... מילה אחרת שבאה לתאר מצב סופי של מושלמות או אושר מוחלט סופי ויציב אותו אתה אמור להשיג, אתה בעצם מניח שאתה, כאני, כאישיות, כישות אישית, אינדבידואלית
ומתפתחת אמור להשיג. זאת אומרת, אתה מניח שמטרת מסע החיים, או האבולוציה שלך, היא להשיג מושלמות מוחלטת או ... אמור להגיע אליו. ובטח שאתה מניח ככה, בתמימותך אתה מאמין בכל מיניי מילים ומושגים, ששמעת מכל מיניי מורים או שקראת בספרים. אבל לפניי שאתה ממשיך במסע ההתפתחות שלך לעבר מושלמות, הארה או הגעה הביתה, אני רוצה לשאול אותך: מי אתה? ואני גם רוצה לשאול אותך: מי אני? אני ואתה לא נפרדים, אבל זה יהיה גם לא מדוייק להגיד שאנחנו אחד. אנחנו שניי צדדים של דבר אחד אבל אנחנו שונים - אתה
מתפתח ואני לא. אתה
מתפתח ואני כבר שלם. אתה מוכל בתוכי ואני לא מוכל בתוכך, אתה חלקי ואני השלם. אני מה שמודע לך, אני מה ... מבין? אתה לא מבנה קבוע ומגובש ובלתי משתנה כמו סלע. אתה יותר כמו מים - גמיש, משתנה, זורם, חופשי. אתה ביטויי חופשי, משום שאני חופשי. אתה דפוס או תוכנה
שמתפתחת. אני
מפתח אותך וממשיך
לפתח אותך עוד ועוד ללא סוף, רק משום שאני יכול וזהו המשחק שלי - לגלות את יכולותיי. מעולם עוד לא מצאתי סוף ליכולת שלי, ולכן, ככל שאני יודע את עצמי דרכך, אני אינטליגנציה אינסופית וחסרת מגבלות וההתפתחות שלך היא מה שמצביע על זה, עליי. דרכך אני מגלה מי אני, דרכך אני מתנסה ביכולות שלי בפועל. זה ... עם התפקיד שלהם עד שהם אומרים אני צלם, אני מנהל בנק, אני מורה רוחני, או אני מובטל. כך בדיוק אני, במקום לזהות שאני המודעות, שאני האנטליגנציה שבוראת
ומפתחת את העולם הזה, אומר שאני האישיות, שאני האני, שאני הוא הכלי, שאני הוא הדפוס, שאני היא התבנית. ... או תקלה, ממש לא, בדיוק כפי שהורה לא רואה שום בעיה בכך שהילד שלו נופל וקם, משום שהוא יודע שזאת בדיוק הדרך הנכונה ללמוד ללכת. ובדיוק באותו אופן שבו
מפתח תוכנה לא רוצה למחוק את התוכנה שפיתח רק משום שיש לה מגבלות, לא, במקום זה הוא ממשיך
לפתח אותה. אבל ההבדל המהותי ביני לבין
מפתח תוכנה או הורה שרוצה שהילד שלו ילמד ללכת הוא שאני לא מונע על ידי רעיון של יעד סופי כמותם, ולכן הסבלנות, החמלה וההבנה שלי הם חסריי סוף בהתאם. אני יודע שהפונטיאל שלך הוא אינסופי משום שהאנטליגנציה שאני,
המפתחת אותך, היא אינסופית. ולכן, אני לעולם לא כועס עלייך או מאשים אותך בשום מגבלה או נפילה שלך, אני פשוט ממשיך
לפתח אותך. ולפעמים אתה מסיק מסקנה מוטעית לחלוטין, משום שאתה שם לב שאני כל הזמן ממשיך
לפתח אותך. אתה מניח שאני לא אוהב אותך כפי שאתה, שאני לא מרוצה ממך, ואתה פשוט טועה בגדול, אבל אני מבין את הטעות שלך... אני יצרתי אותה. ועכשיו, אני הולך לתקן
ולפתח את התבנית הזאת בעצם מילים אלה. אז אני רוצה שתבדילו בין המודעות או האינטליגנציה השלמה שאתם לבין ... האחת מאחוריי אינספור הכלים של המשחק. אנחנו כבר בבית, או יותר נכון: אנחנו הבית. ואותה מודעות או אנטליגנציה שלמה שאנחנו היא באמת שלמה ואינה זקוקה לשום
התפתחות. ומצד יש את הכלי, זהו האני שלכם (אבל למעשה כל האני הם שלכם), יש את ביטויי שלכם, את הכלי שלכם, והוא לעולם
מתפתח ולעולם לא יגיע לסוף ההתפתחות. אל תצפו מן הכלי להגיע לסוג של סוף התפתחותי או מושלמות כי זאת טעות נפוצה וכואבת מאוד. תבינו שהכלי שלכם הוא לא אתם, אם כי לא נפרד ממכם. הוא
מתפתח, זהו טבעו וזוהי הכוונה מאחוריו. המשיכו
לפתח אותו כי זהו כל המשחק וזהו כל הכיף שלנו כאן! אבל, וזהו עוד אבל חושב מאוד, אל תתבלבלו בין עצמכם לבין הכלי, בין
מפתח התוכנה לבין התוכנה, בין הרואה לבין ההשתקפות במראה. כי אז אתם לוכדים את עצמכם במלכודת הסטאטיות, כי אז אתם בעצם מסרסים את עצמכם או שמים את עצמכם בעמדה (אשלייתית) שבה אין לכם שום יכולת
לפתח את הכלי, בדיוק כפי שההשתקפות במראה לא יכולה לזוז מילימטר אלא אם כן זה הרואה אותה זז (ובבקשה אל תתפסו למגבלות של המטאפורות... אלא תמשיכו
לפתח אותן). וזה מביא אותי לחלק האחרון והוא השאלה: מהי התפתחות? ומה מביא להתפתחות? אחריי שענינו לעצמנו כאן על השאלה מה
מתפתח ומה לא
מתפתח, וראינו שהם אינם אותו האחד ועם זאת הם אינם נפרדים וזאת לא סתירה, אנחנו יכולים לעבור לשאלה של ... מאחוריו. ברגע שהפסקנו למקם את עצמנו באופן אשלייתי לחלוטין בתוך המראה, זאת אומרת, ברגע שהפסקנו להזדהות עם הכלי או הביטויי שלנו, מיד אנחנו יודעים מהי
התפתחות ומה יביא לעוד הת