מידות האדם שונות ומשתנות: אין לאדם ערך קבוע שמתווה לו את דרכו, כן יש לו ערכים יחסיים שמשתנים מזמן לזמן ומחברה לחברה. עובדה היא שאין לנו את אותם החוקים על פני כדור הארץ. במדינה אחת נכלאים עשר שנים על גניבה, בשנייה שנתיים, ובשלישית כורתים את היד הגונבת. אסור לרצוח: בכל המדינות ובכל הזמנים חל האיסור החמור הזה שמסמל בעקבייות ועל פני כל הזמנים את הערך העליון "והקבוע" לחיי האדם באשר הוא. אולם אין לנו, עדין, כתובת לפנות אליה מעת לעת, ולהתלונן בפניה על הפרה ברוטלית לערך המוסכם עליו: לא לרצוח. במלחמות הייו וישנם רציחות של חפים מפשע, וכולנו מקבלים מבינים ומשלימים עם העובדה הזאת, נשענים על טיעון מעשה ידינו: במלחמה כמו במלחמה.. אין סוף לדוגמאות המצערות האלה: העולם לא קם על הרגליים כאשר הופצצו שכונות של אזרחים אפגאניים חפים מכל קשר לאנשי הקאעידה! אכן, העולם מאוד הצטער על שממשל דמוקרטי בעת האחרונה תיכנן והביא להשמדתם של מליוני אנשים "שהואשמו" בהיותם יהודים או צוענים, אולם הוא לא הזדעזע עד כדי השמדת השיטה שהביאה את הממשל הנאצי לעלות לשילטון. השיטה הזו לא נעקרה מהשורש, ועובדה היא שישנם עדין אירגונים נאציים שפועלים בעולם, או פרו נאצים תחת מטריה מפלגתית רשמית: ראה תופעת מפלגת לא - פאן בצרפת שהתחככה עם האפשרות לעלות לשילטן! זה היה לא מזמן.

מידת האדם בלתי קבועה: אנו אומרים מראש ומזהירים מראש: אנו בני אדם! מה אתם רוצים מאיתנו - אנו בסך הכל בני אדם מבשר ודם! תותר לנו הזכות בלהפר עיקרון זה או לבגוד בערך זה, הרי מה בסך הכל אנו: בני אדם.

מכאן, אדם שמכריז על ערך, על כוונה, על עיקרון, וסותר אותם כלאחר מעשה, "אנושייותו" תעמוד לו בבוא היום ותלמד עליו סניגוריה: הוא בן אדם שיכול לסתור את עצמו ואף מותר לו לעשות זאת מעת לעת, מתוקף היותו בן אדם - אנא הבינו אותו ואל תצפו ממנו לעקבייות אלוהית!

אין ולא יכולה להיות מידת האל, הבורא, כמידתינו אנו, האנשים. אין אנו מצפים מעצמינו לעמוד במישוואה הזאת, ואף האתאיסטים שבקירבינו שלדידם מילת "האל" הינה מונח להבנת הטקסט, אינם שוללים את המשפט הזה: מידתינו אינה כמידת אלוהינו.

אנו מתחמקים, מידי פעם, מתשובות ומעקרונות, ולא כי ההתחמקות הינה מידתינו, כי - אם אין לנו דרך אחרת להתמודד בפני שאלה בלתי אפשרית: מדוע אנו ממשיכים לרצוח? מדוע אנו משקרים? מדוע אנו מעשנים? מדוע אנו הולכים בדרך רעה למרות שישנה דרך טובה? או טובה יותר? או אפילו רעה פחות? פעם שאל אותי הבן שלי הקטן כשבידי סיגריה: האם זה טוב לעשן? ולמחרת הפסקתי לעשן, מזה כשלוש שנים אינני מעשן ואני משלם יום יום על אי - ההתחמקות שלי משאלתו, כי עניתי לו שלא טוב לעשן ולפני שהראש שלו הקטן יקלוט את "הסתירה" בתשובתי הוספתי: ממחר אני לא מעשן! אולם, ותוך שלושת השנים ההם, נשאלתי על ידו ועל יד אחיו עוד הרבה שאלות, וסתרתי את עצמי בפניהם פעמים רבות, ביודעין, בלי בושה ובלי יסורי מצפון..

