שבעת ימי הבריאה - יום 7 - חלק 12... גוש המידע המשתנה איתו ללא הרף. בגלל האב טיפוס הזה ששם עליו את ידו הוא יכול לזהות את עצמו במרחב ולהגיד אני אדם, אני גבוה נמוך שמי פלוני... אני ישות. אגב זאת הוא יזהה בנוסף את כל העצמים שלידו ... יתר הגושים שלידו, זו ההפליה לטובה אותה קיבל גוש המידע היחיד בטבע שנקרא אדם - על יתר גושי המידע במרחב. גוש המידע היחיד בטבע שיכול לזהות את האדם הוא אחיו שעומד על ידו, אדם מזהה אדם. כלומר ולמרות שגושי ... הזה את סימן ההיכר שלו, או בלשון שהתרגלנו אליה - מזהה בו את האב טיפוס. זהו מין עקומה הנוצרת במרחב התנועה ואפשר לעקוב אחריה במרחב התנועה הזה ולזהות את הדגם המקורי שלה. לדגם המקורי הזה אני קורא אב - טיפוס שנגזר מהתנועה המתמדת של ... יחסית אלי, הוא זייפן יחסית אלי... למעשה הדמות שראיתי מולי הרחיבה את מעגל הזיהוי העצמי שלי ועזרה לי להתמקם במרחב. וככל ואנעץ בדמות הזו יותר את עיני - כך אתמקם באופן מדויק יותר במרחב, ואם אעבור לשלב מתקדם יותר בזיהוי העצמי ואחליף עם הדמות הזו כמה מילים - אזי המודעות שלי למיקומי במרחב תשתפר לאין ערוך. אני רואה בהבחנה הזאת את מכלול מערכות היחסים הבין - אנושיים ובכל הרמות. טמוע באדם הצורך להתמקם במרחב הדינמי, ומקור הצורך הזה בפוטנציה הבוערת בעצמותינו ומבקשת לפרוץ החוצה... רוצים לחיות, להכיר את המרחקים, לזהות לצפות לחקור... וגם ... ליהנות מהצפי, להפיק ממנו את ההנאה המרבית... את כל זה ועוד - לא ניתן להשיג ללא ידיעת המיקום שלנו במרחב, כי ככל והמודעות למיקומינו במרחב מדויקת יותר, כך הפוטנציה שבנו תשתרע על מרחב גדול יותר. ובכן ביקשתי בעצם להגיע להגדרה המדויקת של יחסי הגומלין, בין גוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, לבין גוש אחר הדומה לו, מה קורה כאשר שני הגופים הללו נפגשים. התשובה שהיגעתי אליה ברורה כשמש: כל אחד לוקח מהשני מידע ומשתמש בו בשביל לסלול את דרכו במרחב. וכידוע המרחב הוא אין סופי, לכן הנטיה של שני הגושים האלה היא להיפגש לאין סוף במטרה להמשיך במלאכת הסלילה עד אין סוף... זהו המקור היסודי ביותר של נטיית האדם להתלכד ולחיות בקבוצה. אולם, וכאן אני מגיע לנקודה, פגשתי במרחב עוד גוש של מידע שלא היה אמור לנהל איתי יחסי גומלין בשום צורה שהיא כי הוא צרור בקליפה סטטית ... בו דרך אחרת, ולא אין המדובר בשבעים פנים אלא במליארדי פנים של תורה, הנפוצים כמשבצות אין סופיות על פני המרחב, כאשר כל אחד מהם הוא גוש מלוכד בפני עצמו שמשתנה במלואו ועל כל תכולתו בכל משבצת, ומאפשר לי לבחון ... אינה רחוקה מהאבן על כל תכונותיה, אך המידע הנמצא בתוך קליפת התורה מתנהג כגוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, פוגש גוש ממינו ומקיים איתו יחסי גומלין במלוא מובנה של המילה. אני שואב מהגוף של התורה מידע שמשקף בעצם את המידע על עצמי, לכן אני יכול לעשות שימוש במידע הזה ולפרוץ בו את דרכי, להתקדם על פני המרחב, להבין את המציאות, לשפר את רמת המודעות על מיקומי במרחב, להגדיל את מרחב הפוטנציה שלי... מכאן יוצא שגם גוף המידע המלוכד של התורה הנמצא בתנועה מתמדת קולט את המידע המשתנה שלי ללא הרף, אחרת לא היה מקרין לעברי את המידע שמשקף את זהותי העדכנית