... יצחק - חלק 15 תאולוגיה פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - ד. את פרק יד הקודם הקדשנו לשני המונחים: אלהים:
תודעה אנושית. יהוה: תמונה שלמה - ממנה נגזרת
התודעה האנושית. מכאן, משמעות המשפט - ויאמר אלהים אל משה: משה הכיר בדבר מה דרך
התודעה שלו - הוא הדבר אשר אמר. (הוא הדבר אשר גיבש משה
בתודעתו) ויאמר יהוה אל משה: משה ובאמצעות
התודעה שלו זיהה דבר מה מתוך התמונה השלמה (הטבע) - והוא הדבר אשר אמר. אם כן, ובשני המקרים המילה היא של
התודעה של משה, היא אשר מזהה את הדברים ומבטא אותם. מכאן אני מגיע למסקנה העקרונית: לכל אדם יש אלהים, אך לא לכל אדם יש יהוה, כלומר לא כל אדם מזהה דרך האלהים שלו את התמונה השלמה המכונה בתורה - יהוה. התורה לימדה אותנו דרך הפרק הראשון שלה
שהתודעה האנושית המקורית מזהה את התמונה השלמה כדבר מובן מאליו, ולכן לא היה מקום להזכיר את קיום התמונה השלמה - יהוה - על פני הפרק הראשון של התורה, בו זיהתה
תודעת האדם את כל הסובב אותה בארץ וביקום. ציון קיום התמונה השלמה בא מתוך הצורך גרידא, כאשר התנתקה
התודעה האנושית מהתמונה השלמה, והיה הצורך בלהזכיר לאדם את טבע הדברים ומקורם, ולהחזירו שוב אל
תודעתו המקורית: יהוה הוא האלהים, אני יהוה אלהכם, או כמו שביטא הפרק השני שוב את טבע הדברים ותולדותם
בתודעה : ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים, וייצר יהוה אלהים את האדם, ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם... לא במקרה נצרב
בתודעתינו הפסוק שמע ישראל שכל יהודי משנן מזה אלפי השנים... זה מעין חוט דק שמקשר אותנו עם עברינו ומסרב להכרת... שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד - שלושה מסרים ברורים ישנם ... שמבטאים את - מותר האדם מן הבהמה - חוש השמיעה הוא שעושה את התפנית... אני יכול לבטא ולהעביר את הדברים
שבתודעתי רק אם יש מישהו שיכול לשמוע אותי... ולבטח גם החיה שומעת אותי ועושה שימוש באותות שמגיעות לאוזנה, אך רק האדם יכול לקלוט באוזנו את התדר האנושי האינטלקטואלי ששידרתי ... ברמה שאוזנך נועדה לקלוט, שמע אותם. ואת זאת אוזנך תקלוט, כאשר תגיע אל הרמה האנושית הנעלה: יהוה אלהינו:
התודעה האנושית נגזרת מטבעה
מהתודעה השלמה, מהתמונה השלמה. כי... יהוה אחד: כי יהוה הוא אחד - הוא התמונה השלמה שחלקיה מתחברים להם ברצף מתוך מקשה אחת. יורשה לי להדגיש שוב את שני הנתונים האלה: אלהים:
תודעת האדם ומנהיגתו. יהוה:
תודעת האדם הרחבה והמקורית המזהה את חלקי התמונה השלמה שנגזרו ממנה. כלומר כאשר מזהה האדם חלקים מתמונת האחד ומשייכם למקומם המקורי, כאשר מגיעה
תודעת האדם לרמת מודעות כזו. זוהי המשמעות המקורית והיחידה עבור כל אחד משני המונחים בכל התורה. דבר שמביא אותנו להתבוננות זו: בכל התורה לא נזכרה ישות - העל ולו ברמז, ואני ... שבידינו אל שאלת קיום ישות העל, וכאילו הונחינו עי התורה לסווג את השאלה הזאת עם אחותיה המובנים מאליהם...
התודעה המקורית זיהתה את תמונת האחד כדבר מובן מאליו, על זאת יעיד הפרק הראשון של בראשית, ואותה
התודעה אמורה לזהות או לשלול את קיום ישות העל - כעוד דבר מובן מאליו. התורה הושיטה יד נדיבה וסובלנית לאדם הנבוך שאיבד את סימני הדרך של תמונת האחד, בעוד לא התייחסה ולו ... לקבוע את מימדיו, את גודלו, את עוצמתו, לכן נדבק לבית הזה שיעור האין - סוף ומכאן נגזר מונח האין - סוף
בתודעת האדם, כי הלכה למעשה אין סוף לדמיון האדם הזה, אין סוף לגדרות דמיונו... זהו המופע המוזר שחייזר לא יכל לביים: הוא יכול לשרטט תמונה אדירת מימדים שהוא שולט במימדיה, ... ערב ויהי - בקר, יום שני. (בראשית, א) הקדמה קטנה: התורה נכתבה במטרה מוגדרת מראש: להחזיר את האדם אל אפיקי
תודעתו המקורית - דרכה יכול לגלוש ביקום וליהנות ממנו. היקום הוא אין סופי גם הגלישה בו אין סופית וההנאה ממנו אין סופית וגם האדם באמצעות
התודעה שלו יכול לגלוש ביקום הזה וליהנות ממנו עד אין סוף כי
לתודעה האנושית אין סוף, אין סוף לדמיון האנושי... אולם כולנו יודעים (עד עכשיו) שהחיים האנושיים ביקום הזה הם דווקא סופיים, אין אדם שבא לעולם והתנחל בו לעד... כמו שאומר ... יראה מוות... (תהלים פט) כאן בנקודה הזאת נולדה התורה (נולד הצורך בתורה) וביקשה מכל אדם פסק זמן: כמוך
כתודעה שלך, וכפי
שלתודעה מעצם הגדרתה אין סוף גם לעצם קיומך אין סוף, כי הרי לא יתכן קיום אדם ללא
תודעה לרגע אחד גם לא תיתכן קיום
התודעה האנושית ללא אדם לרגע אחד, האדם
ותודעתו חד הם, מכאן האדם בעל
התודעה יכול ורוצה ועתיד לחיות לעד אך מסיבה מסויימת עצר לאחר רגע קט את גלישתו ביקום! נעצר... מת, כך אנחנו מכנים את הרגע הזה, אך אין זה אלא רגע העצירה הפיתאומי התמוה בפני ...