... ולא מכור מחצבתנו ולכן לא מרפאים אותנו. עולם שבו יש מדדי הצלחה שאינם מביאים אושר לנמדד. עולם שבנוי לתבנת את הפרט לסטרוקטורות דתיות או חברתיות, ולסדר מסויים שבו לכאורה אמורים חיינו להתנהל בתוכו. מציאות שבה אדם המחפש את הפתרון מחוץ לרצף נתפס כחריג ולא תמיד לטובה. לא פעם משום ...

... ומדוע שאנחנו לא נצליח? לציין: כי נשמרה מסורת של הבחנה ברורה במיוחד בקהילת יהודי שרעב ואצל חלק מיהדות ספרד, מקפידים להבחין בין האותיות ק וכ, למרות שאצל עדות רבות, שאצלם בת ק כבת כ. גם מצאנו בחלק מיהודי תימן שאינם מבחינים בין ההגוי של ...

... חברתיים ופילוסופיים. הורים שאיבדו את ילדיהם מכונים הורים שכולים. הלוויה בסראייבו ב - 1992 יום הפטירה, בוגרו, 1859 תוכן עניינים: 1 בפסיכולוגיה 2 אבלות בדתות 3 נסיבות המוות 4 התמודדות עם השכול 4.1 הנצחה 4.2 ימי זיכרון 4.3 קריסה תחת השכול בפסיכולוגיה: חוקרים ... משלב ההלם הראשוני, האופייני לתגובה האנושית לכל שינוי דרמטי או מפתיע, יכולים כל השלבים לשמש במידה כזו או אחרת ובמינונים כאלו ואחרים בכל נקודה בזמן. אבלות בדתות: בעקבות מוות של קרוב משפחה נהוגה בדתות השונות, תקופת אבלות בת כמה שלבים, שבה ביטויי הצער הולכים ודועכים. המטרה של תקופת האבלות היא לתת ... למנוע מוות זה. לעתים בוחר האבל בנרטיב חלופי לסיפור המוות, נרטיב שיש בו כדי להציג את המנוח או את האבל באור נאה יותר. דוגמה לכך ברמה הקיבוצית ניכרת ביחסה של היהדות להתאבדות. ההלכה שוללת התאבדות, והמתאבד נידון להיקבר מחוץ לגדר ואין יושבים עליו שבעה, אך בדרך כלל ...

... כל מילה מההוכחה. אם לא תביני לא יעזור כלום. מי שרוצה למצוא את האמת צריך לשקר. מה הכוונה פרקטית? ביהדות יש אחד שעושה עברות להכעיס, ואחד שעושה עברות כי הוא נהנה. אחד נוסע בשבת כי הוא נהנה, ואחד שנוסע בשבת כדי לעצבן את אלוהים. עכשיו, אדם שרוצה ...

... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 3 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 2. ב. אלהים ראיתי עלים מן הארץ (שמואל - א כח 13) : חוויית האובדן בחיי מבשרים ומנהיגי דתות השערתנו נעשית עתה ממוקדת יותר: דמות האל מתגלה ... האב בתקופת הילדות, כשהקונפליקט כלפיו בעיצומו, נותר הבן במצב קשה: הרגשות העוינים המודחקים הופכים לתחושת אשמה, המקשה על עבודת האבל. לאדם השרוי במצב זה, חוויית ההתגלות הדתית עונה על צרכים נפשיים חיוניים: השכנוע בקיומו של אל, שהוא קיים לנצח ולא יעזוב אותו, נותן לאדם מעין תחליף למה שאיבד. קשר חדש זה מאפשר גם את המשך ההתמודדות עם הקונפליקט. ואמנם, הדתות הפשוטות ביותר המוכרות לנו הן פולחני רוחות ... גם מקורם הפרה - היסטורי של האלים. המילים של בעלת - האוב מעין - דור למראה רוח שמואל המת הן אופייניות לתקופה האלילית: אלהים ראיתי עלים מן הארץ! (שמואל - א כח 13). גם היהדות הרגישה בסכנה שאבל לא - תקין יוביל לנסיגה לצורות אליליות של דת, כפי שמעיד המאבק המתמיד בין ההלכה לבין מנהגי ... וההערצה כלפיהם מקשה לקבל את אובדנם. במרבית עמי - הקדם היה המלך נעשה לאל אחרי מותו (כביטויו הקולע של אספסיאנוס על ערש דווי: אבוי, כמדומני שאני הולך להיות אל! ). גם בדתות המונותיאיסטיות הופכים אנשי - דת לבעלי כוח מאגי אחרי מותם (גדולים צדיקים במיתתם ... לסיבוכי האבל הם, כפי שראינו לעיל, אמביוולנציה כלפי נפטר שהיה דמות רבת - עוצמה, אובדן חוזר, אובדן בגיל רך, או כל צירוף של גורמים אלה. לכן, אם אכן נובעת גם ההתגלות הדתית מאבל לא - תקין, ניתן לצפות כי הגורמים לעיל יהיו שכיחים בחיי האנשים שחוו התגלות דתית. נתחיל במקרה הקיצוני של הפסיכוזה הדתית, כי היא מסגירה קשר זה בצורה שקופה. השופט ... עד כמה דומים האלוהים והרופא - הרודף בדלוזיות הללו לדמויות שני הנפטרים. דוגמאות דומות מהספרות הפסיכיאטרית בת ימינו יובאו להלן בפרק ה. אבל לא רק חולי הנפש, גם מבשרי הדתות הידועים מההיסטוריה הפגינו מאפיינים דומים בסיפורי חייהם. קארל אברהם התחקה אחר פרשת חייו המופלאה של אחנאתון (1336? - 1363 לפנהס), אחד מפרעוני מצרים שנעשה לנביא דת מונותיאיסטית קצרת - ימים, וטען כי היחס ... כי לא ימות לעולם. אמו של סידהארטה גאוטאמה, הלא הוא הבודהא (563 - 483 לפנהס), נפטרה שבוע אחרי לידתו, ומעניין לציין שמושג האלוהות בבודהיזם שונה לחלוטין מהאל הזכרי של הדתות המונותיאיסטיות: בדימויו כנשמה כוללת - כל יש ... גם רבים מגדולי המדע. כיוון שעד התקופה המודרנית יכלו מדענים מוסלמים, נוצרים ויהודים להיות גם אדוקים באמונת אבותיהם, נראה שמניעים נפשיים דומים עמדו ביסוד הרגשתם הדתית וסקרנותם המדעית. דוגמה קיצונית בקבוצה זו היא ... בידי אמו מיד לאחר מכן, ולמות אביו החורג, שאותו כבר זמם להרוג. אובדן האב מילא כנראה תפקיד באחת המהפכות העקובות מדם בדורנו. רוהוללה חומייני (1989 - 1900) נולד לכהן - דת צעיר שנרצח זמן קצר לאחר הולדת בנו. באיראן ... (1988 - 1948) התפרסם כפילוסוף רציונליסט קיצוני בשנות השבעים, וספרו הראשון הוא הטפה עקבית לאגואיזם אתיאיסטי. אחרי שהיגר מהארץ נתפס בהדרגה לאמונה ספיריטואלית שנעשתה דתית - פרנואידית מובהקת: אלוהים הוא אל הרוע ... בן שמונה, ולפי עדויות רבות הוסתרה ממנו הפטירה זמן רב. את תכלית הנשמות הגדיר כשיבה אל אביהן שבשמים. חוויית אובדן חוזר ורגשות אשמה, שהביאו להתפתחות אידיאה פרנואידית - דתית, מופיעה גם בתולדות הפסיכואנליזה, ... של וילהלם רייך (1957 - 1897). בנערותו חשף פרשת אהבים של אמו וגרם להתאבדותה, ואביו התאבד מאוחר יותר כדי לזכות את בניו בכספי הביטוח. בעבודותיו הראשונות תיעב רייך את הדת והמיסטיקה, אבל בסוף ימיו פיתח תיאוריה שבה היו ... פלגים שוליים בחבד בהם הוא נקרא אדוננו, מורנו ובוראנו ומזוהה בפירוש עם האלוהים עצמו. אירוני הדבר כי, מבחינת הסירוב להכיר במות האב, לא נבדל אפילו הקומוניזם הסובייטי מהדתות בהן נלחם: אידיאולוגים רוסיים טענו כי כאשר ... קצרה בהרבה מבימינו. רבינא יכליכ (אלוהים יותירך) מברך המוסלמי את חברו, זכר לימים בהם לא היה אדם בטוח אם יזכה לראות את חברו שנית, היו (ה ישמרו ויחיהו) נוהגים יהודים דתיים להוסיף לשמו של אדם, והתלמוד (ברכות נח ... במובן זה כמוהו כאמן: הוא מתמודד עם מצוקה חריפה של עצמו, אך בדרך מיוחדת המסוגלת לענות למצוקה השכיחה בקרב בני דורו. התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 4. ...

