... רוצה, שולף מה שהוא רוצה ויוצר מה שהוא רוצה, אבל זה קצת יותר מורכב. כשבודקים כיצד המוח שלנו זוכר תמונות או כל אירוע חושי אחר? בנושא הזה יש קצת יותר מידע מדעי. ניקח לדוגמה את איבר הראיה: כל תמונה שמעובדת או נקלטת במוחנו עי איבר העין, המעובד בחלוקה לתאים הבסיסיים שנקראים פיקסלים (תאים בעלי 3 צבעים, אדום ירוק וכחול RGB) בדיוק כמו מסך פלזמה או LCD. התמונה הבודדת מתקבלת כמפה של פיקסלים, כדי שיתקבל בתא מסוים צבע מסוים נשלח אות חשמלי לאותה נקודה כך שהקומבינציה של ... כך שנקבל שילוב שייתן צהוב. עד כאן הכל פשוט, אבל יותר מורכב, מפני שאין סימטריה במספר הפיקסלים שיש לכל תמונה נקלטת ונקודת המרכז של רשתית העין שלנו הרבה יותר רגישה וצפופה במספר הפיקסלים משאר אזורי רשתית העין. במקביל מרכז ... הפיקסלים במוח שלנו. לדוגמה: תמונת אדם בפארק שעשועים, הפנים של האדם יתפסו כ - 50% משטח מרכז הקליטה ושאר התמונה יקבל יחוס שולי ב - 50% הנותרים כמו הגוף, הפארק וכו. מחקרים שבדקו את צורת ההתבוננות של מרכז הרשתית בכל תמונה נתונה גילו להפתעתם, שמרכז הרשתית מתביית על נקודות חשובות בתמונה כמו פנים, או עצמים מעניינים וסורק אותם מספר פעמים הלוך ושוב, כל עוד אנחנו מתבוננים בתמונה הנתונה והחשוב ביותר לעולם לא סורק את התמונה כולה. בואו נסכם נקודה זו: המוח קולט תמונות ברמה של פיקסלים בודדים אבל מייחס חשיבות יותר גדולה לנקודות מרכזיות בתמונה היום יומית שלנו. וזאת למדנו מחוסר הסימטריות בקליטה של התמונה הכוללת וההתמקדות בנקודות מרכזיות. המוח שלנו קולט שינויים עי אלגוריים מתמטים מתוחכמים הקיימים בו ומשווה שינוי ביחס לתמונה קיימת נלמדת מאירוע קודם. לדוגמה: אם אתמול או לפני 10 שנים פגשתי מישהו ונפגש שוב היום והאדם יצבע את שערו, נבחין מיד בשינוי ביחס לתמונה הקיימת במוחנו (אירוע ספציפי זה יותר נפוץ במוח הנשי מאשר בגברי, הגברים שמים לב פחות לפרטים ויותר לתמונה הכוללת). נוכל לזהות את האדם, לחבר אותו לחוויה, לריח, לרגש, לאותה סיטואציה, אבל לא נזכור במדויק כל פיקסל ופיקסל בתמונתו. המוח שלנו הוא מוח לומד ובעיקר הוא עושה זאת עי התמקדות בנקודות ו/או חוויות מאורעות ואירועים מסויימים ופחות בתמונה הכוללת וככל שעובר הזמן ולא תרגלנו זיכרון זה התמונה תיקבר עמוק בארכיון החיים שלנו. כשערכנו סרט להוריי לרגל חתונת היובל שלהם, אחיי הלכו לכל מקומות הילדות בהם גדלנו ... זוכר אותו אחרת לגמרי, ובכן למה? המוח האנושי זוכר חוויות מאורעות ואירועים, מפעיל אלגוריים מתמטים, כדי להבחין בשינויים ביחס לתמונה הקיימת ושומר בצורה חלקית את החוויות מאורעות ואירועים וכאשר החוויות, המאורעות והאירועים נשלפים מהזיכרון, הוא משלים את החסר על ... שנלמד בעבר. המוח האנושי זוכר רק חלק מהחוויות, מאורעות ואירועים. תלוי ברמת החשיבות או תשומת הלב שהקדשנו לנושא, היות והתמונה הכוללת לא מושלמת. המוח הוא מחשב העל הטוב ביותר בשוק היום, שמסוגל על בסיס החוויות מאורעות ואירועים שעברנו להשלים את החסר. למעשה, אנחנו לא מודעים לכל התמונה הכוללת סביבנו, אלא למה שהורגלנו לו ולכן המוח הוא גם יוצר המציאות שלנו על הבסיס של החוויות, המאורעות והאירועים ... ללא מעורבות ריגשית ידחוף לשלום. הדרך היחידה לשנות מציאות קיימת, היא לבצע תהליך עמוק של שינוי הסרט הקיים בתוכנו לתמונה אחרת תומכת בשינוי עם מעורבות ריגשית עמוקה.