ספר כל נידרה בערב יום הכיפורים: אין יהודי שלא יודע מהו ומהו ערכו, שברוב הקהילות והמדינות ערכו מגיע לאלפי הדולרים שקונים אותו בנדיבות ובלי לעשות חשבון, כמידי יום ביומו, לדולרים.. האין בזאת סתירה? האם המובן המילולי ל - "ערך הספר כל נידרה" - ערכו הכספי של ספר כל נידרה וערכו הדתי האמיתי של הספר - האם אין בזה משום סתירה? אישית תמיד חלמתי על נשיאת ספר כל נידרה, חלמתי על המעמד הזה, כמו שחלמתי על כל מעמד אחר שאינו בר יישום במציאות הנראת לעיין, ואם יבוא יום ויהיה באפשרותי לקנות את ספר כל נידרה, יודע אני שמאותו יום אמצא את הדרך להתחמק מהסתירה הזו שאני מדבר עליה כאן, בדרך זו או אחרת..

אין אלו ערכי האל ומידותיו: כלליו הינם ברורים, ערכיו ועקרונותיו הינם קבועים. הכנות המלאה מאירה אותם. את תוכן הקטע האחרון למדתי מתוך ניסיון אישי, ותחושתי היא שיש לשתפכם בפרטי ניסיון זה, גם מתוך הרצון לשמו.

מאז ומתמיד, התרוצץ בראשי רעיון שתמציתו היא שאין אדם עלי אדמות, ממאמין עד אתיאיסט, שאינו מפקפק בקייומו של בורא עולם, באופן מוסתר עד גלוי, ובעוצמה זו או אחרת. אם האמונה היתה בעלת ערך קבוע ושווה, אזי לא הייו רמות לאמונה, גם ערכה, אם היה שווה, לא היה שונה ומשתנה מאדם לשני. הפיקפוק וזאת המילה, הוא הערך המשתנה והמשפיע על רמת האמונה מאדם לאחר. במרוצת השנה האחרונה, נתתי ביטוי אישי ופומבי לפיקפוק הזה, ובדרגה שלא תבייש אתאיסט מוצהר.. בשתי הזדמנוייות כתבתי על זאת באינטרנט, ובהזדמנות אחת הרהרתי בזאת עם עצמי וביקשתי מאלוהי, שאני נוטה ורוצה להאמין בו, לעזור לי, פשוט לעזור לי ולהוריד מעלי את עול ההירהור האין סופי הזה שמקשה ומכביד עלי.

לא קל לבקש עזרה מיישות שאתה מפקפק בקייומה. וקשה הדבר שבעתיים כאשר אתה יודע להצביע על "הדילמה" הזאת שמעיקה עליך וכאשר אתה יודע להגדיר את הנתונים החסרים לך במדוייק לקבלת התמונה הכוללת - תמונה שאמורה להראות לך את הדרך הברורה להבין ולהחליט: כמעט וביקשתי בתמונה הזאת את צלם בורא עולם בכבודו ובעצמו.

ידעתי מראש שאני "מתגרה" במעשי זה: היעלה על הדעת לבקש מאלברט איינשטיין לפתור פעולת חשבון פשוטה של כיתה א' לטובת הקביעה שתאשר היותו גאון מדען ועילוי אנושי? יתכן והתגריתי ע"פ הודאתי, אך בהבדל אחד פשוט: לא ביקשתי בזאת לקרוא תיגר על היישות העליונה שאני חוקר, כוונתי היתה לדעת ולחקור ולא מתוך הסקרנות אלא מתוך הצורך הטהור לדעת - אם נכון הביטוי.