... של פסקל, גן עדן + גיהנום - הדתיים לגיהנום והכופרים לגן עדן - למה? לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא: ההימור של פסקל, גן עדן + גיהנום - הדתיים לגיהנום והכופרים לגן עדן - למה?. הפעם אדבר על ההימור של פסקל, שזה בעצם ההימור של גן עדן וגיהינום, ואסביר את העניין. אחד הטיעונים שניתנים מחכמים, שזה אחד הטיעונים הטיפשיים ביותר: ... על טוב נצחי, או על טוב רגעי, זא שווה לך לקחת את הסיכון, אז אולי כדאי להמר על הטוב הנצחי, וכמובן שהטיעון הזה הוא טפשי, כי אם כבר אני מהמר, למה שאהמר על הדת היהודית, אפשר כבר להמר על דת אחרת, ואם יש אלוהים מי אמר שהוא דתי, וכולי וכולי. אבל הפעם אני רוצה לגלות את האמת, יש הרבה אמיתות, ואני רוצה לגלות אחת מהן, והאמת היא שמי שיקיים מצוות, ויפחד לעשות עבירות, אחרי מותו ילך לגיהינום, ולמה? שני אנשים מתים, ומגיעים לאלוהים, אחד חילוני שלא האמין באלוהים, ואחד דתי שהאמין והתפלל עשה מצוות וכולי. בא האתיאיסט פוגש את אלוהים, אומר לו אלוהים: למה לא שמרת מצוות, הנל עונה לו, גיליתי שבראת את העולם, בסדר, נהניתי, הערכתי את מה שעשית, ניסיתי מה ... של אלוהים, אז גם לך יש כוח. למה שתאמין באלוהים? הרי אלוהים בתוכך, למה שתאמין במישהו מבחוץ? האתאיסט חושב שאלוהים בתוכו, אז מגיע לו גן עדן, אבל המאמין הדתי, חושה שאלוהים זה מישהו בשמים. והאתיאיסט האמין שניתן לו הכוח להתמודד עם החיים, והאתיאיסט הגדול ביותר בעולם הוא אלוהים, כי אלוהים לא מאמין בקיומו של אלוהים. ובתפישה של האתאיסט של אין אלוהים, הוא קרוב יותר לתפישה של אלוהים את עצמו, לעומת הדתי שכל הזמן מדבר על אלוהים, שאלוהים עצמו אין לו מושג מי זה! מבחינתו אין דבר כזה אלוהים. בכל מקרה מגיע האדם הדתי ואלוהים אומר לו, תקשיב אתה צריך לכת לגיהינום, אז הדתי אומר לו, מה זאת אומרת? אבל הקשבתי לך, אהבתי אותך, ואלוהים אומר לו סליחה? אתה אהבת אותי? אתה השמצת אותי בוקר ערב וצהריים, שאתה חשבת שאם תעשה עברות ואני אתן לך שכר ועונש, זו ... טוב, ואני עושה טוב אמיתי כל הזמן, ואני כל יכול, אז באיזו זכות השמצת אותי אלוהים האמיתי וחשבת שאני רע, שאני עושה רע, עוף לגיהינום... הרי כל הקונספט של הדת זה שאלוהים עושה רע, כי אם אלוהים עושה רק טוב, למה אתה צריך לעשות מצוות? אבל הדת אומרת, לא... נכון שהוא עושה רק טוב, אבל צריך לעזור לו לעשות טוב, נו באמת... אלוהים הוא כל יכול, נשמע הגיוני שצריך לעזור לו?!! ואם כן, אז זה לא אלוהים, כי או שהוא לא טוב, או שהוא ... רוצה שאני יאכל! מה זאת אומרת אני לא רוצה שתאכל? עשיתי עבורך ארוחה מלאה, למה שלא ארצה שתאכל ממנה? והחילוני לפחות מנסה ליהנות מהחיים ממה שהוא יכול, אבל הדתי הוא סגפני, למה המהות של הדת היא סגפנות, סגפנות זה אדם שחושב שאם הוא יסגף את עצמו יהיה לו יותר טוב, וזה בעצם התפישה הדתית. הדת אומרת, תשמע, אלוהים לא יכול לעשות לך רק טוב, אתה צריך לסגף את עצמך קודם, לעשות מצוות, לפחד מעבירות, ואז יהיה לך טוב! ואדם סגפן, שלא מסוגל ליהנות ממה שאלוהים עשה, מגיע לו עונש. אלוהים עשה את הכל, תהנה, מה אתה מתנגד לכל מיני דברים? ולכן את הדתי זורק לגיהינום, ואת החילוני לגן עדן. וזאת האמת!! ועכשיו אוסיף אמת יותר גדולה, והיא, אלוהים לא זורק אף אחד לא לגיהינום ולא לגן עדן, זה האדם זורק את עצמו או לגיהינום או לגן עדן, מה ... שהכל אחד, הוא חוו את האלוהות בכבודה ובעצמה! כי ההבנה שהכל אחד, היא בעצם הווית האלוהים! אבל אם אתה לא מבין שהכל אחד, אתה בעצם נמצא בגיהינום. אלוהים הדתי של היהודים, נכון, הוא מניאק, הוא זורק את האנשים לגיהינום, כי הוא עצמו בגיהינום, כי כל כך רע לו, שהוא עושה רע לאחרים.. הוא כל כך טוב שהוא חייב לעשות רע לאחרים, טוב, הבנו את ... שאין להם מושג מימינם ומשמאלם!! אומרים לך תהמר! תהמר ככה, תהמר ככה!! אבל האדם שיודע את האמת, ויודע שהכל אחד, לא צריך להמר הימורים מטופשים אם להיות דתי, או להיות חילוני, אם להאמין באלוהים, או לא להאמין באלוהים, הוא יודע שהכל אחד! וממילא שהכל אחד, ז אין שום שאלה בשום נושא, ושיהיה לכולם המשך יום של גן עדן אמיתי שנובע מהכפירה ...

