... חן זה שהיא בסדר איתי כשה גני נעדרת, אבל מתי שגני בסביבה, אז היא מעמידה פנים שהיא מתעלמת ממני. מסקנה: אם חן כן מתייחסת אלי טוב בלי גני לידה, אז ההנחה היא שהיא רוצה להתייחס אלי טוב גם מתי שגני כן לידה, אבל היא פשוט מפחדת מתרחיש כלשהו שהיא מניחה שיקרה שבגללו היא תבקר את עצמה לשלילה. מסקנה: אם אני מודע לעובדה שמעשיה של חן הם תוצאה של הגנה עצמית מפניה, שתלויים בתגובותיה של גני, אז אני ... חן ורק עכשיו פיתחתי מודעות לזה בכלל) תיקון: גם אני וגם חן מפחדים מתגובה שלנו עקב התגובה של גני. מסקנה: גם אני וגם חן נושאים בתוכנו דעה כלשהי על עצמנו ששתינו מבקרים בנו לשלילה ולכן גם באחרים. אז יש ... שהוא מבקר לשלילה. (כי בן אדם לעולמים מחויב לעשות את מה שהוא חושב שיעשה לו יותר טוב מאשר רע) מסקנה: אנשים ביקורתיים שמים את הביקורת השלילית שלהם בצד, כל עוד הם מניחים שהתועלת מזה עולה על העלות של זה. ... שזה יעשה להם יותר טוב מאשר רע) שזה העיקרון שעל פיו עובד המוח של האדם בשורש של המחשבות שלו. מסקנה: כל עוד התועלת ממני עבור בן אדם שמבקר אותי לשלילה עולה על העלות ממני, הוא יתעלם מהביקורת שהוא מעביר עלי. מסקנה: יתכנו מצבים רבים שבהם אנשים מבקרים אותי לשלילה ממילא, אבל אני כלל לא מבחין בזה מכיוון שהם מפסיקים לבקר ... הם יתחילו לבקר אותי, ורק אז אני אתחיל לשים לב לביקורת השלילית שהם העבירו עלי ממילא במשך כל הזמן. מסקנה: אם בן אדם מתנהג כלפיי בהפכפכות, אז זו הוכחה לכך שהאדם הזה מניח שיש לו אינטרס כלשהו ממני. הרי ... שיש לו תועלת כלשהי מזה. גם אם התועלת שלו מזה היא להימנע להיפגע עקב ביקורת שאני עלול להעביר עליו. מסקנה: בן אדם יהיה פתוח וכנה איתי לגמרי במידה והוא באמת מבקר אותי לחיוב / לשלילה, ואין לו שום אינטרס ממני, הוא ידבר איתי בפתיחות ויביע את עצמו לרוכבו ולעומקו. אז יש פה מסקנה הרבה יותר עמוקה והיא שאם אני אהפוך לבן אדם אמיתי לגמרי, אבל תוך כדי אם אני אמשיך לבקר אנשים ... דבר כמו להגיד שהכוונה הנסתרת מאחורי כל דבר שהאדם מוצא בו תועלת היא להבין את האמת על המציאות ולכן המסקנה המוחלטת היא שהאדם מסוגל להיות לגמרי אמיתי אך ורק אם הוא מבין את האמת על המציאות לרוכבה ולעומקה, שזו ... ממילא מכיוון שכולם מחפשים את אותו הדבר והוא שלמות עצמית והם פשוט מחפשים איך להגיע לזה ולא יודעים איך. מסקנה: הבעיה האמתית היא לא באנשים צבועים, אלה בזה שאני עלול להיפגע מכך שאנשים אחרים הם צבועים. והחשש האמיתי שלי ... אז הם יאהבו את עצמם יותר ולכן גם אותי ולכן כולנו נאהב את עצמו יותר ונתקדם לעבר שלמות משותפת. מסקנה: בן אדם אמיתי, מאלץ אנשים אחרים להיות אמתיים, ולכן הם אוהבים את האדם האמיתי. הם אוהבים את האדם אמיתי ... שהוא נשאר סגור בפניי. זא שהכי חשוב זה שאני אהיה ואשאר אמיתי לחלוטין והכל יהיה בסדר כך או כך. מסקנה: כשה אני פתוח עם עצמי לגמרי, אז אני בולם בפניי את האפשרות לבקר אותי לשלילה, כי הרגש שאני מעורר ... בן אדם אז אני בולם בפניו את האפשרות להיות פתוח איתי ואני בעצם