... תחושה של בדידות היא תחושה הנובעת ממחשבות ולא תמיד מבטאת מצב או מציאות אובייקטיבית. ברצוני לתת דוגמה פה דרך התמונה במאמר זה. בתמונה מופיעה נמלה המרימה חתיכה של עלה על גבה. נראה כי היא לבד ואין עוד נמלים בעולם (בתמונה) שמרימות או נמלים שמרימות אתה את העלה. אך, האם יש לנו את התמונה המלאה ואת ההתרחשות כולה סביב נמלה זו או רק חלק מההתרחשות? יש לנו חלק. פעמים רבות אנו מתעלמים ממידע, ...

... פירוד והבדלה בין הפרטים ובכל זאת יש את אותה הרמוניה שבאה מתוך מצב של סינגולריות שגורמת לנו להבין שיש תמונה אחת כוללת של כל המציאות כלומר גם ברמה של הפירוד אותה הכרה שאנו חווים במציאות העולם שלנו וכאשר אנו מצליחים להבין את הפרט החשוב של התמונה הכוללת מתוך הבנה זאת אנו מבינים שכל דבר בתודעה משנה את התמונה באותו הרגע כלומר התודעה שלנו משנה את המציאות ולשם הסבר מובן יותר נסביר שכאשר אנו חושבים על איזה שהוא ...

... אך כרגע נוצרה לך מחשבה שאומרת שפעם לא היית חכם. אין שום משמעות למה שהיה, אתה כרגע חווה את התמונה בזיכרון שלך עם חוויית העבר, אין שום משמעות למה שהיה. השאלה היא מה המשמעות שאתה נותן לתמונות שיש לך בראש, אתה למשל מדמיין את עצמך עכשיו עושה טעות לפני שנה, זה לא משנה מה היה, השאלה היא איך אתה חווה את התמונות של עצמך עושה משהו לפני שנה, אין משמעות למשפט איך עשיתי טעות בעבר, כרגע נוצרת לך חוויה של איך ...

... דת / פוליטיקה מאשר להצביע במדויק על האמונות העמוקות ביותר בנוגע לעצמנו. ההכרה המודעת שלנו מנסה תמיד להציג בפנינו תמונה ברורה, אך אנו מרשים לדעות שעיצבנו מראש לחסום את דרכה של התבונה. האמונות שלנו עשויות להיות כמו גדרות המקיפות ... שלנו יוצר אוטומטית את העצמים שאנחנו מכירים כשם שהוא יוצר את האצבעות שלנו או את עינינו. הסביבה שלנו היא התמונה הפיסית הנראית לעין שמציירים המחשבות, הרגשות והאמונות שלנו. היות שמחשבות, רגשות ואמונות נעים דרך המרחב והזמן - הרי שאנו ... תוצאה של אמונותינו. הרבה אמונות שגויות מתקבלות ללא ערעור כי אנו לא בוחנים אותן. אנו מציגים בפני האני הפנימי תמונה שגויה של המציאות. אם אנו חושבים שהעולם רע - ניתקל באירועים שייראו כרעים. עלינו להיות משוכנעים שאנו יכולים לשנות ...

... (-: יחזיר את המובן לאליו לחיים. כי כאשר אתה מביט סביבך תבחר את הדבר העלוב ביותר ותגלה שהוא חלק מהתמונה חלק מהשלם ובלעדייהם השלם היה חסר והתמונה הייתה פשוט מתפרקת. ולכן, זה שאתה מתעלם מחלק לא חשוב כל עוד הוא בתמונה הוא חלק מהשלם וככה תתיחס אליו. וזה אומר שבהווה כל מה שמסביבנו חשוב לפחות כמונו כי בלעדיו לא הינו. ...

