כשהילדים עוזבים את הבית - שלב הקן המתרוקן שלב הקן המתרוקן הינו השלב המשפחתי בו
הילדים הבוגרים עוזבים את הבית, ופונים לחייהם הנפרדים. בבית ... בזוגיות, והוא נמשך עד פרישת בני הזוג מעבודה, או מות אחד מהם. בדרך כלל זוהי התקופה הארוכה ביותר במחזור חיי המשפחה, והמשימה ההתפתחותית של ההורים בה הינה לשחרר את
הילדים לדרכם החדשה. עד לפני כשני עשורים, שלב זה תואר בתיאוריות הפסיכולוגיות והמשפחתיות כשלב המאופיין בקושי של ההורים לשחרר את
הילדים לדרכם, בעיקר של האמהות. ההסבר הפסיכולוגי והסוציולוגי שניתן לקושי זה, התבסס על העובדה שנשים רבות עסקו בעיקר בגידול וחינוך
הילדים, ופחות בעבודה מחוץ לבית. ברור מכאן שאשה שעיקר תפקידה ודימוייה האישי והמשפחתי מתבססים על תפקידה האמהי, עלולה לחוות את שלב היציאה של
הילדים מהבית כשלב קשה ומדכא, המותיר בה חלל ריק. לקראת סוף המאה ... זה כאל שלב משברי ובעל פוטנציאל לכניסה לדיכאון, בעיקר אצל נשים. אפילו המונח הקן המתרוקן - מונח שטומן בתוכו אווירת דכדוך כלשהי, הומר במונח אופטימי יותר - שלב יציאת
הילדים מהבית... השינוי בתפיסת שלב זה קשור בשינויים שהתרחשו בעשורים האחרונים: יותר ויותר נשים עובדות מחוץ לבית, ותפקידן המקצועי חשוב להן ומשמעותי עבורן, לא פחות מאשר תפקידן האמהי. לכן, יציאת
הילדים מהבית, תופעה המציינת גם את הצמצום בתפקיד האמהי, אינה מותירה אותן נטולות תפקיד ואינה פוגעת בתחושת הערך העצמי. בשל תמורות חברתיות וכלכליות, יותר
ילדים בוגרים נשארים בבית ההורים גם כאשר הם כבר היו אמורים לעזוב אותו לדרכם העצמאית. מכיוון שכך, הורים רבים מוצאים עצמם משתוקקים כבר ליציאת
הילד מהבית, וכאשר הדבר סוף - סוף קורה, ההורים בשלים יותר לתהליך זה. תוחלת החיים המתארכת יצרה מצב בו הגיל הממוצע של הורים
שילדיהם עזבו את הבית, אינו נחשב כגיל מבוגר באותה מידה שהיה לפני עשורים אחדים. גיל חמישים, שהוא הגיל הממוצע של הורים לידים עצמאים, נחשב מבחינות רבות לגיל בו עדיין אפשר להגשים חלומות... הזוגיות עזיבת
הילדים את הבית מותירה לבני הזוג פרק זמן של כשלושים שנה להיות עם עצמם, במעין חזרה לתחילת הנישואין, ללא
ילדים בבית. זה פרק זמן ארוך למדי, ובו יש צורך לבחון מחדש את היחסים הזוגיים לכשעצמם, ללא המיסוך של התפקיד ההורי, ללא
הילדים כמבודדים בין ההורים במצבי קונפליקט. אם היחסים בין בני הזוג לא היו טובים, או שהנישואין החזיקו מעמד רק בגלל
הילדים, זהו הזמן בו מתערערים יסודותיהם. זוגות שלא פיתחו במשך ... בן הזוג וריקנות בחיים הזוגיים. כיצד קורה שלאחר 25 - 30 שנים של הורות פעילה, עלולים בני זוג לחוש ניכור זה לזה? נראה כי התהליך עלול להתחיל את דרכו עם כבר עם לידת
הילד הראשון. כבר שם, עלולה הזוגיות לקבל תפקיד מישני בחיי בני הזוג, ... והזוגיות הופכת להיות משהו שכרגע אין זמן אליו. אולם מרגע שהזוגיות הפכה לפחות חשובה מההורות - הקשר הזוגי מתחיל להינזק. שיחות בין בני הזוג נסובות ברובן על עינייני
הילדים, חופשות הופכות להיות למשפחתיות, הקשר המיני נפגע אף הוא ... אחרים עשויים להחליט כי הם מעוניינים לשקם את הזוגיות שהוזנחה במשך שנות ההורות הפעילה - ויפנו לטיפול זוגי. יתכן כי הרוב ימשיכו בחיים הקיימים - ויתנו מקום מרכזי
לילדים הנשואים ולנכדים - ממש כמו פעם... מעבר לכך, שלב הקן ... גיל זה עלול לכשעצמו להשפיע על הזוגיות, בשל השינויים האישיותיים, הפיזיים והמיניים שהוא מביא עימו. האתגרים מולם עומדת הזוגיות - אינם פשוטים בתקופה זו. יחסי הורים -
ילדים יחסים תקינים ונכונים בין הורים
וילדים הינם יחסים המותאמים בגמישות לשלבי ההתפתחות המשתנים של
הילדים . יכולתם של
ילדים לדאוג לעצמם - משתנה עם גדילתם, וההורים אמורים לספק להם תנאים נאותים לעבור בגמישות ובביטחון משלב לשלב. בשלב הראשון של היחסים,
הילדים הקטנים תלויים לחלוטין בהורים. התינוק
והילד הצעיר לא יוכלו להתקיים ללא אהבה, מזון, חימום, ביטחון וכו. בשלב השני, טרום גיל ההתבגרות,
הילדים מכינים עצמם לעצמאות, ועל ההורים לספק להם את התנאים לכך. השלב השלישי הינו שלב הביצוע של היציאה לעצמאות - המתחיל בגיל ההתבגרות ונמשך עד שלב התרוקנות הקן. בשלב זה חיוני שההורים יתמכו ויעודדו את היציאה של
הילד ה הבוגר ת לדרכו העצמאית. בשלב זה על ההורים להתמודד עם האתגר הקשה של מעבר מתפיסת הבן או הבת
כילד לתפיסתם כאנשים בוגרים, חכמים ואחראיים לעצמם. שלב התרוקנות הקן, לכשעצמו, אינו מבטיח יציאה לעצמאות מלאה, ואינו מסמן את הנפרדות הרגשית והחומרית של
ילדים מהוריהם. יתכנו, כמובן, מקרים בהם
הילדים עזבו את הבית, אך עדיין מסתמכים על הוריהם רגשית או כלכלית. ישנם מקרים בהם
הילדים הצליחו לעשות כראוי את הנפרדות מההורים, אלא שההורים מקשים ...