הארה - מכתב מעצמי לאני... לא. אתה מתפתח ואני כבר שלם. אתה מוכל בתוכי ואני לא מוכל בתוכך, אתה חלקי ואני השלם. אני מה שמודע לך, אני מה שרואה אותך ומקשיב לך בכל רגע ורגע. אבל משום שאני לא אני במובן שאתה מכיר את עצמך, יהיה נכון יותר לומר שאני מודעות, ראייה, או הקשבה בלבד וללא מישהו שמודע, רואה או מקשיב. לעומת זאת, אתה כן אני, אתה האני שלי, ועכשיו אני רוצה להסביר לך מה אתה. אתה ... - הם לא נפרדים אבל הם גם לא אחד. למעשה אין כאן עוד מישהו מלבדי שמקשיב או רואה או מודע למילים האלה ברגע זה. אתה כמו מסך המחשב ואני המקליד והקורא בו זמנית. ברור? אתה כמו מראה ואני הוא ... שהם אומרים אני צלם, אני מנהל בנק, אני מורה רוחני, או אני מובטל. כך בדיוק אני, במקום לזהות שאני המודעות, שאני האנטליגנציה שבוראת ומפתחת את העולם הזה, אומר שאני האישיות, שאני האני, שאני הוא הכלי, שאני הוא הדפוס, שאני ... הדואליות!!! כי אני מאמין שאני הוא הכלי, שאני העולם, שאני האישיות, שאני הדפוס, שאני הביטויי, במקום לשים לב שאני המודעות או הראייה של אלה. אני המודעות היחידה מאחוריי העולם הזה, מאחוריי כל האני שקיימים, מאחוריי כל הכלים והתבניות והמבנים, מאחוריי כל ההתנסויות, החוויות והמצבים. מאחוריי כל מה שאפשר להיות מודע לו - אני המודעות היחידה. ולכן, כאשר אני אומר אתה אני מתכוון לכולכם, לכולם, לכל העולם הזה כולו. העניין הוא, שזה הקורא ממש ... הוא גם זה הקורא את המילים האלה דרך כלי אחר ששמו הוא (השלם כאן את שמך) . האלמנט של המודעות, של האינטליגנציה, של הראייה מאחוריי התבניות האלה הוא אני, אותו אני. מודעות אחת שמביטה דרך כל נקודות המבט. עכשיו, מה כל העניין הזה בכלל?? מה הקטע בכל זה? העניין הוא להבדיל ... לא נכון, והנחתי שהמטרה היא למחוק את עצמי, להעלים את העולם, להגיע חזרה הביתה אל המצב שבו אני רק מודעות טהורה ללא ביטויי, ללא עולם או קיום. אבל הפרשנות הזאת היא רק ראקציה להזדהות שלי עם הביטויי ולסבל שנוצר ... אני יצרתי אותה. ועכשיו, אני הולך לתקן ולפתח את התבנית הזאת בעצם מילים אלה. אז אני רוצה שתבדילו בין המודעות או האינטליגנציה השלמה שאתם לבין האני או האישיות (הכלי) שלכם. ואז כל המסע מתהפך, אז אתם כבר לא במסע בדרך הביתה אלא במסע שכולו מתרחש בבית. למה? משום שמי שאתם באמת זאת אותה מודעות לכלי, האינטליגנציה בתוכו או מאחוריו, תמיד הייתם ותמיד תהיו, אתם אני ואני אתם ואנחנו המודעות האחת מאחוריי אינספור הכלים של המשחק. אנחנו כבר בבית, או יותר נכון: אנחנו הבית. ואותה מודעות או אנטליגנציה שלמה שאנחנו היא באמת שלמה ואינה זקוקה לשום התפתחות. ומצד יש את הכלי, זהו האני שלכם (אבל ... מרגע לרגע, של כל מה שנכתב במכתב הזה. זאת אומרת, הזיהויי וההבדלה בין הכלי, הביטוי, הדפוס או התבנית, לבין המודעות לו או אינטליגנציה מאחוריו. ברגע שהפסקנו למקם את עצמנו באופן אשלייתי לחלוטין בתוך המראה, זאת אומרת, ברגע שהפסקנו להזדהות עם הכלי או הביטויי שלנו, מיד אנחנו יודעים מהי התפתחות ומה יביא לעוד התפתחות, זאת אומרת שכאינטליגנציה (ומודעות זה אינטליגנציה) התכונה שלנו היא שאנחנו פשוט יודעים. ואנחנו יכולים לסמוך לחלוטין על האנטליגנציה שאנחנו שתפתח את הכלי ואת ... ללמוד איך להתפתח ואיך לפעול נכון, אלא לזהות מי אנחנו ולהבדיל, מרגע לרגע, בין הכלי או הביטויי לבין מה שמודע לו. עכשיו, בדיוק כמו תינוק שלומד ללכת, אנחנו לומדים לנהוג ברכב הזה שאנחנו מפתחים., זה הכל. זה כל מה ...