שבעת ימי הבריאה - יום 1... בשביל להציג את הרעיון, אך התורה הלכה ישירות אל המונח המקורי שדרכו האדם רואה את התמונה המלאה ומעבד אותה: התודעה , ובלשון התורה אלהים , היינו המנחה, המורה, המוביל, המנהיג, המכוון, המנווט, המדריך, המנהל... כל אלו מצביעים על מרכז ... שלא ירפה ממנו... עע המונח אלהים בשמות ד, טז. כפי שציינתי, מחבר התורה חישב ומצא שמספיק לאדם הממוצע את התודעה שלו בשביל לבחון דרכה את התמונה המלאה שחלקים רבים ממנה אבדו לו בדרך, וכך נולד היום הראשון עם חמשת ... החומש הבא - נמצאת התמונה המלאה שכל תודעה אנושית אמורה למלא דרכה את המשבצות החסרות שנשמטו במרוצת הזמן מתמונת התודעה המקורית... ב - ראשית: זוהי איפוא התמונה הראשונה במספר והמופשטת ביותר. אותה התמונה תתבהר במשפט שבא אחריו בשנית ובקטע הבא בשלישית ובפרק הבא ברביעית וכך עד סוף התורה... התמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ: התודעה האנושית קלטה את השמים ואת הארץ. אם נאפס את התודעה האנושית ונתחיל איתה מנקודת האפס, אזי וברגע קיומה קלטה תודעה זו שני גורמים: הארץ וכל הסובב לה - השמים, היקום. לכן השתמש המחבר בפועל ברא שמשמעותו נהיה יש מאין, כלום היה בתודעה וברגע אחד נהיה, נברא. התודעה ולמעשה אינה קולטת את הדברים, החושים שלנו קולטים את הדברים באמצעות המוח שמעבד את הנתונים הנקלטים, או אז בא תור התודעה שמחליטה איך לנווט את הנתונים המעובדים ולהשתמש בהם, לכן אחד פונה ימינה ושני שמאלה למרות שהנתונים שנקלטו בחושים ועובדו במוח הם אותם הנתונים. ובניגוד למחשב הפסיבי נטול היוזמה שקולט נתונים ומעבדם, התודעה האנושית קולטת את הנתונים על מנת לנווט אותם, זהו שורש היוזמה וזוהי מהות הרצון. מכאן באה צורת הפועל הראשון שהשתמש בו המחבר: ברא (פעל ולא נפעל) - התודעה בראה את הנתונים ולא נבראו בתוכה. ברא אלהים: התודעה בראה את הנתונים, היא קלטה את הנתונים על מנת להשתמש בהם. ואלו הם הנתונים, את השמים ואת הארץ: היא ... לו סוף - השמים, והאוצר הקטן שלידה - הארץ - נותר בטבעיות רק בעדיפות השניה, זהו המאפיין המובהק של התודעה האנושית: עין גדולה... עד כאן התמונה הראשונה והמושלמת שהציג מחבר התורה לאדם והציע לו להתבונן בה ולמלא באמצעותה את ... מרחפת על - פני המים. המחבר לוקח אותי ביד ומדריך אותי איך לזהות את מהות התמונה הראשונה, היינו איך התודעה האנושית זיהתה בראשונה תמונה זו. שלושה גורמים הופיעו בתמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואלו הם עפ סדר הופעתם: אלהים, שמים, וארץ. אם כן, המחבר מראה לי בתמונה ב את מעמד שלושת הגורמים בשעת פגישתם עם התודעה ומתמקד ברגע הראשון של הפגישה: מה היה מעמדם ברגע זה? במילים אחרות, באיזה מעמד פגשה בהם התודעה? מה היא ראתה מולה? הוא מתחיל לשרוד את שלושת הגורמים בסדר הפוך - לא על פי סדר הופעתם בתמונה הקודמת... מתחיל דווקא במעמד הארץ, לאחר מכאן מתאר את מעמד השמים (היקום), ולבסוף מתאר את מעמד התודעה האנושית, היינו מה היה מעמד התודעה בפני עצמה כאשר עמדה ברגע המתואר מול הראי והביטה בעצמה... המחבר מתחיל בגורם הראשון שהתודעה פוגשת בפועל, ולא בגורם הראשון שהתודעה נוטה אליו בפועל... (עמדנו על הנטיה הזו לפני מספר שורות) הוא מתחיל במעמד הארץ: והארץ היתה תהו ובהו: התודעה פגשה ברגע הראשון את כדור הארץ שאומר לה - לאדם: תהו ובהו (לשים לב לניקוד), זהו מעמד הארץ בראי התודעה האנושית. בשביל להבין את האימרה הזו יש לחזור אל נקודת ההנחה שיצא ממנה מחבר התורה כאשר כתבה. התייחסתי לנקודה ... עליו ולזהות דרכו את העשייה המתמשכת, או מאידך ניתן דרך העשייה הניצפת להצביע על האדם שעמד מאחוריה ולזהות את התודעה שלו. בנקודה הזו נכנס לתמונה אמצעי העזר שאמור לסייע בידי האדם שלא הצליח להגיע אל חדות הראיה הדרושה כי ... ארץ ושמים בטבע. השמים והארץ נבראו ונעשו בו בזמן - ביום