... אותו? 2. או בגלל שהוא תמיד היה קיים, ואם תדמיין אותו, תדמיין אוטומתית גם את האפשרות ההפוכה - שהוא איננו קיים. לדוגמה - אם האדם היה מבין שכבר כרגע אין לו
רצון עצמאי, לא היה שייך לומר אתה לא יכול להגיע למצב של אין
רצון כי לא מדובר במצב, כבר כרגע אין לך
רצון. כנל אם תבין שכבר כרגע אתה לא קיים, אז מה שייך ... מקום וזמן. וגם בשעה שאלוהים החליט לברוא את העולם, זו כבר בריאת עולם ויצירה מקום וזמן, כי לפני הבריאה לא הייתה אפילו הפרדה בין להחליט ללא להחליט לא היה
רצון מוגדר, לא הוגדרו יכולות, ואפילו אלוהים עוד לא ... חכחגחכ שאינה קיימת? מה זה אומר? אולי החוויה של האין קיום, לא קיימת? או במילים אחרות שהיא לא נפרדת מהקיום עצמו? המהות היא אושר שהיא מחויבת, והצורה היא
הרצון של האדם להשיג דברים (זוגיות, בריאות, כסף) שהם אפשריים. והאדם
רוצה להשיג את הדברים הללו, כדי לבטל את הצמצום ולחזור ... בריאות, כסף), אז תמיד תישאר בתוך צמצום, ואם האושר והצורה הם ישות אחת, אז ממילא כל דבר הוא אושר בפני עצמו. והאדם צריך לשים לב, שהוא אף פעם לא אומר אני
רוצה להיות מאושר, הוא תמיד אומר אני
רוצה זוגיות בריאות כסף, כלומר הוא תמיד טוען שהוא
רוצה את האפשרי ולא את המחויב והוא פלא, כי כיצד אפשר לשכוח את המחויב ולומר שאתה
רוצה את האפשרי ורק אחרי ששואלים אותך למה אתה
רוצה את האפשרי, אתה נזכר שאתה בכלל
רוצה משהו אחר? (אושר) והתשובה היא, שכמו שאפשר לומר ... כי היא נפרדת ממי שמהווה אותה. ואם אהבה והורמונים זו אותה ישות, ממילא אין משמעות למשפט. כל פעם שמישהו מבטיח לך משהו ומפר את זה, תתבונן על השכל שבדבר - גם
הרצון שלך מבטיח לך, שאחרי שתשיג משהו תהיה מאושר, ואתה מגלה שהוא עבד עליך. כי לפחות את האדם שחיצוני לך, אתה יכול להרחיק ממך, אבל נראה אותך מתפטר מהעבודה אצל
הרצון... מה שהאתאיסט מפספס, הוא, שכל תקווה שיש לאדם ... היא רק בביטוי מסוים שלו (הדתי) אבל חוסר האונים של האדם מול המציאות הגדולה שמקיפה אותו, לא משתנה אף פעם, אלא אם כן הוא בודק את הדברים לשורשם... אם אתה לא
רוצה לשנות את המציאות, אז הכל אחד עבורך. אם אתה
רוצה לשנות את המציאות, אז זה אמר שאתה לא
רוצה לשנות את זה שאתה
רוצה לשנות את המציאות, ושוב יש רק אופציה אחת. ואם מישהו אומר - רגע, אני
רוצה לשנות את עצם המציאות של
הרצון לשנות את המציאות, אז זה אומר שהוא לא בטוח שהוא
רוצה לשנות, ושוב אין בעיה יש כאלה שיגידו לך, שאם ... אינסופי של סיבה תוצאה מהות צורה, כל הסיבות משמעותיות באותה המידה, כי אין מסובב ראשון, וכל סיבה היא עצמה המסובב הראשון, ויש ריבוי סיבות ראשונות וכו. אם אתה
רוצה לבדוק עד כמה דעה מסוימת מחויבת אצל מישהו, פשוט ... אחרות, שאחת מהדרכים הללו היא החברים. מצד שני, נשאלת השאלה, אם באמת הבעיה היא בשעמום ולא בביטוי שלו (שלא באו החברים), מדוע הטיעון הראשוני של האדם היהאני
רוצה שיבואו החברים? ולא משעמם לי ואני
רוצה להפיג את זה כשאחת מהאפשרויות היא החברים כיצד ... ישות? ואם כן, אז מה המשמעות מרע לי מכך שהחברים לא באו למשמרת כי זה גורם לשעמום, זה כמו לומר רע לי מכך שהחברים לא בא למשמרת כי החברים לא באו למשמרת. כי
הרצון להפיג את השעמום, הוא עליון מהותי ביחס לצורותיו שהן אפשריות, והאדם מחייב את הצורה ושוכח את
הרצון המהותי. מכאן נוצרת ההבנה שלמרות
שהרצון להפגת שעמום הוא
הרצון הראשון
והרצון בחברים הוא אפשרי ביחס אליו, אפעכ האפשרות מחויבת בדיוק כמו המהות, למרות שהיא בו זמנית רק אפשרות. כי
הרצון להפגת שעמום הוא חסר משמעות ללא הביטויים שלו ...