... שאלות הנוגעות בגורל, משמעות החיים, אחריות חברתית. שאלות מתחומים אלה מגיעות דרך התלמידים לכתה. כתה יב מתרכזים בשאלה מי? התמונה דרכה נוהגים לתאר את כתה יב היא תמונה של מגדל גבוה שבקומת הקרקע שלו כתה א ובקומה אחרונה כתה יב. בכל כתה יש חלון דרכו רואים רק ... רק חוזר על נושאים שנלמדו בשנים קודמות בתיכון אלא גם מחזיר את התלמידים למקום בו החלו בכתה א - לתמונה של השלם. בכתה יב אנו מקווים שהתלמיד יגע במקום של השלם בפעם הראשונה.

... דרך תמונת פוסטר פשוטה... תארו לכם תמונת פוסטר גדולה של המונה - ליזה, מטר על מטר. כל מי שמביט בתמונה מזהה את המונה - ליזה... עכשיו בואו ניקח את הפוסטר הזה וניקרע אותו לארבע חתיכות, ולאחר מכאן בואו נחזיר ... ושווה ב - 10 סמ, ונסתכל שוב בארבעת החלקים האלה. לדעתי עדיין ניתן לזהות את המונה - ליזה למרות שהתמונה קרועה לארבע חתיכות שמונחות במרחק של 10 סמ בין כל חתיכה וחתיכה, אבל בל נשכח שהמרחק ביניהן ייחסי ולכן ניתן עדיין לחבר במוח את הקשר בין ארבעת החתיכות ולראות את התמונה השלמה. לאותה התוצאה נגיע אם נקרע את התמונה למאה חתיכות ונמקם את 100 החתיכות במרחק קטן ויחסי, וגם אז נוכל לראות במוח תמונה אחת קרועה להרבה חתיכות אבל עדיין ניתן לזהות אותה כי עדיין ניתן לזהות את הקשר הרצוף בין חלקי מאה החתיכות ולחברן במוח. למיותר לציין שקשה לזהות את התמונה אם לא נשמור על הרצף היחסי בין חלקי הפוסטר, למשל אם נמקם את חלקי התמונה במרחקים שונים ביניהן, אם אם נמקם את החלקים באופן בלתי סדיר, או אז יהיה קשה לזהות את התמונה אפילו עם 4 חלקים בלבד, כי המרחק והסדר בין חלקי התמונה הם שעושים עבורינו את תכונת הרצף שבלעדיה לא ניתן להרכיב את התמונה במוח. הבה נמשיך בניסוי עם המונה - ליזה ונמשיך לקרוע, הפעם לאלף חתיכות - אותן נשים לפי הסדר ובמרחק שווה של 10 סמ בין כל חלק וחלק, ואז התמונה בת המטר על מטר של המונה - ליזה תהפוך להיות בת 100 מטר! ואם נשים אדם במרכזה יתקשה לזהות את התמונה כי מימדיה עצומים! הוא לא יכול לראות את התמונה במלואה בשביל לזהות אותה ואפילו שתהיה תמונה שלמה ובלתי קרועה. אולי הוא יכול לראות חלק קטן ולנסות לנחש את היתר, אבל לזהות ממש - זו משימה בלתי אפשרית עבור האדם. אבל עדיין ובעצם המשימה אפשרית... אם ניקח את התמונה הקרועה ל - 1000 חתיכות למגרש כדורגל, ונסדר שם את החלקים באופן מסודר במרחק שווה של 10 סמ בין כל אחת, או אז אומנם תצא לנו תמונה ענקית בת 100 מטר מרובע, אבל עדיין ניתן להתבונן בתמונה ולקלוט את הרצף שבה אם נעלה אל היציע ונביט על התמונה מלמעלה. ואם באופן תיאורטי נסדר את 1000 החלקים במרחק של 100 מטר בין כל חלק, עדיין ניתן לקלוט את הרצף אם נביט על התמונה מתוך מטוס בשמים, ובמרחק של 1000 מטר בין כל חלק - נקלוט את