מאלץ אותו להיות סגור בפניי גם. מסקנה: כל דבר אפשרי שבו אני מאשים בו בן אדם אחר אני בעצמי צריך להפסיק לעשות לעצמי בעצמי. מסקנה: כל דבר שבו אני מאשים אדם אחר, אני מאשים בו את עצמי בעצם. מסקנה: בכל פעם שהאדם מנסה אז זה מבטל את האמיתיות שלו, ובכל פעם שהאדם פשוט עושה אז הוא אמיתי באמת. ... עוד הבן אדם מנסה להיות אמיתי אז הוא לא ירגיש אמיתי ממילא גם אם הוא יגיד את כל האמת. מסקנה: מה שמשנה זו הכוונה של האדם ולא המעשה עצמו של האדם. כי גם אם האדם עושה את כל הדברים ... טוב / לרע. ביקורת זה לאלץ את דעתך על מה מבין היש, והאין, והטוב והרע, הוא טוב, או רע. מסקנה: להיות בעל הבחנה זה בסדר, לקבוע מה טוב, ומה רע עפ דעתך האישית, זה לא בסדר, ולא שזה מעצמו ...

... מנתחת את הצורה של הטענות, ועל סמך ניתוח זה מציעה כללים שבעזרתם ניתן לקשר טענות זו לזו ובכך להסיק מסקנות. הלוגיקה מבחינה בין טיעונים שיש בהם היסק תקף, כלומר כאלו שבהם המעבר מההנחות למסקנה הוא מוצדק, לטיעונים שאינם תקפים. לפיכך הלוגיקה היא בראש ובראשונה התורה המתארת את אופני החשיבה התקפים ואת אופני ביטויהם. ... לטיעונים שאינם מבוססים על סמך זיהויה של הצורה הלוגית של הטיעונים. טיעון הוא תקף כאשר ההנחות מספיקות לשם תמיכה במסקנה, כך שלא ייתכן שההנחות אמיתיות אבל המסקנה שקרית. ההכרח הלוגי של הטיעונים התקפים נובע מכך שלטענות ישנו מבנה פנימי, למשל, שבכל טענה ישנו נושא ונשוא, ושכל ... או פרטנית, וישנו מספר מוגבל של צורות שבהן ניתן לקשר טענות זו לזו (למשל, טיעונים שבהם שתי ההנחות פרטניות, והמסקנה כללית, או כאלו שבהם אחת ההנחות כללית, השנייה פרטית, והמסקנה כללית, וכו). מבין הצורות האפשריות של טיעונים בני שתי הנחות ומסקנה אחת, גילה אריסטו את הצורות של הטיעון התקף או המופתי, המוביל תמיד מהנחה אמיתית למסקנה אמיתית. אריסטו טען שבאמצעות צורות אלו משמשת הלוגיקה ככלי עבור המדע וכאמצעי להתקדמות הידע. קיים היום ויכוח האם, לפי ... של תקפות נאותות, וכלל היסק. תפקיד הלוגיקה הוא להבחין בטיעונים בעלי צורות תקפות, כלומר כאלו שבהם מהנחות אמיתיות נובעת מסקנה אמיתית. טיעונים שאינם עומדים בקריטריונים האלו, אינם טיעונים תקפים. ישנם כללי המרה המאפשרים להראות כי טענות שונות בצורתן הן ... האריסטוטלית. צורתו הלוגית של הטיעון טיעון הוא קבוצה של משפטים (או קבוצה של טענות) שחלקם הנחות ואחד מהם הוא המסקנה, והקבוצה נחשבת טיעון כאשר המעבר בין ההנחות למסקנה הוא תקף, כלומר כאשר המסקנה נובעת בהכרח מן ההנחות. מהי נביעה הכרחית? כאשר ניתן לומר שאין מצב עניינים שבו ההנחות אמיתיות אבל המסקנה שקרית, כלומר כאשר אין דוגמה נגדית. באמצעות הניתוח של מבנן הבסיסי של טענות, אריסטו זיהה כי לטיעונים בעלי שתי הנחות ומסקנה ישנו מספר סופי של צורות, וחלק מהן הן כאלו שמשמרות את האמת של ההנחות וכך מבססות את אמיתותה של המסקנה. לטיעונים כאלו קרא אריסטו סילוגיזם. נוכל להבין את הרעיון של הצורה הלוגית של טיעון תקף אם נחשוב על ההבדל בין תקפות ואמיתות. לדוגמה: נתונות שתי הנחות: 1.