תהיות על הרוח ברוח האקזיסטנציאליזם... או פילוסופיה רוחנית, הינן השקפת עולם הכוללת מערכת אמונות אותן מחזיקים הפרט או הקבוצה ושמטרתה, נתינת משמעות אישית או כוללת לקיום האדם. הכוונה בהשקפת עולם, הינה להתייחסות מנקודת מבט מסוימת. נקודת מבט זו, לעולם תהיה יחסית ולכן, לעולם לא תוכל לתפוס את התמונה הכוללת במלואה. הקיום, טבעו להישאר נסתר בחלקו, כשכוונה בנסתר הינה מעבר לתפיסתנו. לכן, תיאורו לעולם יישאר חלקי. למשל, כאשר אנו מנסים לתאר את הקיום, הדבר מאלץ אותנו לקיבוע של נקודת זמן מסוימת. כך, שהדבר סותר את המהות הבלתי פוסקת של השתנות הדברים אותם אנו מנסים לתאר. כמו כן, לעולם לא יוכל ... כל מקום לאפשרות אחרת. אולם הדיון ממשיך להתקיים, הוא משתנה ומתהווה גם כשהוא נעשה על ידי הקיצוני ביותר. עוד, יכול אחר לטעון את קיומו או אי קיומו של האל כקביעה מוחלטת, כאמת. אולם, גם ידיעה עמוקה וסופית שכזו, יכולה להשתנות כשהיא מוצגת מנקודת המבט של החוזר בשאלה או בתשובה. כך שמתוך טבעה ... תישאר בגדר אמונה. אמונה זו, בין אם תהיה בבלעדיותו של הפרט או שתהיה משותפת לקבוצה בעלת מכנה זהה, מטרתה תהיה ניתנת משמעות לקיום האדם. ההדגשה הינה לקיום האדם, מעצם הבדלתו את עצמו משאר הבריות. יכול הוא לומר שהוא הישות היחידה המזהה את עצמה, יאמר שהוא הישות היחידה המוציאה הקשרה מהזמן, ישות המזהה את אפשרות אי קיומה וכן אלאה. יחד עם זאת, בין אם ייתן הסבר זה או אחר, בין אם אלו יתבדו או יילקחו כנכונים, מזהה האדם בעצמו ייחודיות המבדילה אותו מהבריות האחרות ובכך העיקר ולא בתוכנם המשתנה. תפיסתו את עצמו כנוכח בקיום אחר, בקיום שהוא אינו הישרדותי באותו המובן אותו הוא תופס כמשותף לשאר הבריות, יוצר חלל המעלה שאלות רבות. במידה ונוכח קיום אחר, מה מטרתו? לשם מה אנו כאן? מה קיים מעבר? ומה? ואם? ולמה? תהום זו שנוצרת, מבטאת את צורך האדם במשמעות וכשמדברים על משמעות, ישנה חשיבות לחדד ... את ההוויה ואין היא כופה עצמה על האחר אשר לו בהכרח התנסות משלו, תהיה זו נכונה לאותו האדם ואין חשיבות באם זו מדויקת ומתארת את הקיום בשלמותו או לא. יחד עם זאת, חשוב לו לאדם לזהות את ארעיותה של אותה המשמעות. הרי כשיסתכל על חייו לאחור, יכיר שמשמעות זו משתנה ואם לא במובן הרחב, אז לפחות בדיוקם של הדברים. אומר, שבמידה ומטרתה של הרוחניות לתאר, להבין, להסביר או לחוות את הקיום, הרי היינו רוצים להישאר בפתיחות אל כל אשר הקיום חושף בפנינו. במידה ואדם יתקבע ויחזיק באותה משמעות כשהרגע חלף, לא יהיה עוד נוכח בהוויה, אלא שקוע באופן מצומצם ומחזיק בעברו. כעת, במידה והתייחס ... שהרוחניות היא אותו האמצעי לאדם בכדי לתת לאדם את אותה המשמעות המבדילה אותו משאר הבריות. זהו האמצעי עימו חושף האדם את משמעות קיומו, אם ברמה האישית או הכללית. אולם מהו אותו המקום, מה הוא אותו הקיום אותו מנסה האדם לחשוף? האדם, בדומה לשאר