... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה
הדתית - חלק 13 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה
הדתית - חלק 12. בין מחקר
הדת לבין הזמנה לאכול סופגניות: תשובה לפרופ בית - הלחמיפרופ דני סטטמן אוניברסיטת חיפה (שיחות טז: 90 - 91) במחקר מאלף שפרסם לאחרונה ... בחירות, חזרה לאמונה שלמה ולסבא הטוב (2, ע 170). אליצור מבקש מאתנו - כך מבין בית - הלחמי - לקחת ברצינות את
הדת היהודית, וזאת על בסיס העתיקות שלה. אין בכך פלא, שכן אליצור מזדהה, לדעת בית - הלחמי, עם היהודים הרבניים. בהתאם להבנה זו של דברי אליצור, משיב בית - הלחמי שעתיקותה של
דת אינה ראיה לאמיתותה, ושבלאו הכי
היהדות אינה
הדת העתיקה ביותר. הוא דוחה בכל תוקף את ההזמנה הלבבית הקוראת להצטרף לחגיגה הנרקיסיסטית הכוללת פרקי חזנות, הדלקת נרות וסופגניות. לא, ... אלא שלעניות דעתי, להבנה זו של דברי אליצור אין כל בסיס. הבה אפרט בקיצור המתבקש: א. הרעיון לגבי עתיקות
הדת אינה מוסב דווקא על
היהדות אלא על
הדתות בכלל. כך אליצור: כל
דת עתיקה, ששרדה תהפוכות היסטוריות, כמוה כגוף חי: כנגד כל היבט נסגני, שוביניסטי והרסני המצוי בה, מצויים בה גם הנוגדנים בדמות מגמות ... 140, הדגשות שלי, ד. ס).. ב. כפי שברור מציטוט זה, אליצור גם אינו סבור שעתיקות כשלעצמה היא ראיה לאמיתותה של
היהדות (או של
דת אחרת). טענתו היא ששרידותה של
הדת בתהפוכות היסטוריות רבות ושונות יוצרת אצלה נוגדנים להיבטים הרגרסיביים וההרסניים שלה, שבלעדיהם לא הייתה מצליחה לשרוד. מדובר בהשערה מעניינת, שניתן לקבלה או לדחותה, אך בכל מקרה אין היא בגדר שיר הלל
ליהדות - מן הטעם הפשוט שאין היא עוסקת דווקא
ביהדות. ג. כשם
שבדתות כולן יש יסודות נסגניים והרסניים, כך לדעת אליצור גם
ביהדות. המונותיאיזם שלה כרוך בחוסר סובלנות כלפי
דתות אחרות (2, ע 140) והסיפור על רבי אליעזר (שם, 142 - 141) מראה, באחד מהסיומים שהתלמוד מציע, את התוצאות ההרסניות האפשריות של קנאה ונקמה. באופן כללי, מסכם אליצור בסוף דבריו:
הדת, כמו האהבה, מוציאה את המיטב והמירע שבבני - אדם. כיצד יכולה טענה כזאת להתפרש כתעמולת בחירות
ליהדות או לדת בכלל? ד. אליצור אכן טוען שיש
ליהדות תרומה לתרבות בנושא הנדון, והיא צורה ייחודית של יחסי אובייקט. ההתבטלות בפני אובייקט גרנדיוזי ומוערץ היא צורה פרימיטיבית ורגרסיבית של יחסי אובייקט, והיא מצויה בכל
הדתות, כמו גם בכל מערכת אמונה טוטליטארית. החידוש של
היהדות הוא באפשרות שהסוגד יזכה במעט מהתכונות המוערצות של אובייקט זה, בשל מרכזיות של לימוד התורה בהערכתם של האובייקטים הנערצים. אם דברים אלה נכונים, המסקנה היא שיש
ליהדות כמה היבטים בונים, בניסוחו הזהיר והמאוזן של אליצור, שעשויים למתן את היסודות ההרסניים והשוביניסטים שבה. כך גם לגבי מעמד האדם ... שהאל יהפוך מושא לקנאות קיצונית (שם, 136), אך כמובן אין היא מבטלת סכנה זו. ה. בשום מקום אין אליצור טוען
שהיהדות היא אמיתית, דהיינו שאמונותיה התיאולוגיות והנורמטיביות הן נכונות. אדרבה, הניתוח הפסיכולוגיסטי שלו מאיים על אמיתותה של
הדת, ומרחיק את אליצור מהיהודים הרבניים שלפי בית - הלחמי אליצור מזדהה אתם. נקל להבין: אם חוויית ההתגלות אינה אלא ביטוי לאבל לא - ... מאפיינת יהודים רבניים? והאם היא בגדר קריאה לחזור לאמונה שלמה ולסבא הטוב? אתמהה. ו. הצבעה על יסודות חיוביים
ביהדות - פסיכולוגיים, מוסריים, פוליטיים או אחרים - אינה שקולה להזמנה לחזור בתשובה, כשם שהצבעה על יסודות כאלה בנצרות אינה שקולה להזמנה ... ולא במובלע. בשלב זה לא נוכל להימנע מהשאלה מה הביא את בית - הלחמי לפרש כמה היבטים בונים שאליצור סבר שמצא
ביהדות , כשיר הלל וכתעמולת בחירות. דומני שהתשובה נעוצה בדברי הקטרוג המפורשים והחריפים שמציע בית - הלחמי נגד
הדת. לפי דברים אלה, אם מעוניינים אנו בחופש, שוויון, דמוקרטיה, בגרות, ואוטונומיה, ולא בדעות קדומות, סמכותנות, הפליה, ואדישות לסבל ...