כל היוונים הם בני אדם. 2.כל בני האדם הם בני תמותה. מסקנה: כל היוונים הם בני תמותה. התקפות של טיעון זה כמעט ברורה מאליה. ברור גם שאם שתי ההנחות אמיתיות, גם המסקנה, בהכרח, אמיתית. אין באפשרותנו להעלות על דעתנו מצב שבו ההנחות אמיתיות והמסקנה אינה אמיתית. אבל מה אם אחת ההנחות שקרית? או אז הטיעון עודנו תקף, אף שבמקרה כזה ייתכן שהמסקנה שקרית. אריסטו סבור כי הטיעון תקף בזכות צורתו, ללא קשר לשאלה האם חלק מהטענות שקריות מבחינת התכן שלהן. ההבחנה ... על תקפות הטיעון עצמה. צורתו הכללית של הטיעון הזה היא כזו: 1.כל א הוא ב 2.כל ב הוא ג מסקנה: כל א הוא ג יש לשים לכמה פרטים חשובים בנוגע לניתוח הצורני של מבנה הטיעון, על פי אריסטו. ראשית, ... שנית בהנחה השנייה, והוא המתווך בין שני המונחים (א ו - ג), אשר מופיעים כל אחד בהנחה אחת בלבד. במסקנה, המונח המתווך (ב) אינו מופיע כלל, ומה שהמסקנה מלמדת אותנו זה על הקשר שבין השניים האחרים (א וג). אריסטו הוא שהמציא את מתודת ההפשטה המאפשרת להציג מונחים ... באמצעות הקבועים הלוגים, נשארת חשופה לעינינו. מתפיסה זו של הצורה התקפה של הטיעון יוצא שאם בטיעון מסוים ההנחות אמיתיות והמסקנה שקרית אזי הטיעון אינו תקף. למשל בטיעון - לכאורה, שדומה לקודם: 1.כל בני האדם הם בני תמותה. 2.כל היוונים הם בני תמותה. מסקנה - לכאורה: כל היוונים הם בני אדם. נניח ששתי ההנחות אמיתיות. עדיין ייתכן שהמסקנה אינה נכונה, למשל אם אנו מוכנים להחשיב את סוסיהם של היוונים כיוונים. מכאן שבטיעון - לכאורה שבחנו ישנה בעיה - אין יחס של נביעה בין ההנחות והמסקנה. צורת הטיעון בה אנו מתבוננים איננה תקפה, וכל טיעון בעל אותה צורה יהיה טיעון בלתי תקף: 1.כל א הוא ב. 2.כל ג הוא ב. מסקנה - לכאורה: כל ג הוא א. כל טיעון בעל צורה כזו אינו תקף, והוא יכונה כשל לוגי. עד עכשיו ... המקושרות בהם הקבוע הלוגי אינו כל אלא חלק מ. למשל: 1.כל הפירות צומחים על עצים. 2.חלק מהפירות הם הדרים. מסקנה: חלק מהצומחים על העצים הם הדרים. והנה צורת הטיעון: 1.כל א הוא ב 2.חלק מ - א הם ג מסקנה: חלק מ - ב הם ג אריסטו הבחין גם בשלילה כאחד מן הקבועים הלוגים, וכך הבחין בין צורתן של ... שוללות. באמצעות כך הוא זיהה צורות נוספות של טיעונים תקפים, למשל: 1.כל הנמרים הם יונקים. 2.אף דג אינו יונק. מסקנה: אף דג אינו נמר. והנה צורת הטיעון: 1.כל א הוא ב. 2.אף ג אינו ב. מסקנה: אף ג אינו א. לאחר שבחן את מגוון הצירופים האפשריים של טענות (כלומר צירופים שבהם סדר המונחים זהה, או ... כלו היו מונחים כוללים, וכך להציג את הטיעון התקף הבא: 1.כל בני האדם הם בני תמותה 2.סוקרטס הוא אדם מסקנה: סוקרטס הוא בן תמותה עקרונות היסוד הלוגיים אצל אריסטו ניתן לזהות שני עקרונות לוגיים יסודיים המדריכים את אריסטו: 1) ... ללוגיקה של אריסטו מגבלות רבות, והיא אינה מצליחה להביע את שלל היחסים הלוגיים המופיעים בטענות המשמשים אותנו לשם הסקת מסקנות. בין השאר, אריסטו הכיר אך ורק במבנה של טענות שיש בהן נושא ונשוא (א הוא ב), ולא הכיר בטענות שצורתן צורת התנאי (אם א אז ב). הוא אף סבר שבטיעון תקף חייבת להיות יותר מהנחה אחת, ושהמסקנה חייבת להיות שונה מההנחות. ואולם הגדרתו לטיעון תקף אינה נותנת לנו סיבה לפסול את תקפותו של הטיעון הבא: הנחה: המלך הוא עירום. מסקנה: המלך הוא עירום. אין מצב שבו ההנחה אמיתית ואילו המסקנה שקרית, ועל כן הטיעון תקף (אם כי הוא טיעון שאין בו כל עניין). אחד ההבדלים הברורים בין הלוגיקה האריסטוטלית ... מדעי המחשב. בול וממשיכיו הציגו לראשונה מונחי יסוד של תורת הקבוצות במסגרת הדיון בלוגיקה, ובאמצעותם ייצגו הסקים אריסטוטלים כמשוואות שהמסקנה היא פתרונן. במקביל, מתמטיקאים ופילוסופים כמו ברנרד בולצאנו ואלקסיוס מיינונג חקרו את מושג הטענה ואת האופן בו תפיסותינו של ... מושגים (מסדר ראשון) חלים על אובייקטים בלבד, משום שרק באמצעותם הם נהיים רוויים במשמעות. אולם מכאן עולות גם כמה מסקנות פרדוקסליות. מכיוון שרק בצירוף לשם או למשתנה יש למושג משמעות, המושג אינו יכול להופיע כנושא במשפט. מכאן יוצא, כי ... אמת לפסוקים האטומיים המרכיבים את ההנחות, כאשר הצבה כזו עושה את ההנחות של הטיעון לאמיתיות, היא גם עושה את המסקנה לאמיתית. תחביר לתחשיב הפסוקים תחשיב פסוקים מסוים כולל קבוצה של פסוקים יסודיים או פסוקים אטומיים, ומספר קשרים לוגיים סטנדרטיים. ... האמת של הפסוקים המרכיבים אותו, וכאשר הטבלה גמורה, ניתן לבדוק האם ישנם מצבים בהם ההנחות של הטיעון אמיתיות אבל המסקנה שקרית. אם יש שורה כזו בטבלה, הרי שהטיעון אינו תקף, שהרי זו דוגמה נגדית. אולם אם אין שורה כזו, ...

... לא אכפת לו ממנה, כי אם היה לו אכפת ממנה כביכול, אז הוא היה מעביר עליה גם ביקורת שלילית. מסקנה: העברת ביקורת שלילית זה סימן לאהבה, בדיוק כמו שהעברת ביקורת חיובית זה סימן לאהבה. אבל תנאי מקדים לכך שיהיה אכפת, זה העברת ביקורת על זה שיש הבדל בין אכפת ממנה, לבין לא אכפת ממנה. מסקנה: כל עוד יש ביקורת לחיוב, או לשלילה, הרי שממילא האדם אוהב. מסקנה: כל עוד יש ביקורת, אז אכפת. מסקנה: רק אם האדם הוא כל כך אדיש לאדם השני שהוא אפילו לא חושב עליו, רק אז באמת אפשר להגיד ... אדיש לכל האחרים, אז הרי שהוא ממילא שלם עם כולם ולכן אוהב את כולם אהבה שאין אהבה גדולה ממנה. מסקנה: ככל שבן אדם הוא יותר ביקורתי לטוב, ולרע, אז כך הוא ממילא אוהב את כולם יותר. מסקנה: ככל שבן אדם הוא פחות ביקורתי, אז כך הוא ממילא אוהב את כולם יותר. מסקנה: ביקורת שלילית, וביקורת חיובית, שתיהן ממילא מעשים של אהבה. מסקנה: כל עוד בן אדם אחד מתייחס לאדם אחר, אז ממילא זה מתוך אהבה, פשוט הדרך להבעת האהבה היא שונה, ... הדרך שבה אדם בוחר לאהוב אדם אחר, זו הדרך שהוא יודע לאהוב את עצמו, ולכן גם את כל האחרים. מסקנה: כל מי שאי פעם חשבתי שפגע בי, בעצם הביע כלפיי את אהבתו, בדרך שבה הוא אוהב את עצמו. הדרך היחידה שאותה הוא הכיר בזמנו. מסקנה: כל הרגשות של האדם הם מחוץ למסגרת של הטוב והרע, והאדם בעצמו עושה חלוקה בין כל הרגשות שלו לטוב ...

