... אתה יכול לקרוא לו הישות שלפני האני. אין משמעות לשם. עכשיו צריך להבין מה הוא הדבר ממנו עשוי האני. והמהות של האני, היא היש עצמו כישות, ללא כל
צורה. מי שבאמת מבין את מה שהסברנו, אז זה אמור לשנות לו את החוויה שהוא חווה בחיי היום יום. בדרך כלל האדם חושב שהוא המרכז וממנו הכל החוצה, יש את האני ועליו תבנה את השאר, אבל האמת היא שהאדם הוא רק
צורה אחת של משהו שישנו. להיות אלוהים, פירושו שאתה הראשון הראשון הראשון, המחויב. מה האדם היה לפני שהוא היה? אלוהים, מכאן שכול אחד מאיתנו היה פעם ... אבל אם תחפור פנימה עמוק, תקבל שכל חדש שתבין שהדברים שונים זה מזה אבל גם שווים, אתה לא תבדיל בין האלוהים לבין הצמצום. וכאשר לא תבדיל בין המהות
לצורה, אז אתה בחוויה של אלוהים, ואין לך יותר שאלות. וזה כמובן יתבטא בחיי היום יום. אין הבדל בין הנפרדות לאחדות. שאלה: האם אפשר להמשיל את מה שאתה ... האני ולא אני, יש למעשה מקום וזמן לפניהם, אם לא היה מקום וזמן לא יכול להיות אני ולא אני, למשל כדי שיהיה אני צריך שיהיה מקום וזמן. אם נפרק את כל
הצורות, נעלים את כל
הצורות, אז נקבל כלום. האני נמצא בתוך מקום וזמן, ויש מקום וזמן שבו האני לא נמצא. מה מקיף את כל
הצורות? הכלום. אם נסיר מהעולם את כל
הצורות שהם אני ואת כל
הצורות שהם לא אני, מה יישאר? נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה גם שניים. יש אני ויש לא אני, והלא אני כולל את כל המקום והזמן. ואם אומרים שבהוויה שלי אין שום
צורה, אין שם אני ולא אני, אז זה אומר שבהוויה שלי אין את
הצורה שלי ואין את
הצורה של הלא אני עם המקום והזמן, אז ההוויה זה הכלום. אני ולא אני, פירושו דבר שקיים בתוך מקום וזמן, אם נסיר את כל
הצורות של האני ונסיר את כל
הצורות של הלא אני, נקבל מקום וזמן ריקים. מה זה מקום וזמן? זה עדיין שתיים. יש מקום ויש זמן, אם יש הבדל בין מקום לזמן אז הם שניים, אם לא היה הבדל ... ואם זה שניים, אז אם נפרק אותם, מה נקבל? משהו שהוא בלי מקום וזמן. שאלה: מה זה לפרק? אליעד: מקום זה ישות? זמן זה ישות? מה מהווה אותם? משהו שאין בו
צורה של מקום ומשהו שאין בו
צורה של זמן. מה שמהווה את המקום הוא לא מקום, ההוויה של המקום לא יכולה שיהיה בה מרחב של מקום, הדבר שממנו עשוי המקום לא יכול להיות מקום. אולי ... ההוויה. אז השאלה שנשאלת היא, אם ההוויה נמצאת בכל מקום, אז איך יש משהו שהוא לא ההוויה? אם האדם לא יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות
הצורות של האין, וגם לא את מהות האני שלו וגם לא את הרצון שלו. כי אם כל
הצורות, המהות שלהם היא אין, חסרת כל
צורה, אז עד שלא תבין את המהות של הכל, שהיא בלי
צורה, איך תבין את
הצורה? אני בזמנו ניסיתי להבין, למה אני לא מבין, וגיליתי שאני לא יכול להבין את עצמי עד הסוף, כי הסוף זה משהו שאי אפשר להבין אותו. אז אם בסוף יש ... י זה אוכל להתקדם קדימה, וראיתי שאני לא מצליח, למה? כי הבנתי שאני עשוי מכלום כלשהו, אז אם אני לא מבין את הכלום, אז איך אוכל להבין את עצמי שאני
צורה של הכלום הזה? למשל אדם שואל, למה אני רוצה? כי יש כלום שגורם לו לרצות, אבל אם הוא לא מבין את הכלום איך הוא יבין למה הוא רוצה? אז הבנתי למה ... לא מתייחסים אליו. אבל הכלום הזה, שאתה קורא לו כלום, אתה עשוי ממנו. שאלה: מתי הדיסק מתחלף במוח? אליעד: יש דרגות שונות. למשל אם אתה מכיר בכך שאתה
צורה של זמן ומקום, אז כבר התחלף לך משהו בדיסק. כי פתאום המקום והזמן הם לא סתם משהו, הם משהו פעיל. האדם בחוויית המציאות שלו, כשהוא הולך ברחוב, ... זאת? האדם מתנגד ואומר, שאין מה להבין וכו, אבל בגלל שגם אני עברתי את התהליך אני יכול לדעת מה הם ההתנגדויות. כול מה שישנו, אם תוריד ממנו את כל
הצורות, מה תקבל? כלום. אם תקלף את
הצורות יישאר לך מקום וזמן ריקים, איך מורידים את
הצורה של המקום והזמן? קודם תדמיין מה זה, ואחר כך תנסה לחשוב על משהו הפוך, תראה שאתה לא יכול לחשוב, נכון? זה נקרא כלום. זה אומר שההפך שלו, זה ... שחשוב זה הפנימיות, אחר כך אתה מבין שמה שחשוב זה מה שאתה רוצה, אחר אתה מבין שהמהות היא הרצון, אחר אתה מבין שהמהות היא הקיום, אחר אתה מבין שאתה זה
צורה של זמן ומקום, אחר אתה מבין שהמקום והזמן הם
צורה של כלום, ואתה
צורה של כלום. ואחרי שאתה מבין וחווה את זה, אחרי שאתה מבין מה זה יש ומה זה אין, מגלים לך מה יש לפניהם, לפני היש מקום וזמן והאין מקום וזמן, מה יש לפניהם? אתה מבין שהם הפכים בעצם, אף אחד מהם לא מחויב. יש לנו במציאות שלנו,
צורות שזה הנפרדות, כי המקום נפרד מהזמן והזמן נפרד מהמקום, וכל מקום נפרד משאר המקומות, וכל זמן נפרד משאר הזמנים, יש אין סוף
צורות. וכל הדברים האלה, ההוויה שלהם היא כלום. אבל עדיין יש לנו שניים, יש לנו אין סוף