שבעת ימי הבריאה - יום 7 - חלק 15... מידות לנשמה. ובכן, ובניגוד למידות הבגדים שאנו מכירים (S,M,L,XL,XXL,XXXL) לתודעה אין מעצור במספר האיקסים... וכאשר היא מתחילה לפרוץ ולהתקדם במרחב - השמים באמת הם גבולה, או אז הגוף עומד בפני בעיה: לעולם הוא לא יספק את הסחורה... באווירה תחרותית ... לאין סוף... אולם התודעה האנושית לא עצרה באדום ולא עמדה במבחן הזה, היא ירתה לעצמה ברגליים וגלגלי תנועתה נתקעו במרחב. מילים כבירות - אנסה לפשטם. המוח האנושי גדל והתחנך על ברכי התחרות, הוא בעצמו בנה את זירת התחרות שלו ... אולם בד בבד ביקש המוח האנושי לעשות פה מעשה ולהגדיר את היקום הנמצא בתחומו, כי הרי לא יתכן להתקיים במרחב שאינך מכיר בקיומו... וכאן בנקודה הזו התחילה הנסיגה של המוח האנושי כאשר הגביל בעצמו את זירת התחרות שלו ואף את מתחריו, כנגד האסכולה התחרותית עליה התחנך... זאת כי הוא ראה מולו מרחב מוגדר ומגודר שמשחקי התחרות בו מוגבלים ומאולצים... ובעצם הוא כפה על עצמו את הנתונים המגבילים האלה כי הרי הוא ... מחיר ביקום הגדול הנורא והבלתי צפוי זה. גודל היקום יצר בזנבו את מושג הבלתי צפוי, והבלתי צפוי זוהה ובצדק כמרחב מאיים ומכאן הדרך היתה קצרה לאחד מעמודי התווך של תורת השרידות: לשרוד משמע לאיים, ולקרוס משמע להיות מאויים, אין במרחב מקום לשניים. וכן דווקא במרחב הגדול הזה שהאדם עמד על מימדיו והגדירם, דווקא כאן הוא הרגיש עד כמה הוא דחוק במרחב, לחוץ בזמן, נזקק לכל עזר שבאמצעותו יוכל להספיק ולצרוך עד כמה שניתן את העולם העומד ממול וצועק לו צרכיני... על הזמן שעומד לרשותינו ביחס למימדי היקום. שום כלי לא יספק את הפוטנציה האצורה בתוכינו ומבקשת לפרוץ ולצרוך את המרחב, שום מהירות, שום מנוע... למסקנה המדויקת הזו הגיע מחבר התורה כלהלן: יח ויאמר יהוה אלהים, לא טוב היות האדם ...