... איתה. אפשר לקחת את זה לכל כיוון אפשרי. תנסה להתווכח על זה עם חבר. תראה אם תצליחו להגיע לאיזושהי מסקנה חד משמעית. אזהרה: הויכוח עלול לא להיגמר לעולם. עוד דוגמה: אתה מגייס עובדים לחברה שלך. יום אחד מגיע אליך ... 100 ברצף לפני שהיא אומרת עכשיו נסתכל איך המדען יפרש זאת. המדען ייראה ב100 דחיות ברצף תוצאה של ניסוי. המסקנה: הבחורה תמשיך להגיד לא לנצח. איך מדען יכול לדעת שהוא אסף מספיק ראיות? אני אספר בדיחה: מדען עושה ניסוי. ... והמקק מתחיל לרוץ בתגובה. ואז המדען כורת לו את הרגליים וחוזר על הניסוי. הפעם המקק עומד במקום כשהאור הודלק. מסקנה: מקק בלי רגליים לא רואה האם אתה באמת יכול לדעת אם מדען או מישהו אחר הסיק מסקנה נכונה? האם אתה הסקת מסקנה נכונה? מדענים יכולים להתווכח זה עם זה שנים על גבי שנים. רק בגלל שדעה אחת רווחת במדע לא אומר ...

... כל הידיעות הכל מבוסס על תפיסה של האדם האדם יוצא מנקודת הנחה שהצורה שהוא תופס את המציאות נכונה. וכל המסקנות שהאדם מסיק הכל תלוי ביכולת התפיסה הסובייקטיבית של האדם לו ייצוייר שיכולת התפיסה הייתה שונה היה יכול להיות שהיה ... מצד התפיסה שלי שאני קיים. אדם בתוך חלום בטוחים שהם קיימים, ואף אחד מהאנשים של החלום לא קיים. כל המסקנות שהאדם מסיק כלפי הקיום של עצמו זוהי אמת תלויה. האדם חי חיים שלמים ובדרך הוא סובל רוב הזמן ואף ... יכול לבנות משהו כמו אותו אדם שאמר אני חושב משמע אני קיים צריך שתהיה נקודה כלשהי שאדם צריך להסיק מסקנות. קודם כל האדם צריך שתהיה לו נקודת אחיזה כלשהי של אמת מוחלטת, מה זאת אומרת אמת מוחלטת? אמת בלתי ... להיות שיש פער בין הסיבה לתוצאה, האמת היא לא מספיק אמיתית. מאחר שהשכל של האדם מוגבל ולא אבסולוטי כל המסקנות הן לא אבסולוטיות. ברגע שאדם מנסה להוכיח הוכחות לוגיות והדרך להפריך היא פשוטה תוכיח שהלוגיקה שלך נכונה. כל ההוכחות ... מספיק נכונה. כי זה אומר שהיא תלויה בהוכחות לו ייצוייר שההיגיון יעבוד אחרת יכול להיות שכל ההוכחות יפלו וכך המסקנה תיפול. כל הזמן שאדם שואל את עצמו אם הגיע לאמת הוא עדיין לא הגיע לאמת, האם אני צודק מאושר, ... דבר יש היפך יש אמת שאין לה היפך, אם אני אומר דבר מסויים ואני אומר את ההיפך ומגיע לאותה מסקנה לזה אפשר לקרוא אמת אבסולוטית. הגדול ביותר והקטן ביותר הם אותו מספר. יש טיעון שהמס 2 ו3 הם אותו מס לא זהה לאותה אמירה שהם לא אותו מס אם נטען את X נגיע למסקנה וגם אם נטען ההיפך של X ונסיע לאותה מסקנה וגם אם נטען את כל האפשרויות נגיע לאותה מסקנה סימן שזו האמת. אני רוצה לשקר ולהגיד את ההיפך הוא עדיין יגיד את אותו הדבר. מהי אמת אבסולוטית לצורך ... תכלית. יכולות להיות הרבה אפשרויות והרבה דעות מנוגדות אם האדם יחקור את השורש של הדעות המנוגדות הוא יגיע