"שני דברים ממלאים את לבי השתאות ויראת קודש: חוק הכוכבים והשמים מעלי, וצו המוסר בתוכי"
עמנואל קאנט
מאז ומתמיד השתאה האדם אל שמי הלילה וניסה לפענח את סודם. הוא בקש למצוא תכלית וסדר בתוהו ובוהו של החיים הסובבים אותו. חיפש את המשמעות המשותפת לכל הדברים. האם קיימת תבנית מסודרת לחיים? או שמא אין חינו אלא תולדה מקרית, פרועה וחסרת תכלית?
כמיהת האדם לסדר ומתכונת נתגשמה בשמים. הוא ראה בתנועה המחזורית של גרמי השמים ביטוי עליון לחוקיות היקום, חוקיות החלה גם על האדם בהיותו חלק מן היקום. הוא ראה את היקום כהוויה אחת, ואת עולמו כמיקרוקוסמוס (עולם קטן) שהינו השתקפותו של המקרוקוסמוס (יקום). ולא על האדם בלבד חלים חוקי היקום: כבר אמרו חז"ל: "אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו גדל! (בראשית רבה י, 7).
התורה החוקרת את השתקפותם של תנועות גרמי השמים בנעשה בעולמנו, ובמיוחד באופיו ובגודלו של האדם, היא האסטרולוגיה.
על סמך ניסיון של אלפי שנים קובעת האסטרולוגיה כי תנועות הכוכבים מקבילות לנעשה בעולמנו. אך האם אין העובדה שמסלולי הכוכבים קבועים מראש, מרמזת שגורלנו, המקביל לתנועות הכוכבים, קבוע גם הוא מראש? בעיית הדטרמיניזם (גורל קבוע מראש) והבחירה החופשית, העסיקה את הוגי הדעות בכל הדורות. האסטרולוגיה הינה תורה דטרמיניסטית לכאורה: היא מכירה בהגבלות הגורל הנכפה על האדם לא רק על ידי הנסיבות החיצוניות שאינן ניתנות לשליטתו, אלא רואה בגורל גם פועל יוצא של אופיו. "גורל הוא אופי" קבע הפילוסוף היווני הרקליטוס, והאסטרולוגיה מסכימה איתו. וכך, לצד הגבלת הגורל מכירה האסטרולוגיה באפשרות של בחירה חופשית מסויימת בתוך גבולות הגורל. גם חז"ל אמרו כי "הכל צפוי והרשות נתונה" (פרקי אבות). לדעת האסטרולוגיה, הרשות נתונה לבחור בין טוב ורע. באפשרות זאת של בחירה בין טוב ורע ניתן להסביר את סיבת היוולדנו. כי אילו לא היה האדם מסוגל לבחירה חופשית, האם היה טעם לנסותו עלי אדמות? עובדת היוולדנו מרמזת שיש באפשרותנו לבחור בין טוב ורע.
האסטרולוגיה רואה את חיינו על כדור הארץ כשלב בהתפתחותה של הנשמה הנצחית, היורדת לעולם החומר ונכלאת ומוגבלת בגוף גשמי לשם התמודדות עם יצר הרע הנכפה על ידי המסגרת הגשמית.
תולדות האסטרולוגיה
תחילתה של האסטרולוגיה לוטה בערפל הדורות. אולם כבר האדם הקדמון השתאה לנוכח המחזוריות המופלאה שבזריחת השמש ושקיעתה, והצורות אותן לבש ופשט הירח. אולם בצד "יראת השמים" היה להסתכלות בכוכבים גם צד מעשי עבור הנוודים הקדמונים, להם שימשה מפת השמים תחליף למצפן בלילות בהירים. במשך הזמן גילה האדם שחמישה כוכבים נבדלים מיתר הכוכבים בכך שאינם רקועים לשמים, אלא נעים במסלולים מסוימים בין הכוכבים הקבועים. כוכבים אלה הם חמשת כוכבי הלכת שהיו ידועים לקדמונים: כוכב חמה (מרקורי), נוגה (ונוס), מאדים (מארס), צדק (יופיטר), ושבתאי (סאטורן).
התעודות ההיסטוריות הנמצאות בידינו מוכיחות כי האסטרולוגיה היא העתיקה במדעים, היתה מפותחת כבר בבבל הקדומה. באותם ימים היתה האסטרולוגיה
קשורה קשר הדוק עם מדע האסטרונומיה, שנתן לאדם מושגיו הראשונים על מרחב וזמן. חילופי היום והלילה יוצרים ריתמוס חיים שכולנו מסתגלים אליו מבלי להרהר במשמעותו. את תודעת המחזוריות הקצובה של הזמן הולידה באדם הבנת עונות השנה. היכולת למנות ימים, למדוד פרקי זמן, להבין ולדעת את המחזוריות של עונות השנה, עונה על צרכיה של חברה חקלאית מתפתחת חייבת למדוד בדייקנות את משך העונות, כדי לתאם עת עבודת האדמה לטבע.
