... זה טיפולי. כל גישה, בין עם היא מגיעה מהפסיכולוגיה, מהרפואה המערבית, הרפואה המשלימה או מכל מקום אחר, מבנה את
גבולותיה על סמך השקפת עולמה ועקרונותיה וישנם דעות רבות ומגוונות לנושא. יתרה מזאת, גם במסגרת כל גישה וגישה ישנו ריבוי קולות ופעמים רבות הדעות חלוקות. הדבר אינו מפתיע שנושא זה הוא כה קשה להגדרה ולתפיסה. לא ניתן להגיד שישנם זרם, אדם או גישה שהם הצודקים.
גבולות האתיקה המינית, הינם סינטטיים ומוגדרים על ידי הנורמה המקצועית, התרבותית והחברתית. הדבר מערים על הקושי מכיוון שההבניה התרבותית לגבי מהו הדבר המותר או האסור היא כשלעצמה ... להיות בסתירה או בניגוד לנורמה החברתית. כך, שישנו גם האלמנט של הערכת הסיטואציה המסוימת כעוברת, או לא, על
הגבולות האתיים. מכל הסיבות האלו, לפני שאנו מגדירים את
גבולות המגע שבטיפול השיאצו, או לצורך העניין בכל טיפול המערב מגע, בתחילה עלינו לשאול את עצמנו כיצד בפעולותינו אנו תורמים להבניית
הגבולות הנתפסים, לאופן בו הם מוצגים לקהל הרחב ולאופן בו הן משמרות או משנות את הסטיגמות הקיימות בהקשר לטיפול השיאצו ולמיניות. הרי ברגע שאנו מגדירים בצורה ברורה את
גבולות המגע, אנו יוצרים מציאות בה נתפסים אזורים מסוימים כמותרים ואחרים כאסורים. אל לנו לשכוח שאנרגיית הצי אינה עושה הבחנות. היא נמצאת בכל מקום והיא אינה מפלה אזור אחד מאחר ... המטפל טהורה, הפסיקה בבית הדין תהיה לטובת המתלוננת או המתלונן בכל הקשר מיני. לכן, הייתי אומר שבמקרה של הגדרת
גבולות המגע בטיפול, גם כשהדבר סותר את אמונתנו, better to be safe than sorry. כעת, הדבר המצופה יהיה לפתח דיון הנוגע להגדרת
גבולות האתיקה של המגע ובחינתם אל מול הסיטואציות השונות. יחד עם זאת, בהקשר למיניות בטיפול, אינני רואה בכך את הבעיה האמיתית. הדבר יהיה כמו לנזוף בילד אשר כבר יודע מה מותר לו ... וגישתם של המטפל או המטפלת אכן טהורה, בעיית המיניות אינה קיימת במידה והם יהיו אסרטיביים ומקצועיים ויגדירו את
גבולות הטיפול באופן מלא ופתוח אל מול הקליינט ובהתחשב בנורמה, בצרכיו ובפתיחותו של הקליינט. אולם, במידה ולא עמדו בפיתוי ואין הדבר משנה עם היוזמה הגיע מצדם או מהצד השני, הדיון הופך להיות לגבי חומרת הניצול ולא לגבי הגדרת
הגבולות. במקום, אציע שהדיון בנושא האתיקה והמיניות צריך להיערך סביב יכולתם האישית של המטפלים להכיל את המשיכה הארוטית אותה הם יכולים לחוות, סביב יכולתם להתמודד עמה בפנימיותם וסביב יכולתם לעבד את תכנים אלו באופן שהוא מועיל לטיפול. הכוונה בכך, היא שהגדרת
גבולות המגע ויישומם או ההימנעות מפעולה היכולה להיחשב כניצול אינם מספקים. הרי תמיד נוכל להגדיר
גבולות, לשמור מרחק מאזורים אינטימיים ולרסן את תגובתנו, אולם באותו זמן אין אנו נפטרים מההתעסקות הפנימית במשיכה אותה אנו חווים ומהשפעתה על הטיפול וכאן הבעייתיות. ההתנסות ... את החשיבות שבזיהוי ההתנסות, זיהוי הדבר אותו היא מעוררת ותיעולו באופן מועיל ולא רק כזה שנמנע מפעולה חוצת
גבולות אתיים. כמובן, שבין אם כך או כך, תמיד ישנה הסכנה שבמקום תיעול ההתנסויות הרגשיות בכדי להבין טוב יותר את אופני הקשר, או במקום השהיית התגובה לנוכח ההתנסויות הפנימיות, ... על ידי תהליכי רציונליזציה של המעשים. אולם, אז שוב נושא הדיון האתי הופך להיות לגבי חומרת המעשה ולא לגבי
הגבולות, שברור שנפרצו. ההדגש כאן הוא על כך שבמידה והמטפל או המטפלת לא התמודדו בכנות אמיתית ואמיצה עם רגשותיהם, במידה ולא יקבלו, לדוגמה את הדרך הארוטית מעצם הימצאותה כנוכחת, ... אמנם, נושא האתיקה המינית הוא חשוף והוא משקף קונצנזוס לגבי האיסור שבהתנהגות זו. אולם, ההתייחסות היא לגבי
גבולות המגע הפיסיים והגדרתם אל מול הקליינט או במקצוע, או לפעולת ההטרדה עצמה כשהיא כבר נעשית והיא אינה נוגעת לדרך ההתנהלות הפנימית והשפעתה על איכות הטיפול. היבט פנימי זה, ... מהו המרחק הנכון לנגיעה מאיבר אינטימי זה או אחר בכדי שהמגע לא יפורש כפלישה, או באיזה אופן עלינו להגדיר את
הגבולות באופן חשוף אל מול הקליינט, כשישנה אפשרות
שגבולותיהם הפנימיים של המטפלים כבר הוגדרו בין חדרי חדרים באופן המשקף את ההטרדה המינית בצורתה השלילית ביותר? האם ישנו ספק לגבי כך שכל אחד או אחת העוסקים במקצוע זה חשופים ...