הרצף דרך לוויין! וכמובן בתנאי שהמרחק בין החלקים שווה וייחסי. זו תכונת הרצף שזקוק לה האדם בשביל לזהות תמונה, אירוע או כל דבר... באופן הזה הגיע האדם למיפוי כדור הארץ כאשר ביקש לתפוס את התמונה המלאה, את הרצף בין כל חלקי התמונה. מכאן, אני צריך לראות תמונה אחת בשביל למקם את עצמי לגבה ולזהות אותה, לא משנה לי כמה חלקים יש בתמונה הזאת, העיקר שתהיה אחת, היינו שיהיה קשר אחיד (רציף) בין כל חלקיה. האדם שאף תמיד לתמונה האחת וביקש להשיגה עי איסוף המידע סביבה וחיבורו באופן רציף באופן שיגדיל באמצעות הרצף הזה את התמונה שבידו. זו תכלית המחקר, הרצון להגדיל את התמונה ככל האפשר ולהתמקם בתוכה. או בניסוח אחר - הרצון להביא את החלקים האחרים אל התמונה וחיבורם עי הרצף ביניהם, וככל שאצליח לחבר יותר חלקים כך תגדל התמונה שבידי. הרצף, דבק המגע הזה, הוא החומר שמשמש את האדם לחבר בין חלקי תמונותיו. לסיכום, אחד - זה כל מה שיש רצף בין חלקיו. ולגבי האדם, אחד - אלה החלקים הנגזרים מהאחד, שמתחברים ... תבונת האדם. נחזור לבראשית... ויהי - ערב ויהי - בקר, יום אחד - באופן הזה, עשתה התודעה האנושית את התמונה האחת ושירטטה אותה, היינו מצאה את הרצף המתאים שייחבר בין כל חלקיה, מיקמה את עצמה בתוכה. מכאן, תפקיד התודעה האנושית הוא להביא את הרצון האנושי מהכוח אל הפועל עי מיקומו המתאים בתמונה הכוללת. וכאשר מוצא האדם את עצמו בתמונה - מצהיר קבל עם ועדה: הדבר מניח את דעתי, עכשיו אני בשקט. אם כן, התורה לימדה אותנו להגיע עם התודעה שלנו אל התמונה האחת ותיעדה הלכה למעשה את המסע הזה עג הפרק הראשון של בראשית. זה עתה סיימנו את הפסוקים הראשונים, את היום האחד אליו נסעה התודעה האנושית והגיעה! הצליחה להגיע אל כל חלקי התמונה האחת ולחברם, פשוט ביקשה את האור, ביקשה לגלות את רצף התמונה ועשתה, בלשון המקרא: ויהי. אולם אני לא ראיתי את התמונה הזאת, ואני מדבר על עצמי, אני אישית קראתי את הדברים, נסיתי להבינם אך לא הצלחתי דרך הבנתי התאורטית לרדת לעומקם ולמצוא את התמונה האחת. לא עדיין לא הבנתי... כך מגיע היום השני, בשנית... ביום השני מתעדת התורה את הדרך בה מגבשת התודעה את מסגרת החשיבה שלה, ודרך המסגרת הזאת פורצת את דרכה אל התמונה האחת בשנית... אנחנו נעמוד הלאה גם על היום השני, וכבר עכשיו הינני להודיע באופן אישי את ההודעה הזאת: לא ... בשלב החיזורים שלי... ואני עוד אצליח אגיע ואבין, אך אינני בטוח אם אצליח לרדת אל העומק המתאים ולהגיע אל התמונה האחת... בשביל זה נולד גם היום הרביעי ברביעית... והחמישי והשישי וגם השביעי המסכם וככל הנראה המהנה... התודעה האנושית מוכנה ומזומנת להגיע אל התמונה האחת ולפרוץ אליה, היינו אל המסגרת שנגלה דרכה את הרצף... פני התודעה האנושית אל המסגרת הזאת. התורה לוקחת אותנו ...

