פיזיקה - סוגיות בתורת היחסות לאור פילוסופיית המדע של זאב בכלר - חלק 3... - הייחוס של נועה היה סדר הדברים הפוך! להבהרת הדברים בואו נעבור למערכת קצת יותר ריאליסטית. תהא נועה טסה בחללית באורך l ומנוחה ממתינה ליד מנהרה באותו אורך. אם תטוס החללית במהירות קרובת - אור דרך המנהרה, תראה מנוחה שהחללית התקצרה ולכן הייתה לרגעים אחדים מוסתרת כולה בתוך המנהרה. נועה, לעומתה, תראה את המנהרה כמתקצרת ולכן חרטום חלליתה הגיח מהפתח הקדמי בטרם עברו הירכתיים בפתח האחורי. ציור # [שחר, כאן הציור של החללית והמנהרה] ממחיש את הפיתרון במונחי המרחב - זמן הארבע - ממדי: האירועים עצמם, במקומות ובזמנים השונים, קיימים באופן אובייקטיבי ... עברו חלקו הקדמי וחלקו האחורי בנקודות כלשהן במערכת - הייחוס השנייה, מופיעים בסדר - זמנים שונה. וביתר פשטות: ירכתי החללית רודפים מהר מדי את חרטומה. לא כל ספרי הלימוד מצביעים על גזירה פשוטה זו של התקצרות לורנץ - פיצגרלד ... כדי להשוות את מידות האורך שלה עם אלה של מנוחה. האם ניתן לגזור אפקט דומה אם נשפר את ניסוי החללית והמנהרה כך שנועה תימצא בסופו במערכת - הייחוס של מנוחה? האם גם המוט שלה יסבול מהתכווצות תמידית בדומה להצערה התמידית בפרדוקס הראשון? בקיצור: מה יקרה אם נבקש מנועה לבלום באמצע המנהרה? נסלק תחילה גורם לא רלוונטי. ברור שאם החללית היא ארוכה והבלם נמצא רק בצדה האחד, אזי, על - פי היחסות, לא תיעצר החללית כולה באותו רגע כי הזמן הדרוש להשפעת הבלימה לעבור מחלק אחד של החללית לחלקים האחרים אינו יכול לעלות על הזמן הדרוש לאור לעבור מרחק זה. לכן, החללית תסבול ממעיכה אם הבלם קבוע בחלק הקדמי, וממתיחה אם הבלם קבוע מאחור. לא אלה האפקטים המעניינים אותנו. החללית צריכה, אם כן, לבלום בכל חלקיה יחד. קל להגיד, אבל איך עושים את זה? הנה הדילמה: אם רוצים אנו למנוע אפקטים של מעיכה או מתיחה, עלינו להפעיל את כל בלמי החללית בו - זמנית, ושוב חוזרת השאלה: בו - זמנית באיזו מערכת ייחוס? הנה, על - פי כללי היחסות הפרטית, האפקטים האפשריים במידה והחללית תפעיל את כל בלמיה: א. אם יפעלו כל בלמי החללית בו - זמנית במערכת - הייחוס של המנהרה, הרי במערכת - הייחוס שלה עצמה תופיע העצירה תחילה בחרטום החללית ואחר - כך בירכתיה, ולכן תסבול ממעיכה. בעצם, כשנביט בתהליך במערכת - הייחוס של המנהרה, הקפאנו את החללית באורך המקוצר שהיה עד כה רק נצפה, עקב הפרש המהירויות, וכעת הפך לממשי ולכן הרסני (הדימוי העולה בדעתנו בנקודה ... לא רק מהמעיכה הגובהית שהביאה עליה הנעל מלמעלה אלא גם ממעיכה אורכית, רחמנא לצלן). ב. אם יפעלו כל בלמי החללית בו - זמנית במערכת - הייחוס שלה עצמה, הרי במערכת - הייחוס של המנהרה תופיע העצירה תחילה בירכתי החללית ואחר - כך בחרטומה, והחללית תיראה נמתחת, אבל היא תתמתח מהאורך המקוצר הנצפה במהירות היחסותית חזרה לאורך המנוחה שלה. במקרה זה לא יחולו בחללית עיוותים. במילים אחרות, גם הפעלת בלמים רבים לא תמיד תציל את החללית מנזקים. שימו לב שהפעם אנו מדברים על אפקטים פיסיקליים של ממש: אין זו ההתקצרות הנצפית כמו ביחסות הפרטית, שבה ... את חברו מתקצר לעומתו. כאן מדובר במעיכה אמיתית של החפץ שנעצר. ניתן רק למזער נזקים אלה אם יהיה גוף החללית אלסטי מאוד וההאטה הדרגתית מאוד, כך שהחללית הגמישה תוכל להחזיר לעצמה את צורתה. האפקטים עצמם רק יוחלשו אך לא ניתן למנעם. ז. תגלית על דרך הסימטריה בשלב הזה הבחנו במשהו שגרם לנו להתרגש: אם החללית תסבול ממעיכה / מתיחה במעבר מתנועה למנוחה, היא צריכה לסבול מאותם אפקטים, בסדר הפוך, במעבר ממנוחה לתנועה! כי כפי שראינו, על - פי היחסות, מנוע בודד לא יניע את כל גוף החללית באותו רגע, ולכן גם במקרה זה יש להפעיל כמה מנועים לאורך גוף החללית כדי למנוע ממנה נזקים, וגם הפעם לא נימלט מנזקים אלה בכל המקרים, כי הגדרת הבו - זמניות היא תלוית מערכת - ייחוס. לכן: א. אם יופעלו כל מנועי החללית בו - זמנית במערכת - הייחוס של המנהרה, שהיא גם מערכת - היחוס של החללית עצמה בשלב הראשון, הרי לכשתעבור החללית למערכת - הייחוס הבאה, לומר, כשתהיה שרויה בתנועה תופיע ההאצה תחילה בחרטום החללית ואחר - כך בירכתיה, ולכן תסבול ממתיחה. ב. אם יפעלו כל מנועי החללית בו - זמנית במערכת - הייחוס הייחוס העתידית, בה תהיה לכשתהיה בתנועה, הרי במערכת - הייחוס ההתחלתית, זו של המנהרה, תופיע ההאצה תחילה בירכתי החללית ואחר - כך בחרטומה, ומכיוון שהפרש הזמן בין שני האירועים קטן מהמהירות הדרושה לאור לעבור ביניהם, לא תהיה מעיכה. גם כאן, חללית אלסטית מאוד והאצה הדרגתית מאוד יוכלו לאפשר לחללית להתכווץ / להתמתח חזרה בלי לסבול מנזקים מבניים. ניתן למזער את האפקטים, אך הם עצמם מחויבי המציאות. ברור אם ... ברורים במבנה הגוף. דרך אחת ליצור מערכת - ייחוס אידיאלית היא לחזור ולתקן את עקבות התאוצה. למשל, אם עברה חללית ממערכת - ייחוס אחת לשניה, צריכים הצופים הנמצאים בה לשוב ולתקן אותה על - פי סרגליהם ושעוניהם, למתוח ולכווץ, ... רגע. כבר עתה, אפילו אם שתי החלליות הגיעו בתוך אלפית - השנייה למהירות אינרציאלית, אבד התיאום ביניהן: הרגע שבו החללית הקדמית נמצאת בתנועה הוא בו - זמני עם אחד הרגעים בו הייתה החללית האחורית עדיין עומדת. כמו כן, כל רגע שבו החללית האחורית בתנועה הוא בו - זמני עם רגע שבו הקדמית כבר הגדילה את מרחקה ממנה יותר מהמרחק בו היו ... היא המסקנה אליה הגענו גם אנחנו לעיל: החליפו את הכבל המתוח שבין שתי חלליות במסדרון המחבר ביניהן והרי לכם חללית ארוכה עם שני מנועים, שתתמתח או אף תתפרק אם יורה קברניטה להפעיל את שני המנועים באותו רגע בעודה ממתינה ... המערכת במנוחה או במהירות נמוכה יחסית טוען הצופה שבה שני המנועים החלו לפעול באותו רגע. אבל כעבור זמן קצר, כשהחללית כבר נעה במהירות גבוהה, משנה הצופה את גרסתו: לא, המנוע הקדמי החל לפעול הרבה לפני האחורי. פלפול מטאפיסי? בדיוק ...