פרשת "שְּׁמִינִי": זהירות, "אֵשׁ מְזָרָה"... ימים ימלא את ידכם [2]. בשבעה ימים אלה מוכשרים אהרון ובניו, והם זוכים בייפוי - כוח לשרת את ה בקודש, לאחר שהם עברו תהליך של כפרה [3]. במלים אחרות, היום השמיני הוא בבחינת יום ציון סיום ההכשרה לשירות בקודש. יום ששמחה צריכה לציין אותו, יום בו ראוי לברך על המוגמר. והנה בעצם היום הזה, תוך כדי התרוממות רוח הקדושה, ברכות משה ואהרון, והופעת ה [4], פתאום, מהומה בלתי צפויה: ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן ... שונות להציע פשר לקושי. אפשר למצוא במדרשים גילוי אמפתיה לכאב הנורא: וכי לפני ה מתו? אלא מלמד, שקשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחיי אביהם [7]. ואף החרפת התמיהה, וחוסר הפשר: טיטוס הרשע נכנס לקדש הקדשים וגדר שתי פרוכת ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים? [8]. קרוב לגישות אלה אפשר למצוא בראייה ... (בדים) [כיריים] הכניסו, ועל שלא נטלו עצה זה מזה או בשביל ארבעה דברים מתו... על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש... ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים... שנכנסו מחוסרי בגדים וכי מה היו חסרים? אמר ר לוי מעיל היו ... הזה, פורצת אש זועפת שמכלה שניים מבניו, והוא שותק? ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן [17]. יש הרואים בכך בסיס לשכר: קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור [18]. באופן דומה גם פרשנויות אלה: שהתנחם בקידוש ה שנקדש במותם [19]. אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם, שתק וקבל שכר [20]. פרשנויות אלה משדרות הצדקות. גישה אחרת ... רועמת היא. ומי יודע, אולי השתיקה היא גם כלפי משה האח המנהיג, בבחינת, המתים מונחים לפני ואתה מדבר על קדושה? אכן, נורא. נותר הקושי השלישי, מניעת אבל [23]. במטותא ממך, קושי זה מחייב דיון מיוחד, ודי דנו בשלב זה. הקשר בין קדושה למוות אינו נדיר במקרא, גם לא בתרבות האנושית, וגם בימינו אלה. קדושה כזו, קדושה שקשורה, שמצדיקה או שמניעה מוות אינה קדושה. ייתכן, שזה אחד ההסברים לקושי להסביר את סיפורם הנורא של נדב ואביהוא. בחברה האנושית הדבר היחיד שנושא קדושה הוא האדם, כל אדם: שפך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם [24]. הדיון שלנו ... כיוון דומה: היום לא ציוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט, לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה... כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש בא מן השמים (רשבם, ויקרא י, א). ייתכן שפרשנות הרשבם קשורה לסיום הפרק ... [23] ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה. ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה. ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ...