ראה גם: * תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 8.
אני הולך להתעסק היום בשאלה הגדולה ביותר: מי אמר שאלהים כתב את התורה? אולי זה אהוד? שלמה? שרה? איתן...
תנו לי שתי דקות ואני כבר חוזר אל השאלה הזאת, פתחתי בה בשביל לוודא שלא אשכחנה, זהו הנושא שלנו להיום, אבל לפני כן הייתי רוצה להשלים רעיון קטן שהתחלתי בו בפרק הקודם אודות חוק הטבע, המסר... כל התורה, כתבתי, מהתחלתה ועד סופה, מתארת את המסר הזה ומעבירה לנו אותו ברמותיו ואופניו השונים. המסר וכאמור פשוט הוא מאין כמוהו: לך - תגיע, הטבע בנוי באופן שיבטיח את הגעתך, את קיום רצונך שביטאת אותו והתחלת בפועל לעסוק בו - יהא אשר יהא. אם כן, מה הכוונה שכל התורה על כל פרקיה וחמשת חומשיה מעבירה את המסר הזה ברמותיו השונים? מה הכוונה!
דוגמה: "לאכול בשביל לחיות" - זה אחד המשפטים הפשוטים והמופשטים ביותר, העקרוניים ביותר המוסכמים על כל בני אנוש, עד למחמירים שהעלו את סף העיקרון עד כדי "לחיות בשביל לאכול"... ולמרות התוכן המופשט והמובן של המשפט, יש והופך לא פעם למסר מתוחכם ורציני שיש לעבוד עליו ולחשוב איך לנסח אותו במטרה שייקלט כמהותו וכתיקנו בכתובתו הנכונה. לא פעם ישבתי והעברתי את המסר הזה לאחד הילדים שלי (דווקא לבכור לצערי) והסברתי לו את הבלתי יאומן: יש לאכול בשביל לחיות, בשביל לגדול, בשביל לתפוס גובה... אני מכיר זוגות יותר מתוחכמים ממני שמעבירים את אותו המסר לילדיהם באופן מעשי, שיירדו בכוחות עצמם אל עומקו וירגישו על בשרם את מהותו. לא רצו לאכול? למרות שהגיע זמן האוכל והארוחה ערוכה על השולחן? אין בעיות - עונים הזוגות המתוחכמים האלה לילדיהם, ומעבירים להם את "המסר" המעשי באופן מתוחכם: גם כעבור שעתיים כאשר מתפתלים ילדיהם מרעב ומבקשים בכל לשון חתיכת שוקולד, עוגיה, "טוב חתיכת לחם", "אוקה - תני לי את הארוחה שהשארתי מקודם", וגם כאשר צועקים ומתחננים ומתפתלים מכאבו האכזרי של הרעב, ההורים החכמים והמתוחכמים מסרבים להם במטרה להעביר לקטנים היקרים האלה את המסר הזה באופן מעשי ומתוחכם: יש לאכול בשביל להמשיך לחיות ולשחק, לא אוכלים - לא חיים, אין כוח.
"לאכול בשביל לחיות". אם כן, משפט כה מופשט זה הפך למסר של ממש למגזר מסויים של משפחת האדם, אולם הוא לא עצר כאן ואף לאחר תקופת הילדות המשיך והתפתח המסר הזה והשתכלל מאדם לאדם ובאותה המשפחה. מגזר מסויים ממשפחת האדם כבר מכיר את הערך התזונתי של האוכל ויודע למדוד את מד הקלוריות שבו, את השומנים, את הערכים הרעים, הטובים, חלבונים, פחמונים, מלחים, ויטמינים...
אם כן גם האדם המבוגר נחלק למגזרים: מגזר שמודע לערך הטמון במסר המופשט, מגזר שפחות מודע לו, ומגזר שהמודעות שלו שואפת לאפס. יש שמנצל את המודעות הזו ומפיק ממנה את איכות ואריכות חייו, יש שיודע ומתעלם, וישנו מגזר שלם שלא עמל מעודו על פיצוח המסר וכתוצאה ישירה מזאת מצא את מותו. הקורסטרול אומרים הוא הרוצח מס' אחד של האדם, ומתכוונים של האדם שאינו מודע לקיומו ו/או מתעלם מקיומו.
לסיכום, "המודעות" הדלה ביותר למסר המופשט שלעיל שייכת ללא ספק למשפחת החיה, שגם "בתודעתה" צרוב אותו המסר אך ברמתו הנמוכה ביותר: החיה אוכלת בשביל לחיות. על המדרגה הבאה עומד האדם שמודע יותר לערך האוכל, הוא ייעבד אותו ויעשה ממנו מטעמים. על המדרגה הבאה יעמוד האדם הגבוה ביותר שיישכלל את המודעות שלו לגבי הערך התזונתי של האוכל, וינצל את המודעות הזו לאריכות ואיכות חייו.
זאת היתה הדוגמה הקרובה ביותר למסר - לחוק הטבע המקביל "לך - תגיע". מודעותינו לתוכן המסר הזה עומדת היום על המדרגה הנמוכה ביותר הנושקת כמעט למודעות החיה הזהה לאינסטינקט. גם בחיה צרוב המסר הזה, חוק הטבע הזה, היא הולכת - ומגיעה! וכידוע, "המודעות" שלה אינה עוברת את מחסום האינסטינקט, כלומר היא לא מסוגלת לעבור את האינסטינקט הזה ולעלות איתו לרמת מודעות שתאפשר לה לרדת אל עומק חוקי הטבע ולנצלם ע"מ להשתכלל... אומנם היא הולכת ואף מגיעה, אך עד לגבול מסויים ומוגדר מראש, היא הולכת ונתקעת במיכשול הראשון ואין לאל ידה... היא נתקלת בבור הראשון, נופלת ומוצאת את מותה במוקדם או במאוחר, תלוי מתי נזדמן לה הבור.
כל התורה, כתבתי, מהתחלתה ועד סופה, מתארת את המסר "לך - תגיע" ומעבירה לנו אותו ברמותיו ואופניו השונים. היא מנסה לפתח בנו את המודעות לחוק - טבע הזה באופן שנעמוד במודעותינו אליו על המדרגה הגבוהה ביותר, באופן שנתרחק כמה שמהר ויותר מהמדרגה הבהמית לה אנו צמודים מזה דורות, באופן שנגיע לידי מודעות כזו שתנוצל על ידינו ללא הגבלה ובאופן חופשי שהולם אותנו. בכל פרק ובכל שורה היא מנסה לעמוד על "אחד המכשולים" שעלול האדם להתקל בהם, לא בדרך אל רצונו - כי אם בדרך להבנת חוק הטבע הזה שהצטמק וכמעט נמחק מתודעתינו על פני אלפי השנים, ולא נותר ממנו כמעט מאומה... פרק "עקדת יצחק" (למשל) מתאר את אחד המכשולים האלה, אחד מיני רבות, היינו פרק אחד מתוך הרבה פרקים המתארים מיכשולים שונים - בדרך להבנת המסר המקורי הוא הוא "חוק הטבע".
אבל מי אמר שהתורה כותבת אודות המסר הזה ומי אמר שהיא מתכוונת לזאת? ועל איזה מסר סח אתה!
ויאמר קח - נא את - בנך את - יחידך אשר - אהבת את - יצחק, ולך - לך אל - ארץ המריה, והעלהו שם לעלה, על אחד ההרים אשר אמר אליך. (בראשית ב, כב)
שני תריסר פסוקים מכיל הפרק של עקדת יצחק, והוא מדבר באופן שוטף עקבי ומעמיק אודות אחד המכשולים הבסיסיים ביותר שהאדם עלול להתקל בהם במהלך מסעו להבנת חוק הטבע הבסיסי: לך - תגיע!
אבל... קשה לקבל את המסר הזה כאחד מחוקי הטבע, כי דווקא הטבע הוא המפיץ הגדול ביותר של המכשולים שעומדים בפני רצון האדם... אני יכול ללכת ולהגיע דווקא אם תבטיח לי מרחב ידידותי שלטבע וגורמיו הבלתי צפויים - אין יד בו...
אולם, ואף אם יעמוד חוק הטבע הזה במבחן המציאות ולא "יפריע" בדרך לעיבוד רצוני, ואף אם נניח שאקבל מהטבע את מלוא העזרה וכאילו מדובר בישות שהעמידה לרשותי את כל המשאבים למלא את רצונותי ושאיפותי, והרי בזאת אני כורה לעצמי בור עמוק שאין מנוס מליפול בו! כי מצד אחד וכתוצאה מהפנמתי זו אני שם את מלוא מבטחי בטבע כי יודע אני שאגיע... ומצד שני החשש הטבעי מהבלתי ידוע הטמוע באדם באשר הוא יתעורר אצלי ויעבוד שעות נוספות - כל עוד ואני בעמדת ציפייה מהטבע... יודע אני שאגיע אבל דווקא בגלל ידיעתי זו אני מעיר את החשש הטבעי שבי מהלא נודע... תהליך מנוגד כזה יקשור לי את הידיים: אלך או לא? אצפה או לא? אעשה או לא? (אחשוש? אבל אני יודע!) / (אבטח? אבל אני חושש)... - ידי קשורות, לשוני קשורה, מבטי קשור, עקוד אני! זו ההרגשה שמתפתחת מאליה כתוצאה ישירה מעצם הכשרת המודעות לחוק הטבע: עקדה! זה "אחד המכשולים" שנתקל בהם האדם כאשר בא במגע ראשון עם חוק הטבע הזה, ועל המכשול הזה מדבר פרק העקדה. מכשול אנושי זה מתואר באופן ישיר ברור ועקבי דרך שני התריסרים של פסוקי פרק כב של בראשית. לעומק זה יורדת התורה.
חתמתי בשורות הקודמות על אחד הצ'יקים הכבדים ביותר שהתחייבתי עליהם פעם, ולא נותר איפוא אלא למלא את ההתחייבות: איך והיכן כתובים הדברים האלה, המתוארים על ידי כברורים, כאנושיים, כעקביים. אני מנסה לציית לתמרור האזהרה שבי: אל תתחייב על יותר מדי... אך אין כאן באמצע, יש כאן מילים ותיבות ושפה והבנה אנושית ממוצעת שיכולה להעמיד כל הבטחה במבחן: או שיש מילים ונוסח עקבי שמתארים בבירור את המכשול שדיברתי עליו, או אין, אין באמצע, ניתן לגלות במהרה זיופים מעורפלים או הזיות פילוסופיות.
אבל, היה וקיימתי את הבטחתי והראתי שהתורה, כל כולה, מדברת על המסר ומפענחת את המסר ומחזירה את האדם לחיק הטבע ולאחד החוקים הבסיסיים שבו, אבל מי אמר שאלהים כתב אותה? מי אמר שזו ישות על שבראה את היקום ואת האדם ואת החיה? אולי זה אהוד? שלמה? שרה? איתן... אולי זה אחד האנשים האינטלגנטים שהבחין ותיאר את הטבע? אולי זו ישות חוצנית - חייזר שהאינטלגנציה שלו עברה אותנו במליארדי שנות אור...
כל האפשרויות האלה סבירות הן, תקינות הן, קיימות הן בזכות עצמן, אינני מביע את דעתי שלי אני מביא את הדעה שהעתקתיה מהתורה, ובעצם שהיסקתיה ישירות מהתורה עצמה.
התורה ידידי לא הזכירה אף במילה אחת את קיום ישות העל, את המושג "אלוהים" השגור בפינו. היא כן תיארה את המסר, את חוק הטבע, את המיכשולים... היא כן הראתה לאדם את הדרך חזרה אל רצונו האנושי שבמהותו אינו מתכלא ועל כן האדם ובאמצעותו חי לעד. אלו דברים שניתן לקרוא אותם שחור על גבי לבן ולבחון את מקוריותם ואמינותם מקרוב. אבל התורה עצמה שואלת אותנו בעצם: ולמה עליכם לדעת אם אלהים קיים! האם קיומו או אי - קיומו משנה כהוא זה מחוקי הטבע הנהוגים ביקום?
בשביל להגיע אל מעמקי חוק הטבע הזה שקראתי לו "מסר", לימדה אותנו התורה להעמיק אל תוך עצמינו... היינו לפתוח ערוץ מיוחד אל עצמינו, באופן כנה טוטלי, באופן הזה ניצור את הקשר המתאים עם הערוץ הראשי הפועל ביקום שידריך אותנו הלאה... ערוץ זה יוביל אותנו אל המדריך "האישי" שבעגה של התורה נקרא "אלהים". כותב התורה יכול להיות המדריך הזה "אלהים", זו האפשרות הסבירה שאני מוצא, אבל בין כה וכה השאלה בעינה עומדת: וכי מדוע אנו מתעסקים בקיום אלהים - ישות העל! והרי זו שאלה אישית עד מאוד... כן מעניין אותי מאוד לגלות את מהות הישות הזו - מה עוד ויש בידי את האפשרות ליצור עימה קשר, התורה בעצמה לימדה אותי לעשות זאת.
משה רבינו, באחד ההתייחדות שלו עם עצמו כאשר הצליח ליצור את הקשר המתאים עם מדריכו האישי שגילה בעזרתו את אושיות החוק הזה, הוא שאל אותו שאלה אישית עד מאוד: מי אתה?
"ויאמר משה אל - האלהים, הנה אנכי בא אל - בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו - לי מה - שמו, מה אמר אלהם? " (שמות ג 13)
על השאלה התקנית הזאת נענה:
"ויאמר אלהים אל - משה, אהיה אשר אהיה, ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם" (שמות ג 14)
עמדתי ארוכות על המעמד הזה במאמרי "הגירוש מגן עדן":
http:/ / tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_shabot_index_5.html
אולם וברגע של הומור יכלתי לחזור על התשובה שקיבל משה: אהיה אשר אהיה! מה זה משנה לך מי זה... לך אל המסר המקורי, פענח אותו וחיה לעד, ואם תרצה לאחר מכאן להרוות את סקרנותך ולעמוד על ישות המחבר או המדריך, אז תעשה את זאת אחר כך, זאת משימה משנית, בנתיים לך גלה את החיים.
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 10.
אני הולך להתעסק היום בשאלה הגדולה ביותר: מי אמר שאלהים כתב את התורה? אולי זה אהוד? שלמה? שרה? איתן...
תנו לי שתי דקות ואני כבר חוזר אל השאלה הזאת, פתחתי בה בשביל לוודא שלא אשכחנה, זהו הנושא שלנו להיום, אבל לפני כן הייתי רוצה להשלים רעיון קטן שהתחלתי בו בפרק הקודם אודות חוק הטבע, המסר... כל התורה, כתבתי, מהתחלתה ועד סופה, מתארת את המסר הזה ומעבירה לנו אותו ברמותיו ואופניו השונים. המסר וכאמור פשוט הוא מאין כמוהו: לך - תגיע, הטבע בנוי באופן שיבטיח את הגעתך, את קיום רצונך שביטאת אותו והתחלת בפועל לעסוק בו - יהא אשר יהא. אם כן, מה הכוונה שכל התורה על כל פרקיה וחמשת חומשיה מעבירה את המסר הזה ברמותיו השונים? מה הכוונה!
דוגמה: "לאכול בשביל לחיות" - זה אחד המשפטים הפשוטים והמופשטים ביותר, העקרוניים ביותר המוסכמים על כל בני אנוש, עד למחמירים שהעלו את סף העיקרון עד כדי "לחיות בשביל לאכול"... ולמרות התוכן המופשט והמובן של המשפט, יש והופך לא פעם למסר מתוחכם ורציני שיש לעבוד עליו ולחשוב איך לנסח אותו במטרה שייקלט כמהותו וכתיקנו בכתובתו הנכונה. לא פעם ישבתי והעברתי את המסר הזה לאחד הילדים שלי (דווקא לבכור לצערי) והסברתי לו את הבלתי יאומן: יש לאכול בשביל לחיות, בשביל לגדול, בשביל לתפוס גובה... אני מכיר זוגות יותר מתוחכמים ממני שמעבירים את אותו המסר לילדיהם באופן מעשי, שיירדו בכוחות עצמם אל עומקו וירגישו על בשרם את מהותו. לא רצו לאכול? למרות שהגיע זמן האוכל והארוחה ערוכה על השולחן? אין בעיות - עונים הזוגות המתוחכמים האלה לילדיהם, ומעבירים להם את "המסר" המעשי באופן מתוחכם: גם כעבור שעתיים כאשר מתפתלים ילדיהם מרעב ומבקשים בכל לשון חתיכת שוקולד, עוגיה, "טוב חתיכת לחם", "אוקה - תני לי את הארוחה שהשארתי מקודם", וגם כאשר צועקים ומתחננים ומתפתלים מכאבו האכזרי של הרעב, ההורים החכמים והמתוחכמים מסרבים להם במטרה להעביר לקטנים היקרים האלה את המסר הזה באופן מעשי ומתוחכם: יש לאכול בשביל להמשיך לחיות ולשחק, לא אוכלים - לא חיים, אין כוח.
"לאכול בשביל לחיות". אם כן, משפט כה מופשט זה הפך למסר של ממש למגזר מסויים של משפחת האדם, אולם הוא לא עצר כאן ואף לאחר תקופת הילדות המשיך והתפתח המסר הזה והשתכלל מאדם לאדם ובאותה המשפחה. מגזר מסויים ממשפחת האדם כבר מכיר את הערך התזונתי של האוכל ויודע למדוד את מד הקלוריות שבו, את השומנים, את הערכים הרעים, הטובים, חלבונים, פחמונים, מלחים, ויטמינים...
אם כן גם האדם המבוגר נחלק למגזרים: מגזר שמודע לערך הטמון במסר המופשט, מגזר שפחות מודע לו, ומגזר שהמודעות שלו שואפת לאפס. יש שמנצל את המודעות הזו ומפיק ממנה את איכות ואריכות חייו, יש שיודע ומתעלם, וישנו מגזר שלם שלא עמל מעודו על פיצוח המסר וכתוצאה ישירה מזאת מצא את מותו. הקורסטרול אומרים הוא הרוצח מס' אחד של האדם, ומתכוונים של האדם שאינו מודע לקיומו ו/או מתעלם מקיומו.
לסיכום, "המודעות" הדלה ביותר למסר המופשט שלעיל שייכת ללא ספק למשפחת החיה, שגם "בתודעתה" צרוב אותו המסר אך ברמתו הנמוכה ביותר: החיה אוכלת בשביל לחיות. על המדרגה הבאה עומד האדם שמודע יותר לערך האוכל, הוא ייעבד אותו ויעשה ממנו מטעמים. על המדרגה הבאה יעמוד האדם הגבוה ביותר שיישכלל את המודעות שלו לגבי הערך התזונתי של האוכל, וינצל את המודעות הזו לאריכות ואיכות חייו.
זאת היתה הדוגמה הקרובה ביותר למסר - לחוק הטבע המקביל "לך - תגיע". מודעותינו לתוכן המסר הזה עומדת היום על המדרגה הנמוכה ביותר הנושקת כמעט למודעות החיה הזהה לאינסטינקט. גם בחיה צרוב המסר הזה, חוק הטבע הזה, היא הולכת - ומגיעה! וכידוע, "המודעות" שלה אינה עוברת את מחסום האינסטינקט, כלומר היא לא מסוגלת לעבור את האינסטינקט הזה ולעלות איתו לרמת מודעות שתאפשר לה לרדת אל עומק חוקי הטבע ולנצלם ע"מ להשתכלל... אומנם היא הולכת ואף מגיעה, אך עד לגבול מסויים ומוגדר מראש, היא הולכת ונתקעת במיכשול הראשון ואין לאל ידה... היא נתקלת בבור הראשון, נופלת ומוצאת את מותה במוקדם או במאוחר, תלוי מתי נזדמן לה הבור.