... ישיבה לשעבר שחזרו בשאלה. למיותר לציין, ש - החזרה בשאלה נתפסת בעולם הדתי כמחלה ממאירה התוקפת חולה מסכן ומבולבל שסובל ממנה עד שמנטרלת אותו, נכחד ומסיים את חייו. החוזר בשאלה, לדידם, הוא אדם בעל מודעות עצמית דלה שעובר, ... האנושי הטבעי דוחה את רעיון קיום ישות העל הכל יכול, בעוד אחיו לשעבר - הדתיים שהתעקשו להחזיק בדתם, כובשים הם את הגיונם מסרסים אותו ומתעקשים: יש אלוהים בשמים ויש לקיים את רצונו. יש איפוא מחלוקת בין הדתי שמצהיר בחוצות שהוא רואה את האור, לבין החילוני שמצהיר ונשבע שהוא חי ורואה את האור. מי הצודק מבין השניים? לאן נוטה ההיגיון הטבעי? על מי מוטלת חובת ... את טענתך רק אם תביא לי ראיה מוחשית לקיומו. ראיה מוחשית יש, עונה לו הדתי, ומתכוון לראיה פילוסופית, לראיות פילוסופיות לאין סוף... ובעצם, ראיה מוחשית אין. אף אחד לא ראה את אלוהים ואף אחד לא שמע אותו, והטענה שאלוהים בלתי ... פילוסופי, שני המתדיינים משני המחנות מסכימים להגדרה הזו - כולל הטוען הדתי שנאלץ בשתיקה להסכים לזאת, כי הרי אין בידו ברירה אחרת, ראיה מוחשית אין. באופן הזה חוזרים שני המתדיינים, הדתי והחילוני לשולחן הדיונים, כאשר יד החילוני בשלב זה על העליונה, עצם הגדרת הדיון כפילוסופי מורידה מהמשקל הסגולי של טענת הדתי: האמונה בקיום אלוהים היא לא הידיעה בקיום אלוהים, בזאת נעוצה הנסיגה שנרשמה בטענת הדתי שמסכים גם לזאת בשתיקה, כי הרי אין בידו ברירה אחרת, יש בידו אמונה לא ידיעה, אין שום דבר מוחשי ביד. עצם ההצהרה על אמונה במשהו מוכיחה שישנה בעיה עם ... כי אם הוא קיים - אין את הצורך להאמין בו... ברמה זו של הדיון, הטוען הדתי מרגיש, ואיך לא, לחוץ לקיר... והוא מגייס לשורותיו את הטקסט התנכי, את התורה, את טעמה העדין, את יופיה, את ההיגיון הצרוף בה, ויש בה לא מעט היגיון... יש בה הסטוריה מקורית, יש בה סדר הסטורי עקבי הנמשך ברצף עד עכשיו, היהדות קיימת עד היום מכוח העקביות הזו, וזהו אם תרצה בסיס הטענה הדתית כי הטקסט התנכי הוא אלוקי בעל תבונות - על... אולם ובאותו הרגע קם הטוען החילוני מנגד ומציג לראווה את קיום העם הסיני העתיק ודתותיו העתיקות כהוכחה מקבילה מקטרגת... בשארית כוחו וסבלנותו, פורש הטוען הדתי את טענתו האחרונה והחזקה, את קיומו הוא, את המשך קיום העם היהודי הנצחי שהאמין ודבק לכל דורותיו באלוקו הנצחי, ואילו אמונה זו היתה מלאכותית, העם שדגל ... עצמו את אותה השאלה. למה עלי להיות נוצרי, יהודי או מוסלמי? לכל שלושת הדתות מכנה משותף: האמונה בקיום אל עליון בורא שמים וארץ, והשאלה שוב: מה תיתן לי הידיעה הזאת? במה תועיל לי הידיעה על קיום אלוהים? ללמוד ולשנן את המידות של ...

