... ובו בזמן לא לחיות את הרגע. ואם נבין מה היא המציאות, אם ניקח רגע של מציאות, ניקח את כל הרגעים שבעולם, ונחשוב שהם סרט, ומתוך הסרט ניקח רק
רגע אחד , ניקח סרט רגיל, ונקפיא לרגע את התמונה שלו, ונשאל מה המשמעות של התמונה שלו, מה המשמעות של הרגע הזה, אנו נראה שהרגע הזה הוא ... יש זיכרונות רבים ולפי זה המשמעות. האדם מיחס לעצמו משמעות לפי מה שקרה לו בעבר, ולפי מה שהוא מניח שיקרה לו בעתיד. ואילו המציאות הייתה רק
רגע אחד, לא היה לה שום משמעות, לא טוב, לא רע, לא רצון עצמי וכדומה, זאת אומרת שהיה בה סתם מציאות. ואף על פי כן, במציאות שלנו כן יש ... את הרגע הזה. וכשבן אדם אומר אני, או חושב כל מחשבה אחרת, הוא בעצם יוצר זמן. כי אם יש אני, אז יש גם לא אני. ולו יצויר שכל המציאות הייתה רק
רגע אחד, לא היה שייך להגיד את המילה אני,
ברגע אחד של מציאות יש רק אחד של מציאות, לא שייך ברגע שאדם יגיד אני ולא אני, כדי להגיד אני או לא אני, צריך שני רגעים. אם האדם מודע לקיום העצמי שלו, הוא חווה זמן, כיוון שהוא יודע שיש משהו אחר נוסף. ואם יש
רגע אחד , אין אפשרות לנפרדות. וכל אלו שאומרים אני חי את הרגע, הוא בכלל לא חי את הרגע, הוא בכלל לא מבין, כי אם אדם חי את הרגע, זה ... ללא לחיות רק את הרגע, כי כשאדם לא חי את הרגע הוא אף פעם לא מרוצה, כי תמיד יהיו לו רצונות, ותמיד יהיה מוטרד ממה שהיה או שיהיה. אם יש רק
רגע אחד של המציאות, לא יהיה בו לא טוב ולא רע ולא כל רצון, יש בו שלמות, יש בו חוויה של שלמות, הרבה יותר טוב מאשר טוב, והרבה יותר ...