... לקרוא אותו, כך כהורים יוכלו להבין מה היא משימתו של המחנך ועד כמה לא פשוט ליצור קשר עם הורים ולשמר אותו לאורך שנים. ההורה הוא הדמות שמתוכה שואב
הילד את יראת הכבוד הנכונה למורה, את אהבתו למחנך שלו. במידה וההורה אינו רוצה או אינו מאפשר למורה להתקרב אליו ולהראות לו עד כמה הוא אוהב את
ילדו אז לא יוכל המורה לקבל את יראת הכבוד שחש אליו ההורה, את היחס החם שיכול לחיות ביניהם - ואז לא יוכל המחנך גם לעבוד עם
ילדי הכתה. שכן
הילד מגיע לכתה ובליבו מה שחי בלב הוריו ומה שחשים הוריו למחנך. במידה וההורים חשים את יראת הכבוד, את האהבה שמביא המחנך
לילדם אז גם
הילד חש זאת כלפי המחנך שלו ומשם המחנך יכול לעבוד ולבנות עולם שלם של יחסי אהבה וכבוד בינו לבין
הילד. על ההורה להבין כי ליבו, מחשבותיו ומעשיו כלפי המורה, בין אם
הילד רואה אותם ישירות או לא, הם אלו המניחים את הבסיס והשורש ליחסי המחנך
והילד שלהם. לכן מאמר זה מיועד להורים ומורים כאחד. כמחנך, יש הורים שהיחסים שלהם עם המחנך נשארים יציבים וטובים מכתה ד, וכאשר עולים לכתה ה היחסים ממשיכים להיות חמים ותומכים
בילד. אך שמתי לב, שיש הורים שלפתע נעלמים, יש להם פתאום תגובות שאינן מובנות לי, הם פחות משתפים פעולה ולא מגלים את שעל ליבם לגבי יחסי המחנך
והילד שלהם. הם עשויים לצבור בתוכם כעסים ותסכולים ולא לשתף את המחנך בהם. הסיבות לאי השיתוף יכולות להיות רבות, אך לעיתים קרובות הן נובעות ממקום של חוסר אמון בדרכו החינוכית של המחנך, ביקורתיות, הגנת יתר על
הילד, מעורבות יתר בחיי בית הספר והכתה (כן יש כזה דבר) בהתבוננות זהירה ניתן לשים לב שההורים נוטים לדבר יותר בינם לבין עצמם פתאום, הם מנסים ללבן בעיות שהם חווים בכתה או עם
ילדם דרך שיחות עם הורים אחרים ולא ישירות מול המחנך. מדוע? משום שזוהי תכונה אנושית כללית של קושי בפתיחת נושאים רגישים מול אדם אחר, במקרה ... מצד אחד על המחנך לנסות בכל ישותו להביא אווירה של רכות ויחס אישי נעים ומכבד להורה ומצד שני בשיחה להביא כל עניין שהוא רוצה לדון בו עם ההורה על
ילדו באופן אובייקטיבי כמה שיותר. על המורה וההורה לעבוד על אחד על שלא לקחת את הדברים הנאמרים באופן אישי. את רוב עבודה של המחנך בשיקום ופיתוח יחסים ראויים ונכונים עם ההורה עליו לעשות באופן עקיף, בדומה לדרך שבה הוא עובד עם
הילד. כלומר, ליצור קשר חם עם ההורה לא כאשר מתגלים קשיים אצל
ילדו אלא להתחיל ברקימת המרקם העדין הזה לפני כן. אני מצאתי כמה דרכים עקיפות כאלה. דרך ראשונה היא להרים טלפון להורים אחת לחודש, לשוחח עם ... לטפח קשר אחד על אחד. אם עושים זאת בהתמדה שנה או שנתיים מגלים שהקשר האישי הנכון נוצר. ולפתע באחת השיחות אני מגלה או שומעת דבר מה חשוב שעבר על