... מהחתול. אז אתה יכול להגיד, אם אני צריך לחיות כמו בהמה, אז למה נתנו לי שכל כל כך מפותח? אז אני אומר, קודם כל תבין שזה לא שכל אלא זה שיגעון, קודם תקרא לילד בשמו. הדתיים למשל שואפים להגיע לגן עדן, מה זה גן עדן? עולם שכולו ...

... שישקר בדבר פעוט כל כך. לכן לא להאמין, צריך לבדוק. שאלה: מה אם הקטע של, לתת אמון. אליעד: לתת אמון פירושו לסבול. אם הטוב שלך תלוי במישהו אחר שאתה נותן בו אמון, אז אתה מסכן. נגיד שאלוהים נתן את התורה, מה הדת אומרת? צריך לשמוע לתורה. אבל מי אמר ...

... או רעיון: בסוג זה של הערצה, רוחש המעריץ הערכה רבה לקבוצת אנשים, חפץ או רעיון מסוים שיש לו קשר אליהם, אם כחבר בקבוצה, בעל תפקיד רשמי או לא רשמי ביחס לחפץ, או מחזיק ברעיון מסוים. תחושות של הזדהות עמוקה עם לאום, דת, קבוצת כדורגל או פולחן מסוים אופייניות לסוג זה של הערצה. ...