הבריות נוכח במימד הפיזי, הוא חש, רעב, מתרוקן ונושם. בדומה לשאר הבריות, הוא נוכח במימד הרגשי, הוא מגיב ... האחרות, או לפחות כך נראה בפעולותיהן אשר נדמה שישנה מחשבה בבסיסן. אולם בנוסף לאלו, חווה האדם דבר אחר ומייחס לעצמו מימד קיומי נוסף. הקביעה באם שאר הבריות שותפות לחוויה זו או לא, אינה ממין העניין. העיקר הינו בכך שהאדם מייחס לעצמו מימד קיומי נוסף. מימד זה אינו תחושה פיזית, למרות שניתן לחוש אותו, הוא אינו רגש, למרות שניתן להרגיש אותו והוא אינו מחשבה, למרות שניתן לחשוב עליו. המחשבה ... השלישית, מהי אותה החוויה, החוויה הרוחנית. על כך אענה שהחוויה הרוחנית היא אותו הרגע בו האדם מתעורר למודעות מסתכל בפליאה על הקיום. האדם מתעורר למודעות, מכיוון שהבחין. אין הדבר מרמז על כך שהקיום, הרוחניות או החוויה אינם קיימים מבלי שהבחין בהם האדם וכמו כן, אין הדבר מרמז על כך שהאל היה או לא לפני שהאדם הגה בו. הכוונה היא, בכך שהאדם הוא זה הנותן לחוויה קיום לעצמו ובמידה ולא זיהה אותה, אין היא קיימת בשבילו. מסתכל בפליאה, מכיוון שלמרות שיכולה היא להיחוות באמצעות התחושה הפיזית, הרגשת הרגש, או המשגת ... הנסתר ממנו. הדבר מביא אותנו לתהייה האחרונה, מיהו האדם הרוחני. אומר שהאדם הרוחני, הינו אותו האדם שעיסוקו בחיפוש אחר המשמעות לקיומו. אולם לפני שניגש לבחון הדבר, אני מוצא חשיבות להדגיש את הבחנה בין הרוחניות השייכת לטרנד של הרגע, לבין הרוחניות שהיא תוצאה של מחשבה מעמיקה והתנסות ... נאיבי. ההשלכה השנייה תהייה בכך שציבור זה יתכחש לרוחניותו ולפני שאסביר למה כוונתי, העז ואטען עוד כי האדם הינו ישות הנידונה לקיום רוחני, בין אם נרצה להכיר בכך ובין אם לא. הרי אותו המימד הנסתר שמלפניו נעמוד בפליאה והשתהות, אותו המימד הינו מימד משותף בחוויה האנושית. אין האדם ... בין אם נצהיר על עצמנו ככאלו ונעסוק בדבר בגלוי ובין אם נתכחש ונבדיל עצמנו מאותו הזרם המגדיר את עצמו ככזה. הרי ישנו לנו קיום משותף שהוא במישור הנוסף, כולנו ישויות רוחניות. אם כך, מה יעשה אדם אחד לרוחני יותר מאחר? אגיד שלבטח לא תהיה זו פרשנותו לדברים או השקפת עולמו, הרי ... ואפילו רק לקצת. כשניתן משמעות, לוודאי כל אפשרות אחרת תבוטל ובכך, נצמצם עצמנו לכדי תבנית או קטגוריה המבטאת רק היבט זעיר של קיומנו. אין אני אומר בכך שמשמעות זו אינה חשובה, להיפך כבודה במקומה ורצוי לו לאדם למצוא אותה. אולם, במידה ונתאפק מעט ולא נרוץ ישר להגדיר, ניתן לדבר ... לכל אפשרות שקיימת. ישנה אפשרות, שאחד יאמר שאיני ברור ועקבי ויחזיק הדבר כנגדי. אומר לו, שאינו מקבל עולמי ומכיוון שהנני חלק מקיומו שלו, הדבר כאילו הוא מתעלם מעצמו. הינה, ניתנה לו הזדמנות ובאמצעותי הקיום נחשף בפניו, אולם זה האחד מסרב לראות ביטויו. היה יכול להתבונן בפליאה ולראות את שאינו מובן מאליו, אולם מצמצם הוא עצמו ונאחז בקביעה, בדבר שחלף כבר. ...