... שאינם נמצאים בתמונה הסטטית הנייחת. למעשה וכשאני פוגש גוש מידע מלוכד הנקרא אדם - אינני מזהה אותו אלא מנהל איתו
יחסי גומלין . בניגוד לאדם, וכשאני פוגש אבן מיד מתחיל תהליך הזיהוי שבמהלכו אני עוקב אחר הגוש המשתנה שלידי ותולש מתוך המעקב הזה את סימן ההיכר שלו, או בלשון שהתרגלנו אליה - מזהה בו את האב ... וזה בתכלית תהליך זיהוי העצמים עי האדם. לא כן התהליך בזיהוי האדם לאחיו, בפגישתו עימו מתחיל מיד תהליך דו צדדי של
יחסי גומלין, שבמהלכו ניכרת התכונה המרכזית של יחסי תן וקח. מקור התהליך הזה הוא בידיעה שגם האדם מולי מזהה אותי, ולכן אני רואה בעיניו את עצמי וגם הוא משתמש בי כראי. כלומר וכשאני נועץ בו את ... למיקומינו במרחב מדויקת יותר, כך הפוטנציה שבנו תשתרע על מרחב גדול יותר. ובכן ביקשתי בעצם להגיע להגדרה המדויקת של
יחסי הגומלין , בין גוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, לבין גוש אחר הדומה לו, מה קורה כאשר שני הגופים הללו נפגשים. התשובה שהיגעתי אליה ברורה כשמש: כל אחד לוקח מהשני מידע ומשתמש בו בשביל לסלול ... נטיית האדם להתלכד ולחיות בקבוצה. אולם, וכאן אני מגיע לנקודה, פגשתי במרחב עוד גוש של מידע שלא היה אמור לנהל איתי
יחסי גומלין בשום צורה שהיא כי הוא צרור בקליפה סטטית קבועה, כמו המידע הכתוב על אבן וספר ודיסק קשוח... ואני מדבר על המידע המשתנה שהבחנתי בתורה, בכל פעם שפגשתי בו הקרין לעברי מידע שונה שפרצתי ... תכונותיה, אך המידע הנמצא בתוך קליפת התורה מתנהג כגוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, פוגש גוש ממינו ומקיים איתו
יחסי גומלין במלוא מובנה של המילה. אני שואב מהגוף של התורה מידע שמשקף בעצם את המידע על עצמי, לכן אני יכול לעשות שימוש במידע הזה ולפרוץ בו את דרכי, להתקדם על פני המרחב, להבין את המציאות, ... הבדל בין ישותי כאדם לבין ישות מחבר התורה, כי שני הגופות שלנו האחראים על המידע המלוכד שבתוכם, מקיימים ביניהם
יחסי גומלין ברורים שניכרת בהם התכונה היסודית של תן וקח. ועם זאת קיים עדיין בינינו הבדל מהותי מובהק: אומנם ותכונת האין סוף של היקום הדינמי מאפשרת לי, במסגרת זרימתי הבלתי פוסקת עם המידע ...