אך בראש ובראשונה מתעורר הצורך במעקב אחר מחזוריות הטבע מטעמים דתיים, כיון שטקסי הדת נערכים במועדים קבועים שאין לסטות מהם. על רקע זה ניתן להבין מדוע ראשוני האסטרונומים בעת העתיקה היו כוהני דת.
הכוהנים האסטרונומים של בבל עקבו אחר תנועות הכוכבים ממגדלים מיוחדים שהוקמו לשם כך. לדעת חוקרי ההיסטוריה, שימש גם מגדל בבל המפורסם הנזכר במקרא מצפה כוכבים. על פי תנועות הכוכבים חזו הבבלים בצורת, שיטפונות, תוצאות מלחמה ואת גורל המלך.
באותה תקופה עסקה האסטרולוגיה בשאלות ציבוריות ומדיניות: האסטרולוגיה האישית העוסקת בפרט התפתחה מאוחר יותר ביוון, לשם הגיעה תורת הכוכבים מבבל. אפלטון תרם להתפתחותה של האסטרולוגיה ביוון בכך שהזמין אסטרולוגים ידועים מבבל ותמך בהם. כוכבי הלכת שהיו ידועים עד אז בשמות בבליים "התיוונו" וקיבלו שמות של אלים יוונים. מיוון עברה האסטרולוגיה לרומא, והשמות היוונים פינו את מקומם לשמות רומיים. לדוגמה: כוכב הלכת מאדים שנקרא ביוון ארס, הפך ברומא למארס, נוגה, ביוונית אפרודיטה, הפכה לוונוס וכדומה.
בשמותיהם הרומיים ידועים כוכבי הלכת גם בימינו.
בתקופה הרומית הפך הידע האסטרולוגי שהיה בעבר נחלתם הבלעדית של כוהנים, לנפוץ בין כל שכבות האוכלוסיה.
התורה שמרה על צביונה המטאפיזי בין הפילוסופים, אך בקרב ההמונים ירדה לדרגת אמונות תפלות.
שתי גישות שונות אלה הן שתרמו ליוקרתה של האסטרולוגיה או פגעו בה מאז ועד היום.
במאה ה - 2 לספירה, קיבץ האסטרונום הדגול תלמי (פתולימאוס) את הידע האסטרולוגי שהיה ידוע עד זמנו ב - 10 ספרים.
ספרים אלה נדעו בשם טטראביבלוס ושימשו מקור עיקרי לידע אסטרולוגי במשך מאות השנים הבאות.
בימי הביניים המוקדמים בעט פריחתה של תרבות האיסלם העמיקו מתמטיקאים ואסטרונומים ערביים את הידע ואת שיטות החישוב של תנועות גורמי השמים.
לאחר שכבשו הערבים את ספרד התפשטה משם האסטרולוגיה, נפוצה בכל רחבי אירופה והיוותה עד תחילתה של המאה ה17 חלק בלתי נפרד ממדע האסטרונומיה.
באותה תקופה נודעה האסטרולוגיה בשם "מלכת המדעים".
מדענים כמו יוהנס קפלר, טיכו ברהה וגלילאו גלילי עסקו באסטרולוגיה, אף ניוטון אבי הפיזיקה המודרנית התעניין בה.
בתקופה המודרנית השתמש באסטרולוגיה פרופסור קרל יונג, אבי הזרם האנליטי בפסיכולוגיה, ונעזר בה בעבודתו.
מדוע מצאו גדולי המוחות של כל התקופות עניין כה רב באסטרולוגיה?
האסטרולוגיה הינה שילוב בלתי רגיל של נתונים מתמטיים ואסטרונומיים מדוייקים עם סמליות מיסטית של פענוח ופירוש אותם נתונים.
אם נוסיף לזאת את המימד הפילוסופי של האסטרולוגיה, נבין מדוע מצאו גדולי הוגי הדעות והמדע בכל הדורות עניין כה רב ב"מלכת המדעים".
התעניינותם ואף עיסוקם באסטרולוגיה של גדולי המדע, מביכה אנשים רבים המנסים להתעלם מעובדה זאת.
הגישה העוינת מקורה בדעה קדומה של רבים ביחס לאסטרולוגיה בלי שיהיה להם מושג קלוש בנושא. דוגמה קלאסית לכך קשורה באסטרונום היילי, מגלה כוכב השביט הנושא את שמו, שלעג להתעניינותו של ניטון באסטרולוגיה.
