... - התיחסות היהדות לסיגופים ונזירות "כל ימי נזרו קדש הוא לה'" (במדבר ו, ח) אדם מחליט ביום בהיר להתנזר מן החיים. האם נוהג הוא ... אדם, ומסתגר מפניהם במנזר שתקנים כלשהו? לכאורה, התשובה היא - כן. לכאורה, כך משמע מפרשת השבוע שלנו. וכה נאמר בפרשת הנזיר: "איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר... מיין ושכר יזיר... שכר לא ישתה... כל ימי נזרו קדש הוא לה' " (במדבר ו, ב - ח). המשפט האחרון במובאה הוא המוליך למסקנה, שהנזיר הפורש מתענוגות החיים הוא הקדוש, והבוחר בדרך ההסתגפות בחר בעבודת ה' הראויה והרצויה. חיזוק לעמדה זו אנו מוצאים - לכאורה - גם בהערתו הבלשנית של הפרשן הנודע רבי אברהם אבן עזרא, המצביע על המילה "נזיר" כנגזרת מן המילה "נזר", שמשמעותה - כתר. שכן "כל בני אדם הם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת, ... הוא כל מי שהוא חופשי מן התאוות". והנה נראה, שגם התלמוד מעלה אדם זה על נס: "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ... לשמים. " לשמע סיפורו של הצעיר התרגש שמעון הצדיק ואמר: "מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל" (נדרים דף ט, ב). לפניכם, איפוא, אישור תלמודי לערכו הרם של האדם המסתגף, האומר "לא" ... אבל, אם כך הוא, אם קדוש הוא המתנזר מיין בעיני התורה, אם פרישותו הינה דוגמא לדרך החיים הנכונה - מדוע בתום ימי נזירותו עליו להקריב קרבן חטאת, הוא הקרבן, שמקריב האדם שנכשל בחטא כלשהו? הלא כך נאמר בכתוב: "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" (שם, יא). מהו החטא, המעיב על מעשה ההתקדשות של הנזיר? מסתבר, ש"מעשה קדושה" זה, הפרישות עצמה היא החטא. ועל שחטא בנזירות הוא מביא קרבן כפרה. חטא גדול הוא, אם כן, להתרחק מצוף ההנאות, שמזמן העולם. אסור למנוע מן הגוף את מה שהתורה התירה לו. חוטא הוא, אם כן הנזיר - גיבור פרשתנו. ואכן, רבו הפרשנים ופוסקי ההלכה בישראל, ששללו בתכלית את הסגפנות כדרך המובילה ... מאחורי כותלי מנזרים, או התבודדו על פסגות הימליה למיניהן, כדי להפריח לבד מנטרות אישיות. ואילו אצלנו, הושמה לראש הנזיר המתבודד והמסתגף עטרת הקוצים של החוטא. אנו אומרים "כן" לחיים כמות שהם, כי "אין הקב"ה רוצה" - ... הפעולה של הקדושה היהודית. אך אם כך הוא, אנו טועמים את טעמה של המבוכה. האם לא ראינו בתחילת דברינו, שהתורה העניקה לנזיר את התואר "קדוש"? האם לא נשק שמעון הצדיק לנזיר הצעיר, שעלה כנזיר מדרום הארץ? מבוכתנו אף תגדל, כשהעיון בדף הבא בתלמוד (נדרים דף י, א), יבהיר לנו. ששמעון הצדיק עצמו טוען, שהנזיר חוטא הוא. מדוע, אפוא, התרגש מן הנזיר הצעיר? כלומר, מה פשר יחס דו ערכי זה של הפרשה לנזיר? כך הגענו אל תורת הגמילה המקראית. ממנה עולה, לדעת פרשנים מסוימים, שהנזיר הוא אכן קדוש וחוטא כאחת. דמות האדם הרצוי, בעיני התורה, הוא האדם החי והנהנה מחייו, בגבולות ... למשוך אותו אל התמכרות בלתי מבוקרת לתשוקות הגוף. כלומר, ברבדים הנסתרים שבנפשו, בתת - מודע, רבצה הנטייה לחטא. החלטת הנזירות, שהחליט באותו רגע, הצביעה על אומץ לב וכוחות נפשיים גדולים. היה לו העוז לשים סכר מעשי, ... עד שירגיש, כי שולט הוא בתאוות השתייה. הנטייה לשכרות היא החטא. הכוח להתמודד עמה הוא הקדושה. ועל כן, נאמר בפרשה על הנזיר, אחרי ימי הנזירות, כך: "ואחר ישתה הנזיר יין" (שם, כ). הלא אם כבר חלפו ימי הנזירות, ומותר הוא בשתייה, מדוע ממשיך הכתוב לקור אלו "נזיר"? כי ימי הנזירות השיבוהו אל האיזון הנפשי. מעתה, שולט הוא מחדש בכוחותיו. מעתה, גם אם ישתה יין במידה הקצובה והבריאה, נותר הוא "נזיר". "נזיר" מלשון "נזר". מלך על עצמו, שכוס יין החיים הטובים בידיו. ...

