... אל השאלה הבסיסית: מהיכן בא הרע? היתכן שהוא בא, כתיעוד הפסוק, מאת השם יתברך? ישנם דיעות שמכנות את הגוף, את
החומר - כדבר שלילי גשמי מגושם, בעל תכונות רעות... לטענה הזאת התייחסתי ארוכות בחיבורי גוף ונשמה וראיתי שלמעשה אין
חומר שלילי
וחומר חיובי, אין
חומר טוב ולבטח אין
חומר רע, כל התיאורים הללו שייכים לעולם הנשמה שהביאה איתה את היופי והעדינות כמו שהביאה את הכיעור והגועל. לעומת זאת גם
לחומר תכונות השייכות רק לו - כמו החום הקור האורך הקשיחות הגודל הכובד... אולם לא ניתן לתאר את
החומר כמכוער או יפה או שלילי - כמו שלא ניתן לתאר את הנשמה כגדולה קטנה או קשוחה... הרושם השלילי שנדבק
בחומר - מקורו ברגע כניסת הנשמה אל הגוף האנושי, שררה ברגע זה אווירה של מבוכה... כי היה על הזוג המוזר הזה, הגוף והנשמה, להתחבר באחת וליצור מערכת משולבת ... ולהתמודד איתה: לשתף פעולה או לחדול! לעבוד כמערכת מתואמת אחת או לחדול! ראית פעם ילד קטן כאשר מעמידים אותו מול
חומרת המעשה שעשה...? הוא מאשים ישר את אחיו או מישהו מהסובבים אותו או אפילו את הילד מהבית השכן - הוא שפך את תכולת הצלחת על הריצפה! הוא יאשים כל אחד שיעלה בדעתו - רק לא את עצמו הוא! ברמה הזו אנו, נשמתינו וגופינו, מתנהגים כאשר עומדים מול
חומרת המעשה שעשינו... איננו יכולים להאשים את השכן כי רק אנחנו בסביבה, ומה שנותר הוא להאשים אחד את השני... אולם במחול ההאשמות הזה - צד אחד בלבד מנצח ... שניה, מה זה משנה מיהו האשם? הרי החידלון רובץ לשניכם בפתח... לסיכום, לא השם יתברך ברא את הרע, כי אין בנמצא
חומר שכזה... מקור המונח רע איננו
בחומר אלא בסיטואציה מביכה שנוצרה, בה יצרה הנשמה את המונח הזה והשתמשה בו ברגע של מבוכה... כך נטמע במוחינו הרעיון הבלתי רלוונטי הזה מיסודו: שיש רע בנמצא, ומקורו הוא
החומר המגושם הקשוח... כך היגענו אל הרעיון המוטעה, שהשם יתברך ברא לכאורה את הרוע - כי הרי הוא ברא את
החומר ... בשורות לעיל נתתי הופעה ציורית להסבר הזה... וגם בחיבור גוף ונשמה נגעתי בנושא הזה, אך עם חריגה מהביטוי הציורי אל עבר הביטוי המציאותי ועטו ... ואינו מטעה: רק לטוב וליפה יש קיום ממשי. ואם בחושים עסקינן, אזי ניתן לחוש את המידע ולגעת בו: המידע איפא הוא
החומר בעצמו, והנתון האחרון בחבילת הנתונים של החלק הראשון מצביע על אחד האופנים הבסיסיים - דרכו יעובד המידע ויועבר אל כתובתו האנושית: המידע ייתהווה דרך
החומר שביקום. אבן היא מידע. תפוח הוא ביטוי לחבילת מידע עם קליפה אדומה. הגוף האנושי הוא חבילת מידע,
החומר בעצמו ובהתהוותו הוא מידע. ואכן הגיע האדם לזיהוי המידע הצפון בגוף האנושי דרך 23 הכרומוזומים שלו, ואף התחיל לקרוא את המידע של הגינום האנושי המכונה די. אנ. אי... הוא הגיע אל התא ואל החלקיק והאטום והאלקטרודות... המידע איפא אינו נישא על גב
החומר, כי - אם
החומר בעצמו הוא המידע. הרעיון הזה אינו טפל כבר על האדם, הוא הפנים אותו. מידע אנושי - חלק 2 א. ...