... חישב ומצא שבכל אופן, חוש הראיה של אדם ממוצע מספיק שיהיה מסוגל באמצעותו לראות את עצמו בראי ולזהות את התמונה המלאה, הוא לא צריך שום אמצעי עזר חיצוניים - תהא הדרדרותו אשר תהיה. אני השתמשתי במוטיב חוש הראיה בשביל להציג את הרעיון, אך התורה הלכה ישירות אל המונח המקורי שדרכו האדם רואה את התמונה המלאה ומעבד אותה: התודעה , ובלשון התורה אלהים , היינו המנחה, המורה, המוביל, המנהיג, המכוון, המנווט, המדריך, המנהל... כל ... בשמות ד, טז. כפי שציינתי, מחבר התורה חישב ומצא שמספיק לאדם הממוצע את התודעה שלו בשביל לבחון דרכה את התמונה המלאה שחלקים רבים ממנה אבדו לו בדרך, וכך נולד היום הראשון עם חמשת הפסוקים הראשונים של הפרק הראשון המייצגים את התמונה המלאה, והאדם אמור היה לכאורה להתבונן בתמונה הזאת באמצעות תודעתו ולחזור אל מקורותיו... אך רק לכאורה, לא כל אדם וכפי שהזכרתי הדרדר לאותו המדרון, גם לא לכל איש את אותה יכולת הראיה והריכוז והרצון, וכך נולד היום השני המייצג הלכה למעשה את אותה התמונה שהוצגה ביום הראשון אך בגרסה מעודכנת ויותר ברורה שיכול לעכלה גם שמעון שלא הצליח לזהות את חלקי התמונה הראשונה, וכך נולד היום השני עם שלושת הפסוקים ו, ז, ח ונוצרה דרכם את האפשרות להגדיל את מרחב התמונה הראשונה וכאילו הונחה תחת זכוכית מגדלת. מטבע הדברים אנו מבחינים כאן בדברים שלא הבחנו בתמונה הראשונה ונוצר הרושם המוטעה בעליל וכאילו אנו בוחנים תמונה שניה ונפרדת... אולם והלכה למעשה התמונה השניה אינה אלא המשכה של הראשונה שמתחברת עימה באופן טבעי. אפשר להגיד איפוא ששלושת הפסוקים ו, ז, ח - לא ניתן להבינם במנותק מחמשת הפסוקים הראשונים, ושלושת הפסוקים הללו מייצגים אפשרות שניה להתבוננות ולא תמונה שניה בפני עצמה. חמשת הפסוקים הראשונים מהווים איפוא רקע לשלושת הפסוקים הבאים בעקבותם המייצגים את לב הגירסה השניה, ומתחברים יחד להרכבת התמונה השניה המלאה. כך נולד היום השלישי למען יהודה והיום הרביעי למשה עד היום השביעי. התמונה המוצגת ביום השביעי משרתת את בנימין האחרון ברשימת המבינים והמעכלים, באופן שמכלול ששת התמונות האחרונות שלא הצליח לראות דרכן את התמונה המלאה - ייהוו רקע הכרחי ללב התמונה המוצגת ביום השביעי שבנימין אמור כבר לראותה בשלמותה. וכך נולד הפרק הראשון והשני והספר הראשון והשני עד ספר דברים ... וכל חמשת החומשים. ב ראשית: ב: בתוך המשפט הבא, או אם תרצה הפרק הבא או החומש הבא - נמצאת התמונה המלאה שכל תודעה אנושית אמורה למלא דרכה את המשבצות החסרות שנשמטו במרוצת הזמן מתמונת התודעה המקורית... ב - ראשית: זוהי איפוא התמונה הראשונה במספר והמופשטת ביותר. אותה התמונה תתבהר במשפט שבא אחריו בשנית ובקטע הבא בשלישית ובפרק הבא ברביעית וכך עד סוף התורה... התמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ: התודעה האנושית קלטה את השמים ואת הארץ. אם נאפס את התודעה האנושית ... שלידה - הארץ - נותר בטבעיות רק בעדיפות השניה, זהו המאפיין המובהק של התודעה האנושית: עין גדולה... עד כאן התמונה הראשונה והמושלמת שהציג מחבר התורה לאדם והציע לו להתבונן בה ולמלא באמצעותה את החלקים הרבים שאבדו לו בדרך... התבוננתי ארוכות בתמונה הזאת... ולא איתרתי את החלקים