... זה וזהו זה, אז אתה נאחז מאוד חזק
בצורה. הצורה הזאת חייבת להיות ככה,
שהצורה לא תשתנה, אני רוצה לשנות את
הצורה וכו. אבל אם אתה מבין שיש כבר עכשיו את כל האפשרויות, כל מה שאת מפחדת שיקרה, עכשיו קורה לך. וכל מה שאת רוצה שיקרה, גם עכשיו קורה לך. לדוגמה, אם את רוצה לקנות שולחן, אבל יש ... קורה ההפך שלו, אז אתה לא נעול על
צורה מסוימת. אז ההבנה של היקומים המקבילים, משנה לך את החוויה הרגשית שלך. כי האדם נמצא כאן בחוויה של נפרדות, זה יש וזה אין, אבל אם הוא בחוויה שהכל אחד, דהיינו, שהכל קיים בו זמנית, אז האדם לא נאחז
בצורה. וכשהאדם חושב על זה, אז אין לו רצון מוגדר. אבל כאשר את שוכחת את זה, את חווה את העולם הזה עם הנפרדות. יש שני פרספקטיבות, האחת היא הפרספקטיבה של האחדות, שהכל אחד. ... חסר לך שום דבר, כי יש לך את כל
הצורות . ובו זמנית יש עוד פרספקטיבה שבה אתה חווה שאתה פה, ופה אתה יכול לרצות, לשאוף, להתקדם וכו. ואתה מחליט האם להיות פה, בהבנה שיש לך את הכל, בהבנה שאתה אלוהים, או להיות בהבנה ... כזה עומד. אתה אומר, לא יכול להיות
שהצורה היא כמו המהות שלה, ואף על פי כן. ההבנה הזאת עלתה לי, רק אחרי שהבנתי שאין הבדל בין אפשרי למחויב. קח את כל מה שקרה בשעה האחרונה, וחלק אותו לפריימים, כל אחד מהפריימים האלו ... יותר או פחות, זה הכל עניין של
צורה שונה. בהנחה של מה שאני אומר זה נכון, זה משנה את המשמעות של סיבתיות ואקראיות. למשל מישהו אומר, אם אני אשפוך דיו, איך יצא ספר? הרי זה לא יכול להיות. בעולם שלנו שהוא סיבה ... לא יוצא ספר. אבל אם אתה מבין שכול
הצורות קיימות כל הזמן, ומה שאתה רואה זה רק רצף אקראי מתוך אין סוף אופציות. קיימות אין סוף אופציות ואתה רואה רק רצף מסוים ולכן אתה חושב שרק זה הגיוני, למשל לך נראה שכאשר מקלידים ...