במרחב. אם כן יש לגוף המזוהה של התורה ישות לכל דבר ועיקר, כי לא יתכן קיום גוף של מידע מלוכד ... הזאת כתבתי בדף נפרד ואני עומד להציגה להלן. אני רוצה להוסיף שלמעשה לא עברו שש שעות אלא פשוט נסעתי במרחב מרחק פיזי שאנו מודדים ביחידות זמן של שעות ודקות ושנים... מדוע היגעתי לתוכנית מסודרת? - כי פתחתי את עיני ... כוחות הטבע, כל משבצת והמינון שלה. מה שאני מבקש להדגיש הוא כי אין בעצם מונח שנקרא מידע משתנה, יש במרחב עקומות שהאדם מבחין בהם במרחב, ובדכ העקומות האלה אינן משתנות כי הן מייצגות עצמים נייחים בחתך מסויים במרחב, כמו אבן... אנו מלווים בעצם את המשבצות שעומדת עליהן האבן בחתך מסויים במרחב שנמדד ללא ספק במטרים, מלווים במו עינינו את המשבצות האלה, מעבירים את הנתונים למוח שלנו שבונה מהם עקומה ומפענח ... של אבן, או של כיסא... אני אומר מלווים במו עינינו כי אנו מודדים בעינינו את מהירויות העצמים הנעים איתנו במרחב, והמדידה הזו מתאפשרת כי המהירות שלהם אינה חופפת למהירות שלנו כי הרי אין להם את אותה המסה שלנו ולא ... - אורך / רוחב / גובה... בשביל לפשט את עניין המשבצות, תאר את הגוף שלך ניצב על אבן קטנה במרחב, וממש דבוק לו עוד גוף אחד שעומד על אבן קטנה וכך מצטופפות להם במרחב גופות העומדות על אבן והדבוקות אחת לשניה לאורך כל המרחב ולאין סוף. ובעצם לא מדובר באותו הגוף ממש אלא בגופים שונים המשתנים לפי אב טיפוס מסויים. יש לענות עדיין ... הגוף. - דבוקים מכל הכיוונים. אם כן אנו מתארים גוף אחד העומד על אבן אחת, ושניהם ממלאים את כל המרחב. - אילו לא היו כוחות במרחב ולא היה פועל מינון שונה של כוחות על כל משבצת של גוף - אבן, או אז הגוף עם האבן אכן היה ממלא את כל המרחב. אם כן איך קיים מקום לעוד גופים ועצמים, ואיך נוצר חלל במרחב. - לא ניתן לתאר את המרחב ללא הכוחות היסודיים והמינון המשתנה שלהם הפועל בד בבד על כל העצמים. למעשה מי שמפיק את הכוחות היסודיים בטבע ואת המינון שלהם שכל משבצת במרחב מושפעת ממנו הם אותם העצמים הממלאים את כל היקום. כלומר ואם נחזור אל הגוף שעומד על האבן הקטנה, הרי מימדי הגוף - אבן הזה והתנוחה של יתר המשבצות הדבוקות בו שמצטופפים לאין סוף על פני המרחב - כל הנתונים האלה נרקמים ביחס ליתר כל העצמים ביקום ומתהווים בהבזק אחד לאורך כל היקום. יש להדגיש כי ... שבו היו פועלים באחת על עצמם ועל הסביבה ויוצרים משבצת אחת ויחידה לכל עצם, ולמעשה זהו מצב אבסורדי כי המרחב הוא אין סופי ולכן העצמים והכוחות הנגזרים מהם נוצרים ללא הרף. אם כן אם אני מבחין בפינת הרחוב באבן ... סימן שהאבן הזו נמצאת במימידה אלה ובתנוחתה זו בגלל קיום כל העצמים שביקום. מסלולה נמשך על משבצות אין סוף במרחב לפחות עד שאסיר את עיני ממנה או עד שתבוא רוח ותעיף אותה לפינה אחרת או עד שאגלגל אותה ברגל שלי, או אז המסלול האין סופי שלה במרחב ישתנה אך לא יפסיק. בכל אופן, משך המבט שלי באבן מסמן שיעור חלקי מהמרחק שהבחנתי בו שעליו מצטופפות המשבצות ... כהרף לנגד עיני, ואני מבחין בו יען אני והאבן נמצאים בתנועה לא זהה שמשנה באופן מתמיד את המיקום שלנו במרחב. והנקודה המרכזית היא שאילו מסלול המשבצות היה מוגבל - הייתי יכול לנסוע אחורה על מסלול המשבצות של האבן ולהגיע ...