תהיות על הרוח ברוח האקזיסטנציאליזם... רוחניות האדם. בראשית, אומר שגישה, תיאוריה או פילוסופיה רוחנית, הינן השקפת עולם הכוללת מערכת אמונות אותן מחזיקים הפרט או הקבוצה ושמטרתה, נתינת משמעות אישית או כוללת לקיום האדם. הכוונה בהשקפת עולם, הינה להתייחסות מנקודת מבט מסוימת. נקודת מבט זו, לעולם תהיה יחסית ולכן, לעולם לא תוכל לתפוס את התמונה הכוללת במלואה. הקיום, טבעו להישאר נסתר בחלקו, כשכוונה בנסתר הינה מעבר לתפיסתנו. לכן, תיאורו לעולם יישאר חלקי. למשל, כאשר אנו מנסים לתאר את הקיום, הדבר מאלץ אותנו לקיבוע של נקודת זמן מסוימת. כך, שהדבר ... לערער עליו וכשהוא נוכח, נגמר הדיון ואין כל מקום לאפשרות אחרת. אולם הדיון ממשיך להתקיים, הוא משתנה ומתהווה גם כשהוא נעשה על ידי הקיצוני ביותר. עוד, יכול אחר לטעון את קיומו או אי קיומו של האל כקביעה מוחלטת, כאמת. אולם, גם ידיעה עמוקה וסופית ... לתפיסתו של האדם ולכן כל קביעה לגביו, לעולם תישאר בגדר אמונה. אמונה זו, בין אם תהיה בבלעדיותו של הפרט או שתהיה משותפת לקבוצה בעלת מכנה זהה, מטרתה תהיה ניתנת משמעות לקיום האדם. ההדגשה הינה לקיום האדם, מעצם הבדלתו את עצמו משאר הבריות. יכול הוא לומר שהוא הישות היחידה המזהה את עצמה, יאמר שהוא הישות היחידה המוציאה הקשרה מהזמן, ישות המזהה את אפשרות אי קיומה וכן אלאה. יחד עם זאת, בין אם ייתן הסבר זה או אחר, בין אם אלו יתבדו או יילקחו כנכונים, מזהה האדם בעצמו ייחודיות המבדילה אותו מהבריות האחרות ובכך העיקר ולא בתוכנם המשתנה. תפיסתו את עצמו כנוכח בקיום אחר, בקיום שהוא אינו הישרדותי באותו המובן אותו הוא תופס כמשותף לשאר הבריות, יוצר חלל המעלה שאלות רבות. במידה ונוכח קיום אחר, מה מטרתו? לשם מה אנו כאן? מה קיים מעבר? ומה? ואם? ... האישית תהיה קשורה לפרט והתנסותו האישית את ההוויה ואין היא כופה עצמה על האחר אשר לו בהכרח התנסות משלו, תהיה זו נכונה לאותו האדם ואין חשיבות באם זו מדויקת ומתארת את הקיום בשלמותו או לא. יחד עם זאת, חשוב לו לאדם לזהות את ארעיותה ... הרי כשיסתכל על חייו לאחור, יכיר שמשמעות זו משתנה ואם לא במובן הרחב, אז לפחות בדיוקם של הדברים. אומר, שבמידה ומטרתה של הרוחניות לתאר, להבין, להסביר או לחוות את הקיום, הרי היינו רוצים להישאר בפתיחות אל כל אשר הקיום חושף בפנינו. במידה ואדם יתקבע ויחזיק באותה משמעות כשהרגע ... השנייה ואשאל למה זקוק האדם לרוחניות? אומר שהרוחניות היא אותו האמצעי לאדם בכדי לתת לאדם את אותה המשמעות המבדילה אותו משאר הבריות. זהו האמצעי עימו חושף האדם את משמעות קיומו, אם ברמה האישית או הכללית. אולם מהו אותו המקום, מה הוא אותו הקיום אותו מנסה האדם לחשוף? האדם, בדומה לשאר הבריות נוכח במימד ... רגש אחר. הוא גם נוכח במימד המחשבתי כפי שהבריות האחרות, או לפחות כך נראה בפעולותיהן אשר נדמה שישנה מחשבה בבסיסן. אולם בנוסף לאלו, חווה האדם דבר אחר ומייחס לעצמו מימד קיומי נוסף. הקביעה באם שאר הבריות שותפות לחוויה זו או לא, אינה ממין העניין. העיקר הינו בכך שהאדם מייחס לעצמו מימד קיומי נוסף. מימד זה אינו תחושה פיזית, למרות שניתן לחוש אותו, ... את אותו המישור. הדבר מביא אותנו לתהייה השלישית, מהי אותה החוויה, החוויה הרוחנית. על כך אענה שהחוויה הרוחנית היא אותו הרגע בו האדם מתעורר למודעות מסתכל בפליאה על הקיום. האדם מתעורר למודעות, מכיוון שהבחין. אין הדבר מרמז על כך שהקיום, הרוחניות או החוויה אינם קיימים מבלי שהבחין בהם האדם וכמו כן, אין הדבר מרמז על כך שהאל היה או לא לפני שהאדם הגה בו. הכוונה היא, בכך שהאדם הוא זה הנותן לחוויה קיום לעצמו ובמידה ולא זיהה אותה, אין היא קיימת בשבילו. מסתכל ... אותה נותן הפרט לחווייתו את אותו המימד הנסתר ממנו. הדבר מביא אותנו לתהייה האחרונה, מיהו האדם הרוחני. אומר שהאדם הרוחני, הינו אותו האדם שעיסוקו בחיפוש אחר המשמעות לקיומו. אולם לפני שניגש לבחון הדבר, אני מוצא חשיבות להדגיש את ... לא, את הטרנד הרגעי יתפוס כמוטעה, חלקי או נאיבי. ההשלכה השנייה תהייה בכך שציבור זה יתכחש לרוחניותו ולפני שאסביר למה כוונתי, העז ואטען עוד כי האדם הינו ישות הנידונה לקיום רוחני, בין אם נרצה להכיר בכך ובין אם לא. הרי אותו המימד ... האדם לאותה החוויה. מבחינה זו כולנו רוחניים, בין אם נצהיר על עצמנו ככאלו ונעסוק בדבר בגלוי ובין אם נתכחש ונבדיל עצמנו מאותו הזרם המגדיר את עצמו ככזה. הרי ישנו לנו קיום משותף שהוא במישור הנוסף, כולנו ישויות רוחניות. אם כך, מה ... נתבונן בהשתאות ופליאה ונשאיר אותו כפי שהוא ואפילו רק לקצת. כשניתן משמעות, לוודאי כל אפשרות אחרת תבוטל ובכך, נצמצם עצמנו לכדי תבנית או קטגוריה המבטאת רק היבט זעיר של קיומנו. אין אני אומר בכך שמשמעות זו אינה חשובה, להיפך כבודה ... כפי שהוא, נהיה קצת איתו ונישאר בפתיחות לכל אפשרות שקיימת. ישנה אפשרות, שאחד יאמר שאיני ברור ועקבי ויחזיק הדבר כנגדי. אומר לו, שאינו מקבל עולמי ומכיוון שהנני חלק מקיומו שלו, הדבר כאילו הוא מתעלם מעצמו. הינה, ניתנה לו הזדמנות ובאמצעותי הקיום נחשף בפניו, אולם זה האחד מסרב לראות ביטויו. היה יכול ...