כל התורה, כתבתי, מהתחלתה ועד סופה, מתארת את המסר "לך - תגיע" ומעבירה לנו אותו ברמותיו ואופניו השונים. היא מנסה לפתח בנו את המודעות לחוק - טבע הזה באופן שנעמוד במודעותינו אליו על המדרגה הגבוהה ביותר, באופן שנתרחק כמה שמהר ויותר מהמדרגה הבהמית לה אנו צמודים מזה דורות, באופן שנגיע לידי מודעות כזו שתנוצל על ידינו ללא הגבלה ובאופן חופשי שהולם אותנו. בכל פרק ובכל שורה היא מנסה לעמוד על "אחד המכשולים" שעלול האדם להתקל בהם, לא בדרך אל רצונו - כי אם בדרך להבנת חוק הטבע הזה שהצטמק וכמעט נמחק מתודעתינו על פני אלפי השנים, ולא נותר ממנו כמעט מאומה... פרק "עקדת יצחק" (למשל) מתאר את אחד המכשולים האלה, אחד מיני רבות, היינו פרק אחד מתוך הרבה פרקים המתארים מיכשולים שונים - בדרך להבנת המסר המקורי הוא הוא "חוק הטבע".
אבל מי אמר שהתורה כותבת אודות המסר הזה ומי אמר שהיא מתכוונת לזאת? ועל איזה מסר סח אתה!
ויאמר קח - נא את - בנך את - יחידך אשר - אהבת את - יצחק, ולך - לך אל - ארץ המריה, והעלהו שם לעלה, על אחד ההרים אשר אמר אליך. (בראשית ב, כב)
שני תריסר פסוקים מכיל הפרק של עקדת יצחק, והוא מדבר באופן שוטף עקבי ומעמיק אודות אחד המכשולים הבסיסיים ביותר שהאדם עלול להתקל בהם במהלך מסעו להבנת חוק הטבע הבסיסי: לך - תגיע!
אבל... קשה לקבל את המסר הזה כאחד מחוקי הטבע, כי דווקא הטבע הוא המפיץ הגדול ביותר של המכשולים שעומדים בפני רצון האדם... אני יכול ללכת ולהגיע דווקא אם תבטיח לי מרחב ידידותי שלטבע וגורמיו הבלתי צפויים - אין יד בו...
אולם, ואף אם יעמוד חוק הטבע הזה במבחן המציאות ולא "יפריע" בדרך לעיבוד רצוני, ואף אם נניח שאקבל מהטבע את מלוא העזרה וכאילו מדובר בישות שהעמידה לרשותי את כל המשאבים למלא את רצונותי ושאיפותי, והרי בזאת אני כורה לעצמי בור עמוק שאין מנוס מליפול בו! כי מצד אחד וכתוצאה מהפנמתי זו אני שם את מלוא מבטחי בטבע כי יודע אני שאגיע... ומצד שני החשש הטבעי מהבלתי ידוע הטמוע באדם באשר הוא יתעורר אצלי ויעבוד שעות נוספות - כל עוד ואני בעמדת ציפייה מהטבע... יודע אני שאגיע אבל דווקא בגלל ידיעתי זו אני מעיר את החשש הטבעי שבי מהלא נודע... תהליך מנוגד כזה יקשור לי את הידיים: אלך או לא? אצפה או לא? אעשה או לא? (אחשוש? אבל אני יודע!) / (אבטח? אבל אני חושש)... - ידי קשורות, לשוני קשורה, מבטי קשור, עקוד אני! זו ההרגשה שמתפתחת מאליה כתוצאה ישירה מעצם הכשרת המודעות לחוק הטבע: עקדה! זה "אחד המכשולים" שנתקל בהם האדם כאשר בא במגע ראשון עם חוק הטבע הזה, ועל המכשול הזה מדבר פרק העקדה. מכשול אנושי זה מתואר באופן ישיר ברור ועקבי דרך שני התריסרים של פסוקי פרק כב של בראשית. לעומק זה יורדת התורה.
חתמתי בשורות הקודמות על אחד הצ'יקים הכבדים ביותר שהתחייבתי עליהם פעם, ולא נותר איפוא אלא למלא את ההתחייבות: איך והיכן כתובים הדברים האלה, המתוארים על ידי כברורים, כאנושיים, כעקביים. אני מנסה לציית לתמרור האזהרה שבי: אל תתחייב על יותר מדי... אך אין כאן באמצע, יש כאן מילים ותיבות ושפה והבנה אנושית ממוצעת שיכולה להעמיד כל הבטחה במבחן: או שיש מילים ונוסח עקבי שמתארים בבירור את המכשול שדיברתי עליו, או אין, אין באמצע, ניתן לגלות במהרה זיופים מעורפלים או הזיות פילוסופיות.