הילד ומשפחתו ומבינה מדוע הוא מתנהג בכתה כפי שמתנהג ואז יודעת גם כיצד לתמוך בו. גישה נוספת ליצירת קשר חם עם הורים היא דרך וועד הכתה. אין ... ומכירים היטב את הצרכים והרגשות של כל אחד מהם, הורים שיש להם כוחות עשיה ורצון להעניק. מהורים כאלה שמעתי לא אחת בוועדי הכתה שלי שיש סבתא של אחד
הילדים בכתה החולה בסרטן, שאחד מזוגות ההורים נמצאים במשבר זוגי,
שילדים בכתה ניראו מעשנים וכו. ההורים שבוועד הכתה הם הקרובים ביותר למחנך ובאופן מסויים הם אף נושאים אותו ואת הכתה. יש לטפח את הקשר ... יזום, יש לבקש מהם לעשות זאת ולהסביר מדוע. בדרך כלל עד כתה ו האבות מרוחקים יותר והאמהות מתעניינות. החל מכתה ו האבות מתחילים להתעניין יותר משום
שהילדים מתחילים ללמוד יותר עם הראש, בחשיבה. האבות מתעניינים בלמידה כזו, הם שואלים כיצד מכינים את
הילד לחטיבה ולתיכון, מה בדיוק עושים וכו. לכן בשלב הזה נכון יהיה שהמחנך יכתוב פעם בחודש מכתב להורים ובו יספר מה הוא עושה עם
הילדים באופן כללי ובדגש על עבודת החשיבה המכינה ללימודים בכתות הגבוהות יותר. בכתה ו מתקיימת תקופת הצגה. כאן יש עבודה מסובכת והכתה ... יעשו בכתה גם אחר הצהריים ובסופי שבוע, להסביר זאת כבר בתחילת השנה כדי שההורים ידעו זמן רב מראש שהם צרכים להגיע בימי שבת לעזור עם התפאורה ועם
הילדים. ושיהיו מספר פעמים בשבוע חזרות בערב. ההורים יעזרו גם שם. יש הבדל תהומי במחזה שההורים היו מעורבים בו לבין מחזה שהמורה לבדו ... והאבות נרתמים ולא רק האמהות, אז נוצרת חוויה כתתית של בנית קהילה סוציאלית, חמה ומקרבת. כשההורים אינם שם אין חוויה כזו, שהיא חוויה מכוננת בנפשו של
ילד. עוד תפקיד חשוב שיש להורים מכתה ה ומעלה קשור במסיבות. איפה שהוא בגילאים הללו
הילדים מתעוררים לחוויה סוציאלית של התקרבות דרך מסיבות כתתיות ומפגשים כתתיים אחר הצהרים. בכתה שאין התעוררות כזו על המחנך לחשוב כיצד לעזור
לילדים להגיע אליה. כיצד? דרך שיחות ופעילות על כך כתה, עד
שהילדים יעלו בעצמם את האפשרות של מפגש אחר הצהריים, גםאז אם צריך נכון לעזור להם לתכנן מה יהיה במפגש, או לפחות להקשיב למה הם מתכוונים לעשות שם ולכוון אותם בעדינות בדרכים שונות. לעיתים, בכיתות שהמחנך אינו עושה מספיק עבודה חברתית, לא מזמינים
הילדים את כל חברי הכתה למסיבה. אני מקשרת בכתה באופן עקיף אפשרות כזו למיתולוגיה של יוון. אני ממציאה סיפור על אלים, בסיפור אחת האלות ... למסיבת יום ההולדת של אחד האלים שכולם השתתפו בה, האלה הלא מוזמנת נעלבה ובערה בה חמתה וכו. הסיפור, שאני מספרת אותו לפני תחילת עונת המסיבות ממחיש
לילדם באופן עקיף מה עלול להתרחש במצב שבו לא מזמינים מישהו למסיבה הכתתית. לאחר מכן אני מוצאת שכולם מוזמנים למסיבות. בשלב מסויים המפגשים החברתיים יכולים להפוך למסיבת ריקודים, לפעמים רק של הכתה ולעיתים מזמינים
ילדים מבתי ספר אחרים, מהצופים וכו. יש להתכונן לכך מראש ולהכין רעיונות עם ה