החסרים, לא ירדתי לסוף דעתו... לא זיהיתי את האוצר הטמון בשני חלקי התמונה - הארץ והשמים, אולי כי לא זיהיתי את מהותם: מי הם השמים ומה זו ארץ ואיך אמור אני לקלוט את נתוניהם ולנווטם להנאתי... כך נוצרה התמונה ב השניה, היינו אותה התמונה הראשונה ב שנית: והארץ היתה תהו ובהו, וחשך על - פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על - פני המים. המחבר לוקח אותי ביד ומדריך אותי איך לזהות את מהות התמונה הראשונה, היינו איך התודעה האנושית זיהתה בראשונה תמונה זו. שלושה גורמים הופיעו בתמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואלו הם עפ סדר הופעתם: אלהים, שמים, וארץ. אם כן, המחבר מראה לי בתמונה ב את מעמד שלושת הגורמים בשעת פגישתם עם התודעה ומתמקד ברגע הראשון של הפגישה: מה היה מעמדם ברגע זה? ... התודעה? מה היא ראתה מולה? הוא מתחיל לשרוד את שלושת הגורמים בסדר הפוך - לא על פי סדר הופעתם בתמונה הקודמת... מתחיל דווקא במעמד הארץ, לאחר מכאן מתאר את מעמד השמים (היקום), ולבסוף מתאר את מעמד התודעה האנושית, היינו ... ובנוסף ישנו פער בחדות הראייה בין תודעה לתודעה... מחבר התורה חישב ומצא, שלמעשה כל תודעה אנושית יכולה לזהות את התמונה המלאה ולשוב אל כור מחצבתה באמצעות נתוניה האישיים, ובשבע רמות ניתן לגשר על הפער בחדות הראיה בין תודעה לשניה. ... גב הפרק הראשון של בראשית, וכרגע אנו נמצאים במרחב הרמה הראשונה המופשטת ביותר וזה היום הראשון, אם תרצה זו התמונה הראשונה, ורק חד ראיה יבחין בתמונה הזאת. לתמונה השניה זקוק האדם שהדרדר לתהום יותר עמוק מחברו הראשון, וגם חדות הראיה של תודעתו נמצאת ברמה נמוכה יותר. התמונה השביעית איפוא תספק כל אדם באשר הוא שברצונו לחזור אל כור מחצבתו. בנקודה זו אמורה היתה להסתיים התורה, אולם ... כי האדם הגיע אל היום השביעי - היינו אל הרמה השביעית המורחבת והבהירה ביותר אך עדיין לא התבהרה לו התמונה... הסיבה היא רצונו המעורפל שלא שלט בו... שעירפל לו את דרכי הגישה לתודעתו, שלא הניח לו להגיע אל חדות ... המתמשכת, או מאידך ניתן דרך העשייה הניצפת להצביע על האדם שעמד מאחוריה ולזהות את התודעה שלו. בנקודה הזו נכנס לתמונה אמצעי העזר שאמור לסייע בידי האדם שלא הצליח להגיע אל חדות הראיה הדרושה כי דרכי הגישה לתודעתו התערפלו, והוא ... הזה מוצגת וראציה נוספת לתמונה הזו, וכן עד המילה האחרונה של התורה. אנו פוגשים על גב התורה את כל התמונות האפשרויות של דינמיקת הפעולה, היינו את כל הצירופים האפשריים שיכולים להתחבר לתמונה דינמית זו. צירופים אלו מייצגים את התודעות ... אור - היינו ויאמר אלהים יהי אור ויהי, אולם אל לנו לשכוח כי זוהי התמונה השלישית במספר המורחבת משתי התמונות שקדמו לה, ולא כאן המקום לחסוך במילים והבהרות... כי הרי כתובת התמונה היא האנשים שכשלו בקליטת התמונות הקודמות וזקוקים לכל תו נוסף ולכל הבהרה... אנשים אלה עלולים הם להגות: התודעה יכולה לשאוף ולהאיר מהערימה חופן אך ...

... תרמודינמיקה הידוע כחוק האנטרופיה. החוק קובע שבמערכת סגורה האי סדר (או האנטרופיה) יכול רק לעלות. למשל, אם נראה שתי תמונות שבאחת נראית כוס שלמה ובשניה שברים ורסיסים (כאשר ברור ששברים הם יותר אי - סדר מכוס שלמה) אנו בטוחים ...