי הטבע ולקיומם, הוא לא האמין בקשר של
התודעה שלו להתהוותם של הדברים כי פשוט לא ראה את הקשר הזה ברגע הנתון בפועל, אולם הוא כן זכר את קיומו... כי רק לפני רגע קט התנהל ... באמצעותה את אותותיו, אזי למי להטות אוזן - לזיכרונו ולמידע האמין והתיאורטי שבאמתחתו (כדוגמת המידע שאני משדר לכם ברגע זה) או לנטייתו העכשוית הברורה לשלול כל קשר בין
התודעה להתהוותם של הדברים ולהיות לכאורה מציאותי... אברהם אבינו התחבט בדבר. התחבטות זו נחתה עליו באכזריות כי כבלה את ידיו, לא ידע ...