תשובתו של ניטון היתה: "אדוני, אני למדתי זאת - אתה לא".
עמנואל קאנט
מאז ומתמיד השתאה האדם אל שמי הלילה וניסה לפענח את סודם. הוא בקש למצוא תכלית וסדר בתוהו ובוהו של החיים הסובבים אותו. חיפש את המשמעות המשותפת לכל הדברים. האם קיימת תבנית מסודרת לחיים? או שמא אין חינו אלא תולדה מקרית, פרועה וחסרת תכלית?
כמיהת האדם לסדר ומתכונת נתגשמה בשמים. הוא ראה בתנועה המחזורית של גרמי השמים ביטוי עליון לחוקיות היקום, חוקיות החלה גם על האדם בהיותו חלק מן היקום. הוא ראה את היקום כהוויה אחת, ואת עולמו כמיקרוקוסמוס (עולם קטן) שהינו השתקפותו של המקרוקוסמוס (יקום). ולא על האדם בלבד חלים חוקי היקום: כבר אמרו חז"ל: "אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו ואומר לו גדל! (בראשית רבה י, 7).
התורה החוקרת את השתקפותם של תנועות גרמי השמים בנעשה בעולמנו, ובמיוחד באופיו ובגודלו של האדם, היא האסטרולוגיה.
על סמך ניסיון של אלפי שנים קובעת האסטרולוגיה כי תנועות הכוכבים מקבילות לנעשה בעולמנו. אך האם אין העובדה שמסלולי הכוכבים קבועים מראש, מרמזת שגורלנו, המקביל לתנועות הכוכבים, קבוע גם הוא מראש? בעיית הדטרמיניזם (גורל קבוע מראש) והבחירה החופשית, העסיקה את הוגי הדעות בכל הדורות. האסטרולוגיה הינה תורה דטרמיניסטית לכאורה: היא מכירה בהגבלות הגורל הנכפה על האדם לא רק על ידי הנסיבות החיצוניות שאינן ניתנות לשליטתו, אלא רואה בגורל גם פועל יוצא של אופיו. "גורל הוא אופי" קבע הפילוסוף היווני הרקליטוס, והאסטרולוגיה מסכימה איתו. וכך, לצד הגבלת הגורל מכירה האסטרולוגיה באפשרות של בחירה חופשית מסויימת בתוך גבולות הגורל. גם חז"ל אמרו כי "הכל צפוי והרשות נתונה" (פרקי אבות). לדעת האסטרולוגיה, הרשות נתונה לבחור בין טוב ורע. באפשרות זאת של בחירה בין טוב ורע ניתן להסביר את סיבת היוולדנו. כי אילו לא היה האדם מסוגל לבחירה חופשית, האם היה טעם לנסותו עלי אדמות? עובדת היוולדנו מרמזת שיש באפשרותנו לבחור בין טוב ורע.
האסטרולוגיה רואה את חיינו על כדור הארץ כשלב בהתפתחותה של הנשמה הנצחית, היורדת לעולם החומר ונכלאת ומוגבלת בגוף גשמי לשם התמודדות עם יצר הרע הנכפה על ידי המסגרת הגשמית.
תולדות האסטרולוגיה
תחילתה של האסטרולוגיה לוטה בערפל הדורות. אולם כבר האדם הקדמון השתאה לנוכח המחזוריות המופלאה שבזריחת השמש ושקיעתה, והצורות אותן לבש ופשט הירח. אולם בצד "יראת השמים" היה להסתכלות בכוכבים גם צד מעשי עבור הנוודים הקדמונים, להם שימשה מפת השמים תחליף למצפן בלילות בהירים. במשך הזמן גילה האדם שחמישה כוכבים נבדלים מיתר הכוכבים בכך שאינם רקועים לשמים, אלא נעים במסלולים מסוימים בין הכוכבים הקבועים. כוכבים אלה הם חמשת כוכבי הלכת שהיו ידועים לקדמונים: כוכב חמה (מרקורי), נוגה (ונוס), מאדים (מארס), צדק (יופיטר), ושבתאי (סאטורן).
התעודות ההיסטוריות הנמצאות בידינו מוכיחות כי האסטרולוגיה היא העתיקה במדעים, היתה מפותחת כבר בבבל הקדומה. באותם ימים היתה האסטרולוגיה
קשורה קשר הדוק עם מדע האסטרונומיה, שנתן לאדם מושגיו הראשונים על מרחב וזמן. חילופי היום והלילה יוצרים ריתמוס חיים שכולנו מסתגלים אליו מבלי להרהר במשמעותו. את תודעת המחזוריות הקצובה של הזמן הולידה באדם הבנת עונות השנה. היכולת למנות ימים, למדוד פרקי זמן, להבין ולדעת את המחזוריות של עונות השנה, עונה על צרכיה של חברה חקלאית מתפתחת חייבת למדוד בדייקנות את משך העונות, כדי לתאם עת עבודת האדמה לטבע.