אבל, היה וקיימתי את הבטחתי והראתי שהתורה, כל כולה, מדברת על המסר ומפענחת את המסר ומחזירה את האדם לחיק הטבע ולאחד החוקים הבסיסיים שבו, אבל מי אמר שאלהים כתב אותה? מי אמר שזו ישות על שבראה את היקום ואת האדם ואת החיה? אולי זה אהוד? שלמה? שרה? איתן... אולי זה אחד האנשים האינטלגנטים שהבחין ותיאר את הטבע? אולי זו ישות חוצנית - חייזר שהאינטלגנציה שלו עברה אותנו במליארדי שנות אור...
כל האפשרויות האלה סבירות הן, תקינות הן, קיימות הן בזכות עצמן, אינני מביע את דעתי שלי אני מביא את הדעה שהעתקתיה מהתורה, ובעצם שהיסקתיה ישירות מהתורה עצמה.
התורה ידידי לא הזכירה אף במילה אחת את קיום ישות העל, את המושג "אלוהים" השגור בפינו. היא כן תיארה את המסר, את חוק הטבע, את המיכשולים... היא כן הראתה לאדם את הדרך חזרה אל רצונו האנושי שבמהותו אינו מתכלא ועל כן האדם ובאמצעותו חי לעד. אלו דברים שניתן לקרוא אותם שחור על גבי לבן ולבחון את מקוריותם ואמינותם מקרוב. אבל התורה עצמה שואלת אותנו בעצם: ולמה עליכם לדעת אם אלהים קיים! האם קיומו או אי - קיומו משנה כהוא זה מחוקי הטבע הנהוגים ביקום?
בשביל להגיע אל מעמקי חוק הטבע הזה שקראתי לו "מסר", לימדה אותנו התורה להעמיק אל תוך עצמינו... היינו לפתוח ערוץ מיוחד אל עצמינו, באופן כנה טוטלי, באופן הזה ניצור את הקשר המתאים עם הערוץ הראשי הפועל ביקום שידריך אותנו הלאה... ערוץ זה יוביל אותנו אל המדריך "האישי" שבעגה של התורה נקרא "אלהים". כותב התורה יכול להיות המדריך הזה "אלהים", זו האפשרות הסבירה שאני מוצא, אבל בין כה וכה השאלה בעינה עומדת: וכי מדוע אנו מתעסקים בקיום אלהים - ישות העל! והרי זו שאלה אישית עד מאוד... כן מעניין אותי מאוד לגלות את מהות הישות הזו - מה עוד ויש בידי את האפשרות ליצור עימה קשר, התורה בעצמה לימדה אותי לעשות זאת.
משה רבינו, באחד ההתייחדות שלו עם עצמו כאשר הצליח ליצור את הקשר המתאים עם מדריכו האישי שגילה בעזרתו את אושיות החוק הזה, הוא שאל אותו שאלה אישית עד מאוד: מי אתה?
"ויאמר משה אל - האלהים, הנה אנכי בא אל - בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו - לי מה - שמו, מה אמר אלהם? " (שמות ג 13)
על השאלה התקנית הזאת נענה:
"ויאמר אלהים אל - משה, אהיה אשר אהיה, ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם" (שמות ג 14)
עמדתי ארוכות על המעמד הזה במאמרי "הגירוש מגן עדן":
http:/ / tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_shabot_index_5.html
אולם וברגע של הומור יכלתי לחזור על התשובה שקיבל משה: אהיה אשר אהיה! מה זה משנה לך מי זה... לך אל המסר המקורי, פענח אותו וחיה לעד, ואם תרצה לאחר מכאן להרוות את סקרנותך ולעמוד על ישות המחבר או המדריך, אז תעשה את זאת אחר כך, זאת משימה משנית, בנתיים לך גלה את החיים.
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 10.
050-3331-331