לאותה מסקנה. אדם אחד אומר אין סיבה לשום דבר, השני אומר יש סיבה לכל דבר, ויש אחד שמשלב ואומר יש דברים ... לא יכול להיות שיש ואין זה אותו דבר. ואם אדם יחקור מה הסיבה שיש ומה הסיבה שאין הוא יגיע למסקנה ששניהם הסכימו לאותו דבר. העניין הוא שיש פרספקטיבה של המציאות, מגיעים אליה עי שאדם שואל את עצמו למה הדבר ... שיש בעולם הן אמת תלויה כל ההוכחות תלויות במגבלת השכל האנושי האדם מוגבל ולכן האדם מניח הנחות כלשהן מסיק מסקנות הכל מבוסס על הנחת יסוד בסיסית שהשכל צודק והאדם בשכל לא יכול להגיע לאמת אבסולוטית כי כל דבר יש ...

... יתרון זו סיבה לאהדה, וחיסרון זו סיבה לבוז. יותר יתרונות = יותר אהבה / פחות יתרונות = פחות אהבה. מסקנה: האהבה העצמית שלי מותנית ביחס שבין החסרונות מול היתרונות שלי. מי שיש בו חסרונות אז צריך לאהוב אותו פחות / מי שיש בו יתרונות אז צריך לאהוב אותו יותר. בבני אדם יש יחס של יתרונות מול חסרונות. מסקנה: בשורה תחתונה וכמו תמיד הכל מוביל לסיבה היחידה שבגללה רוצים הכל וזו אהבה עצמית. מסקנה: חסרונות זה רע, ויתרונות זה טוב. זא סבבה שיש חסרונות ויתרונות לדעתי אבל כמו עם הטוב והרע, אפשר לשפוט ...

טיעון - מבוא טיעון (בלועזית: ארגומנט) הוא רצף של הנחות ומסקנה שבו נעשה ניסיון לביסוס אמיתותה של טענה אחת (המסקנה) על סמך אמיתותן של טענה אחרת או יותר (ההנחות). תורת הלוגיקה עוסקת בהבחנה שבין טיעונים בכלל, ובין היסקים, שהם טיעונים שבהם המסקנה נובעת מן ההנחות בהכרח לוגי. טיעון הוא מהכלים החשובים ביותר בחשיבה הרציונלית, בלוגיקה ובניסוח המחקר המדעי, וכן ברטוריקה ובכל ... טיעון מסתמך על התקפות הלוגית. ישנם טיעונים בשם הסמכות של מוסר הטיעון, או בשם המסורת, או למשל כאשר מסיקים מסקנות על סמך ערכן המקודש של ההנחות. במשפט ובדת נעשה לעתים קרובות שימוש בטיעונים שתוקפם אינו בהכרח לוגי. במדעי הטבע נעשה לעתים קרובות שימוש בטיעונים אינדוקטיביים, בהם מסתמכים על חזרתה של תצפית מסוימת כבסיס להסקת מסקנה אודות חוק הטבע העומד מאחוריה. טיעון בעל תקפות לוגית, או היסק כאמור, טיעון בנוי ממסקנה ומהנחה אחת לפחות. ישנם טיעונים בהם המסקנה נמסרת לפני ההנחות, וישנם טיעונים בהם המצב הפוך, או שמדובר ברצף של טענות שהאמצעית בהן היא המסקנה. וישנם גם טיעונים בהם משתמשים בהנחה סמויה, שאינה נאמרת או נכתבת מפורשות. למשל בטיעון הבא: טענה א (הנחה): יורד גשם. טענה ב (מסקנה): יש עננים בשמים. ההנחה הסמויה היא, כמובן, שכאשר יורד גשם יש עננים בשמים. טיעונים מסוג זה יחשבו למשכנעים משום ... טיעונים תקפים, או היסקים מסתמכים על היותם בעלי צורה מסוימת שניתן לתאר אותה באמצעות חוקי היקש, הכללים המתירים לגזור מסקנות מסוימות מתוך הנחות מתאימות. שתי טענות שאין קשר כזה ביניהן, לא