אך בראש ובראשונה מתעורר הצורך במעקב אחר מחזוריות הטבע מטעמים דתיים, כיון שטקסי הדת נערכים במועדים קבועים שאין לסטות מהם. על רקע זה ניתן להבין מדוע ראשוני האסטרונומים בעת העתיקה היו כוהני דת.
הכוהנים האסטרונומים של בבל עקבו אחר תנועות הכוכבים ממגדלים מיוחדים שהוקמו לשם כך. לדעת חוקרי ההיסטוריה, שימש גם מגדל בבל המפורסם הנזכר במקרא מצפה כוכבים. על פי תנועות הכוכבים חזו הבבלים בצורת, שיטפונות, תוצאות מלחמה ואת גורל המלך.
באותה תקופה עסקה האסטרולוגיה בשאלות ציבוריות ומדיניות: האסטרולוגיה האישית העוסקת בפרט התפתחה מאוחר יותר ביוון, לשם הגיעה תורת הכוכבים מבבל. אפלטון תרם להתפתחותה של האסטרולוגיה ביוון בכך שהזמין אסטרולוגים ידועים מבבל ותמך בהם. כוכבי הלכת שהיו ידועים עד אז בשמות בבליים "התיוונו" וקיבלו שמות של אלים יוונים. מיוון עברה האסטרולוגיה לרומא, והשמות היוונים פינו את מקומם לשמות רומיים. לדוגמה: כוכב הלכת מאדים שנקרא ביוון ארס, הפך ברומא למארס, נוגה, ביוונית אפרודיטה, הפכה לוונוס וכדומה.
בשמותיהם הרומיים ידועים כוכבי הלכת גם בימינו.
בתקופה הרומית הפך הידע האסטרולוגי שהיה בעבר נחלתם הבלעדית של כוהנים, לנפוץ בין כל שכבות האוכלוסיה.
התורה שמרה על צביונה המטאפיזי בין הפילוסופים, אך בקרב ההמונים ירדה לדרגת אמונות תפלות.
שתי גישות שונות אלה הן שתרמו ליוקרתה של האסטרולוגיה או פגעו בה מאז ועד היום.
במאה ה - 2 לספירה, קיבץ האסטרונום הדגול תלמי (פתולימאוס) את הידע האסטרולוגי שהיה ידוע עד זמנו ב - 10 ספרים.
ספרים אלה נדעו בשם טטראביבלוס ושימשו מקור עיקרי לידע אסטרולוגי במשך מאות השנים הבאות.
בימי הביניים המוקדמים בעט פריחתה של תרבות האיסלם העמיקו מתמטיקאים ואסטרונומים ערביים את הידע ואת שיטות החישוב של תנועות גורמי השמים.
לאחר שכבשו הערבים את ספרד התפשטה משם האסטרולוגיה, נפוצה בכל רחבי אירופה והיוותה עד תחילתה של המאה ה17 חלק בלתי נפרד ממדע האסטרונומיה.
באותה תקופה נודעה האסטרולוגיה בשם "מלכת המדעים".
מדענים כמו יוהנס קפלר, טיכו ברהה וגלילאו גלילי עסקו באסטרולוגיה, אף ניוטון אבי הפיזיקה המודרנית התעניין בה.
בתקופה המודרנית השתמש באסטרולוגיה פרופסור קרל יונג, אבי הזרם האנליטי בפסיכולוגיה, ונעזר בה בעבודתו.
מדוע מצאו גדולי המוחות של כל התקופות עניין כה רב באסטרולוגיה?
האסטרולוגיה הינה שילוב בלתי רגיל של נתונים מתמטיים ואסטרונומיים מדוייקים עם סמליות מיסטית של פענוח ופירוש אותם נתונים.
אם נוסיף לזאת את המימד הפילוסופי של האסטרולוגיה, נבין מדוע מצאו גדולי הוגי הדעות והמדע בכל הדורות עניין כה רב ב"מלכת המדעים".
התעניינותם ואף עיסוקם באסטרולוגיה של גדולי המדע, מביכה אנשים רבים המנסים להתעלם מעובדה זאת.
הגישה העוינת מקורה בדעה קדומה של רבים ביחס לאסטרולוגיה בלי שיהיה להם מושג קלוש בנושא. דוגמה קלאסית לכך קשורה באסטרונום היילי, מגלה כוכב השביט הנושא את שמו, שלעג להתעניינותו של ניטון באסטרולוגיה.
תשובתו של ניטון היתה: "אדוני, אני למדתי זאת - אתה לא".
050-3331-331