שזיהה אותם האדם באמצעות תודעתו. זיהוי הדבר עי התודעה האנושית זהה לבריאתו, ובריאת הדבר זהה לעשייתו בטבע. עשייה זו נעשית איפוא עי התודעה האנושית במרחב הטבעי, בטבע, ועל פי הגדרת התורה דינמיקת הפעולה בטבע היא זו: ימשיך ההווה ויתקיים באופן רציף מנקודת ... ב - ה הידיעה, לא כן בחלק השני המעשי של הפסוק כאשר מגדיר בפועל את מרחב תולדותם המתבטא בעשיית התודעה - ולכל אדם עשייה משלו, לכל תודעה בריאה משלה... השמים והארץ שזוהו ונבראו בתודעה שלי, אינם זהים לשמים והארץ ... וגילה לאדם דרך האמצעי הזה את הדינמיקה הפועלת במרחב, בציפיה שיבחן האדם את הדינמיקה הזו ויעקוב דרכה אחר פעולת התודעה שלו בפועל, בשידור חי, בזמן אמת בכל רגע ורגע, כי הרי הדינמיקה הזו פועלת כל עוד התודעה שלו רושמת את רשמיה במרחב ונמצאת במצב של תנועה. אם כן, דינמיקה זו ומעכשיו תדריך ותוביל את האדם שמבקש ... לא הטבע אלא הדינמיקה הפועלת בטבע, לכן יש לשים לב כל הזמן לדינמיקה הזו שפועלת כראי המחזיר את קרני התודעה שלנו... אלה הם קרני העשייה שלנו. אל התבונות הללו נגיע אם נשים לב אל המדריך הזה ונחתור כל הזמן לעומקו: יהוה. והארץ היתה תהו ובהו: בחזרה אל מעמד הארץ בשעת פגישתה עם התודעה המקורית. הארץ היא אחת משלושת הגורמים שהופיעו בתמונה הראשונה... התודעה האנושית פגשה ברגע הראשון את כדור הארץ שאומר לה - לאדם תהו: תהיו, תתקיימו... ובהו: תהיו ותתקיימו בהו, ב ... שהתנועה הדינמית מאפיינת אותו, כל עצירה תתלוש אותכם מתוכו. בזה הרגע נפלט המידע הזה מתוך תוככי האדמה ונקלט עי התודעה האנושית, בזה הרגע נבראה הארץ עי התודעה האנושית, זוהי הדינמיקה של הטבע. וחשך על - פני תהום: אנו עדיין במרחב התמונה השניה המורחבת, היינו במרחב התמונה ... הופיעו בתמונה הראשונה: אלהים, שמים, וארץ. המחבר מראה לי בתמונה ב את מעמד שלושת הגורמים האלו בשעת פגישתם עם התודעה, ומתמקד ברגע הראשון של הפגישה: באיזה מעמד פגשה בהם התודעה? מה היא ראתה מולה? פגשנו לעיל את מעמד הארץ, ועכשיו הגיע תור מעמד הגורם השני, השמים, היקום. מה היה מעמד היקום ברגע בריאתו בתודעה? מה פגשה מולה התודעה? וחשך על - פני תהום: היקום עשוי ממסה, מחומר... מימן, חלקיק, אטום, אלקטרון, נייטרון... זה החומר היסודי של היקום. ... מימן, חלקיק, אטום, כיסא, שולחן... האדם ממיין את המידע שקולט באמצעות השמות האלה - במטרה לעשות בו שימוש להנאתו. התודעה האנושית קלטה את היקום גם כמידע, מידע שאין לו סוף... היא עמדה פעורת פה מול המידע האין סופי זה ... שמושיט את ידי לערימה ולוקח חופן! הינה אני לוקח מה שבא לי ומתי שבא לי, כל הערימה עומדת לרשותי. התודעה האנושית אם כן, התייחסה לערימת המידע ברגע פגישתם הראשונה בחשד מסויים ואפילו מתוך מועקה, היא לא ידעה מה יש בפנים, מה מסתתר בפנים... וחשך על - פני תהום: זה היה מעמד השמים והיקום ברגע הראשון של פגישתם עם התודעה האנושית. תודעה זו ראתה מולה ערימה גדולה של מידע ללא סוף אך אל תוך הערימה עוד לא הושיטה ידה, ... פנימה. וחשך: חושך, ערימה חשוכה ששום דבר עוד לא נראה מתוכה, זה מה שפגשה. זו ואף גם זו: היא, התודעה אפילו חששה מהערימה החשוכה הזאת ומתכולתה הלא ידועה... כולנו חוששים מהלא ידוע - שמא המידע הנמצא בפנים יאיים עלי... שמא לא אצליח לעבד אותו, שמא לא אוכל להתמודד איתו... אולם ולמרות התמונה הקודרת הזו שלבשה את התודעה והשתלטה עליה - עדיין נותרה עוד אפשרות קטנה באופק: שמא לא כך הדבר... שמא אמצא בפנים דבר שיהיה לי ... כדבר הנמצא על סף הסיכון... על סף התהום הלא ידוע. וחשך על - פני תהום: זהו מעמד היקום בעיני התודעה ברגע פגישתם: חבילת מידע חשוכה וחשודה ששום דבר עוד לא נגלה מתוכה, היאה לה להימצא במעמקי התהום המפחיד והלא ידוע, אך מבחינת התודעה לא ממש נמצאת החבילה הזו בתהום כי אם על פניו, על סף התהום, מרחפת עליו... קרובה מאוד לתהום, כמעט ...