לא היתי תמים בחקרירתי, גם לא הסתרתי את כוונותי והצהרתי עליהן בריש גלי: אני נוטה להאמין בבורא עולם, אך לא בכל מחיר.. באמתחתי תחושה שמכוונת אותי להאמין, באמתחתי דיעה אישית שנתמכת בהיגיון אנושי ושמכוונת אותי גם לאמונה זו, התחנכתי על ברכי אנשים מאמינים שאני אישית מאמין בהם ונותן משקל לשיקולם.. ומעבר לכל זה, נתקלתי בשנים האחרונות במקרים אישיים, מאוד אישיים, ושכיוונו אותי לקביעה אחת ויחידה: ישנו מכוון לעולם, הוא קיים ער ופעיל, והוא טוב במהותו. אולם עדין היה חסר לי "נתון" שבכוחו לשנות את התמונה במלואה, ולא ויתרתי עליו. לא עצרתי בעדי, נתמך ונשען על ההיגיון והכנות, שביקשתי שיישמשו לי סניגורים ביום הדין, אם ייצא ודרכי זו הייתה מוטעית מיסודה.. להלן פרטי "הנתון" החסר, כפי שניסחתי באחד הפורומים בעברית, ואם תלחצו על הקישור, תוכלו לקרוא את מכלול הקונטקסט שהובא בו, גם את התאריך שלו:

http:/ / www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topicid=102978.

.. דר' יואב. ניסיתי פעם להתעמק בייקום בשאלה הזו, והיגעתי למסקנה. הדרך שהעמדתי לרשותי ולהנאתי, הייתה הפשטות. והמסקנה שהיגעתי אליה היא, שאם אין ולא יכול להיות גדר לייקום, אין ולא יכול להיות הגדרה לייקום. ומכאן הדרך קצרה למסקנה שמערערת את עצם קייום אלוהים, הבורא לייקום המוגדר. עם זאת המשכתי בקידוש ביום שבת.. והשקידה על חינוך יילדי בדרך המסורתית והייהודית לה זכיתי מהוריי. אני זוכר החלטה שקיבלתי מלפני שנים מספר, להניח תפילין מידי יום, למען שיילדי ייחשפו לאותה תמונה חינוכית לה נחשפתי אני בביתי. וכך אולי גם עבדתי על עצמי.. כי נשאר בי חן וחום, בפינה מסויימת, לאמונה הייהודית, ולחום שמשתחרר ממנה. זה סוד מה שאני מספר לך, אל תספר לאף אחד.. "

עד כאן הציטוט לקטע הרלוונטי שדש בנתון החסר שהזכרתי לעיל. כעבור מספר חודשים, נגעתי באותה נקודה בשנית, ובפורום אחר, להלן העתק הודעתי בנידון: www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=35187&Fnumber=33&SunId=34999 "אלוהים היקר, אתה - לשיטתך - בראת בנו את המוח, הייצירה העצומה והיפה הזאת, ונטעת קווי מתאר בסיסיים לייצירה הזו, כמעין יסוד ושורש לייצירה לבל תושפע מזיעזוע זה או אחר במגרש הגדול שעליו אמורה להתקיים.. אחד מקווי המתאר הבסיסיים הללו, ושאנו הבני אנוש נתנו לו את שם הזיהוי "היגיון", מנחה אותנו לעובדה הבאה: אין ולא יכול להיות סוף לייקום. אין גבול לייקום, אין גדר לייקום. ושאלתי הקונקרטית והמוגדרת היא: איך "ההיגיון" הזה, מעשה ידיך, משתחל אל תוך התיאוריה (שברצוני להאמין בה), ושאומרת בריש גלי שאתה הוא אלוה העולם, כאילו והעולם בן ארבע אמות ויש לו גבולות וגדירות מוגדרים!? איך ניתן ליישב את הסתירה הזו! אנא תשובה עניינית בנידון, שמנגנון ההיגיון שבי יוכל לקלוטה. בכבוד רב, / אלברט שבות " - סוף ציטוט -

* היקום / אין סוף - הגדרת האין סוף - היקום - חלק 2.