... הבא אחראית על נשמה אחרת שקיימת כאן. קשה. קשה להבין מוות. אנו חושבים שהחיים חדלים מלהתקיים כי הרי הגוף נעלם. לא קיים. קבור ולאחר מכן נרקב. אם הגוף הוא
התכלית הוא לא היה נרקב. אנו צלם האלוהים. חלק ממנו. לא ייתכן שנרקב לבסוף. הרי אם אנחנו חלק ממנו - אין לנו סוף. וזה באמת נכון ... החיים. ביום הארבעים להריון, להיווצרותו של העובר - הוא מקבל נשמה לתוך גופו ומאותו יום הוא אדם קטן לכל דבר הן מבחינה מדעית מוכחת והן מספרי התורה והכתובים.
ייעוד הנשמה נקבע עוד לפני שיצא העובר לאוויר העולם ואין אנו מבינים זאת עד מותו ולעתים אפילו מתקשים להבין זאת לאחר המוות. החוקים קיימים למעלה. אנו קטנים מידי והבנתנו מוגבלת בכדי להבין את שלל העולמות ואת
ייעוד הנשמה שלשמה באנו לעולם זה. עת המוות היא נוראית. קשה מנשוא. חודרת כסכין בלב. לא ניתנת להסבר הגיוני כזה או אחר. מכעיסה ... בליבנו ובגופינו על האדם שנפטר קיים רק אצלנו - כי הנפטר ממשיך לחיות בעולם אחר. ואם נעז לבקש הוכחות נקבל אותן. כי הכל שם. בעולם שמעבר. אין ממה לפחד. זאת
מטרת בריאתנו
ותכלית חיינו. העולם החומרי הוא חלק משלל העולמות הקיימים. כל נפטר באשר הוא צופה בנו לעד ממרומי העולם שמעבר ומשגיח עלינו. ועליו משגיחים שליחיו הטובים של הבורא ומעליהם הבורא בעצמו שהביא אותנו לעולם זה כדי שנהנה מטובו וכדי שנבצע את התיקון
והייעוד הדרוש לנשמה שנתן בנו ולכן נתן לנו חיים. אז אין לנו לכאוב על מת שהלך לעולמו. כי הוא הלך לעולמו. לעולם שלו. לעולם בו הוא מבין את
תכלית החיים ורואה אותנו בסבלנו והיה שמח מאוד אם לא היינו סובלים, כיוון שברגע שעבר לעולם הבא - הוא בעצמו הפסיק לסבול. ועל כך ... נפשי מעצבת את נשמתי הוא המקדש של האור שבתוכי אלוהים נתן ואלוהים יקח הוא אשר את נשמתי שלח {ג) רוצה אני להבין אותה רוצה לדעת מי אני ולהיות כמותה לא אתן
לייעוד לברוח הוא כאן ועכשיו ועוד יש לי כוח {ד) הנשמה היא צל ללא דמות ללא פנים היא חלק מהאל ששלח לנו חיים {ה) לפעמים היא כבדה ...