יוכלו להוות טיעון. למשל: טענה ראשונה (הנחה): הגג הזה אדום, טענה שנייה (מסקנה): יש עכשיו עננים בשמים. הסיבה לכך שרצף כזה של טענות אינו נחשב לטיעון, ואילו הרצף הקודם כן, היא שחסרה ... לטענה א ניתן לגזור את הטענה ב. טיעון יחשב לטיעון תקף, אם בכל מקרה שבו ההנחות אמיתיות - גם המסקנה תהיה אמיתית. מכיוון אחר, הטיעון הוא תקף אם אין דוגמה נגדית לטיעון שצורתו זהה אך בו ההנחות אמיתיות והמסקנה שקרית. לתקפותו של טיעון אין קשר לאמיתות ההנחות עצמן. סוגים אחרים של טיעונים מקובל לדבר על שני סוגים עיקריים ... במתודה של אינדוקציה, כלומר - מנסחים כלל על פי תצפיות. בטיעון היסקי, או דדוקטיבי, משתמשים בכללי ההיקש הלוגיים, ואמיתות המסקנה נשענת באופן צורני על אמיתות ההנחות. ישנם סוגים נוספים של טיעונים, בהם ניתן למנות טיעון אנלוגי (א גרם לב. ...

... רק בגלל שלא ניתן למדוד את המשתנים האלה. אבל איני מבין איך, עד היום, לא הסיק איש מכך את המסקנה ההכרחית: מסקנה 1: כל פיזיקה שבה המשתנים הקוונטיים החבויים לא יהיו חבויים תסתור את היחסות הפרטית. נדמה לי שברגע ששמעת את ... רק במקרים האקזוטיים של התנדפות חור שחור אלא בכל מקרה שבו אירוע קוונטי עובר הגדלה לרמות מאקרוסקופיות. לכן גם המסקנה הבאה ברורה: מסקנה 2: כל אינטראקציה יסודית היא אסימטרית בזמן בלי קשר לתנאי ההתחלה שלה. הנה עוד דרך בה ניתן לדחוק את ... לפיו הנחת - יסוד ב: אין קיום אובייקטיבי למרחב ולזמן כשלעצמם ללא עצמים שיגדירו אותם אנו חייבים גם לומר: מסקנה 2: המרחב והזמן בעתיד אינם קיימים. ואז התמונה המתקבלת היא של מרחב - זמן הגדל לכיוון העתיד. 1. 1 ...

... פותחה הלוגיקה על ידי אריסטו לתורה המאפשרת להבחין בין טענות הסותרות עצמן לטענות שקיימת זהות בין הנחות היסוד שלהן למסקנה שלהן וזאת בעזרת התייחסות למבנה הטענות ולקשרים שבין הנחות היסוד למסקנה. הבחנה זו בין אמת ושקר, אשר אריסטו ביסס על היסקים דדוקטיביים בלבד, מאפשרת להבחין בין היסק נכון להיסק לא נכון. מכאן, שהלוגיקה על פי אריסטו מאפשרת לפתח חוקי היקש באמצעותם ניתן להגיע מהנחות יסוד למסקנות חדשות ומהם להתקדם בעזרת אותם חוקי היקש לעוד מסקנות נוספות. אריסטו טען שבצורה כזו ניתן להשתמש בלוגיקה כאמצעי להתקדמות הידע. קיים היום וויכוח האם, לפי אריסטו, הלוגיקה היא ... האריסטוטלית הם - טיעון, תקפות, נביעה והיסק. תפקיד הלוגיקה היא להבחין בטיעונים תקפים שבהם מהנחות מסוימות נובעת בצורה תקפה מסקנה תקפה. טיעונים שאינם עומדים בקריטריונים האלו, אינם טיעונים לוגיים. טיעון הוא מבנה ורבלי המורכב מהנחות ומסקנה, כאשר בין שני מרכיבים אלו המעבר הוא תקף לוגית. כאשר המעבר תקף לוגית, אזי הטיעון כולו תקף. יש להזכיר ... דוגמה: יש שתי הנחות: תמיד כאשר קיים המצב A קיים גם המצב B. כעת קיים המצב A. מכאן נובעת המסקנה: כעת קיים גם המצב B. התקפות של טיעון זה ברורה מאוד. ברור גם שאם שתי ההנחות אמיתיות, גם המסקנה, בהכרח, אמיתית. ואם אחת ההנחות שקרית? הדבר אינו רלוונטי לתקפות הטיעון כל הזמן שהוא רשום ככתוב מעלה. בקשר לאמיתות, אני יכול להגיד: לו שתי ההנחות היו אמיתיות והיות שהטיעון תקף, אז במקרה זה גם המסקנה הייתה אמיתית. מכל האמור מעלה נובע שטיעון הוא תקף כאשר מהנחות שהן אמיתיות (או אילו היו אמיתיות) נובעת מסקנה אמיתית. אריסטו מכנה טיעון זה טיעון דדוקטיבי. היות שדנים בלוגיקה ולא באתיקה, יש להתייחס למושג אמת במובן של נכון ... נגיע לאמת. כמובן שיש להסתכל בטיעון גם בצורה הפוכה - לא רק שאמיתות ההנחות בטיעון תקף מחייבת את אמיתות המסקנה אלא גם שאם ההנחות אמיתיות והמסקנה שקרית אזי הטיעון לא תקף. למשל בטעון דומה לקודם: אם A אז B כעת B מכאן נובעת המסקנה: כעת A. נניח ששתי ההנחות נכונות והמסקנה אינה נכונה. מכאן בהכרח, שהטיעון לא תקף. היות שהוא אינו תקף אנו צריכים לחפש את הסיבה לכך. הסיבה יכולה ... בצורה דקדוקית ותוכנית את מבנה ההנחות בטיעון תקף. הוא גם קבע כחוק שבטיעון תקף חייבת להיות יותר מהנחה אחת. המסקנה של הטיעון התקף לא רק שצריכה לנבוע מההנחות אלא חייבת גם להיות שונה מההנחות - המסקנה חייבת להוסיף לנו מידע נוסף על המידע שבהנחות. בצורה הרבה יותר פחותה, עסק אריסטו בסוג אחר של טיעונים - הטיעונים האינדוקטיביים. בטיעונים אלו אנו מגיעים מעובדות או הנחות פרטיות למסקנה אוניברסלית. הדוגמה הקלאסית לטיעון כזה היא: עד עכשיו השמש זרחה כל בוקר מכאן נובע: השמש תזרח גם מחר בבוקר ... בבסיס התקדמות המדע ובין בעייתיות הטיעון האינדוקטיבי (ראה בעיית האינדוקציה). הלוגיקההחלה עוסקת גם בצורוצ לוגיות, כלומר במעבר בין הנחות ומסקנות ייחודיות (העורבים שחורים, סוקרטס הוא בן תמותה) למבנים כלליים המקלים מאוד על המחקר הלוגי, למשל: אם אין A שהם ... האינדוקציה הלוגיקה עוסקת בחקירת אמות מידה ביקורתיות הנחוצות להשליט משמעת בנטייתנו הטבעית להכליל מפרטים אל הכלל. מציאת עובדות הסותרות מסקנה של טיעון אינדוקטיבי, משמש גירוי חזק למחקרים ולחיפוש הסברים של תופעות יוצאות דופן, דבר המקדם את המדע. ההתפתחות של ...

... שייך להגיד שאתה בחרת אותו? ועכשיו, בחירה חופשית כפשוטו, אין דבר כזה בכלל. משהו חייב להכניס לך את הרצון. מסקנה שאין בעולם לאף אחד, גם לאלוהים אין בחירה חופשית כלל וכלל, גם אלוהים לא בחר לבחור או לרצות, כי ... שייך להגיד שאתה בחרת אותו? ועכשיו, בחירה חופשית כפשוטו, אין דבר כזה בכלל. משהו חייב להכניס לך את הרצון. מסקנה שאין בעולם לאף אחד, גם לאלוהים אין בחירה חופשית כלל וכלל, גם אלוהים לא בחר לבחור או לרצות, כי ...