... לא כיבד את זכר אמו, ולא ליווה אותה למנוחת עולמים. (3) נכון, יצחק היה זמן קצר לאחר טראומת העקידה, והוא לא יכול היה להיות בקרבת אביו
אברהם. ובכל זאת, ליבו הכאיב על כך. רבקה החלה מיד בארגון האוהל, שיד אישה לא נגעה בו ימים רבים. הרבה אבק, קרעי בגדים בדים ושיירים של הפרשות בעלי חיים ... סופרת? הרי כעת בקושי נותנים לאישה לדבר, אז עוד לכתוב? אבל יש לי הסבר, ממש טעם מספיק. יצאתי כרגיל לכיכר השוק, אתם הרי יודעים שאישי,
אברהם, ידוע בהכנסת האורחים שלו. נו, ומי צריכה לדאוג לכיבוד, ברור לא? (4) אז אני דואגת שתמיד יהיה משהו באוהל. ובכן, עוברת אני מדוכן לגמל ואז אני רואה ... כך קראתי בכיכר השוק, ושוב קראתי, יפה לא? השלמתי את הקניות, העבד הניח הכל על הגמל, חזרנו. בדרך אל האוהל שלי חשבתי לעצמי: אני שרה אשת
אברהם, אם יצחק, מה אני מסמנת אחרי? ואז החלטתי לכתוב. וכתבתי. לא שוכחים לי את זה. לא שוכחים לי ששיקרתי, שכיחשתי: ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה. (7) ... אחדות: שעשועיה של שרה הזקנה (אוף, איך שכולם נהנים תמיד לציין את גילי המתקדם), היא צחקה ושיקרה. הוא אמנם מביע מחמאות בהסתייגות, אבל
לאברהם יש לו רק תשבחות, אחוות גברים, ממש. (8) נכון, צחקתי, אז מה? וכי מישהו אחר במקומי לא היה צוחק? אני כבר באמת לא הייתי אז בת חמש ועשרים, (9) ולבוא כך ... אלד? (11) נו באמת, לא רק אני גם אישי לא היה עול ימים. (12) טוב, נניח אני, אבל הרי גם אברום שלי, ואדני זקן היה. אז נכון, שאישי הזקן,
אברהם מחייך ושותק, מוצץ מקטרתו בכל פה ביטחון, זוגתי, ברצות אלוהים אפילו מטאטא יורה אפילו מטאטא יורה, אפילו מטאטא. (13) נו טוב, למטאטא יש מקל, מקל מעץ, אבל לאברום הזקן שלי, מה יש לו? מילא שישיר... אבל, וזה חשוב יותר, מה יש אישי לא צחק? ויפל
אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד? (14) אבל הוא לא נשאל לפשר צחוקו, כמוני. ככה זה בין הגברים, להם מותר הכל. ... הוא בא. למען האמת, אני לא מבינה איך זה בדיוק קרה, הלא אני הייתי קרובה לגיל 100, ולאברום שלי מלאו כבר 100 שנה ממש, ועל שנינו נאמר:
ואברהם ושרה זקנים באים. (20) ובכל זאת הוא בא, ותהר ותלד שרה
לאברהם בן לזקניו. (21) ואיך התייחס אברום שלי, לבן שלי, לבן שלנו, ליצחק? נכון הוא חגג כיאות, (22) אבל... ממש קשה להתבטא... אבל, אני חייבת! לא, על זה לא אסלח לו, לאברום שלי,
לאברהם שלכם. למען אחרים הוא היה מוכן אפילו להתווכח עם אלוהים, להתנגד לו, הנה בסיפור סדום ועמורה הוא זועק. (23) והוא מתמקח עם אלוהים: אולי יש חמישים ... ולסוטים האלה. מה תגידו, על נוכלים כאלה מתאמץ אברום להגן בכל כוחו שכנועו! ואפילו על הגר ועל ישמעאל הוא חס, מרחם: וירע הדבר מאד בעיני
אברהם על אודת בנו. (25) זאת - אומרת בנה של הגר, זו שניצלה כל רגע כדי להתגרות בי, ממש לבזות אותי: ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה. (26) ... בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך. (28) אברום שלי אינו פוצה פה! יותר מכך,
אברהם קם מוקדם מאוד בבוקר - וישכם
אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. (29) בהנץ החמה כמו גנב, שאני לא אראה, ... הכל, ופחדתי נורא ולא יכולתי לזוז, האמת, לא האמנתי!!! אבל, הנערים סיפרו לי ה כ ל! הוא ממש קשר את יצחק בננו, והניף את הסכין: וישלח
אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו. (30) לא, על זה אני לא אסלח לו, לעולם לא!!! וזה כבר היה למעלה מכוחותיי, ואחרי 127 שנות חיים הרגשתי שאני ...