... Nikya 70; Majjhimapasapi 20, (M I 473) כך שמעתי: פעם אחת הבהגווה נדד בארץ הקאסי בחברת קבוצה גדולה של נזירים. אז אמר הבהגווה לנזירים: נזירים, אני לא אוכל ארוחות בלילה [i]. מאחר ואני לא אוכל ארוחות בלילה, אני יודע בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. בואו נזירים, המנעו גם אתם מלאכול ארוחות בלילה. אם לא תאכלו ארוחות בלילה, גם אתם תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. "בסדר גמור, אדון נכבד, " השיבו הנזירים האלו לבהגווה. אז, מאוחר יותר, הבהגווה נדד בשלבים בארץ הקאסי והגיע לעיירה קטנה הנקראת קיטאגירי בעיר בני הקאסי, היא קיטאגירי. באותה העת, שני הנזירים הידועים בשם אסג'י ופונבסוקה, התגוררו בקביעות בקיטאגירי. נזירים רבים פנו אל הנזירים אסג'י ופונבסוקה ואמרו להם: "אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר לא אוכלים ארוחות בלילה. אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר, אשר לא אוכלים ארוחות בלילה, יודעים בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. בואו, אדונים, המנעו גם ... תאכלו ארוחות בלילה, גם אתם תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. " כאשר הדבר נאמר, הנזירים אסג'י ופונבסוקה אמרו לנזירים האלו: "אדונים נכבדים, אנחנו אוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. אנחנו שאוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר ... הנחוות בהווה ונחפש אחר [תועלת שתושג] בעתיד? אנו נאכל בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. כאשר הנזירים הללו לא יכלו לשכנע את הנזירים אסג'י ופונבסוקה, הם הלכו אל הבהגווה, ברכו אותו לכבוד, ולאחר שהתיישבו במקום ראוי פנו אל הבהגווה כך: "אדון נכבד, פנינו אל הנזירים אסג'י ופונבסוקה ואמרנו להם: 'אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר לא אוכלים ארוחות בלילה. אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר, אשר לא אוכלים ארוחות בלילה, יודעים בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. בואו, אדונים, גם לכם רצוי ... בלילה, תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. ' "כאשר דבר זה נאמר, אדון נכבד, הנזירים אסג'י ופונבסוקה אמרו לנו: 'אדונים נכבדים, אנחנו אוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. אנחנו שאוכלים בערבים, ... [שתושגנה] בעתיד? אנו נאכל בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. ' אדון נכבד, מאחר ולא יכולנו לשכנע את הנזירים אסג'י ופונבסוקה אנו מדווחים על העניין לבהגווה. " אז אמר הבהגווה לאחד הנזירים "בוא נזיר, קרא לנזירים אסג'י ופונבסוקה במילים האלו: 'המורה קורא לאדונים הנכבדים. '" "בסדר גמור, אדון נכבד, " השיב הנזיר לבהגווה והלך אל הנזירים אסג'י ופונבסוקה להם אמר: "המורה קורא לכם אדונים נכבדים. " הנזירים אסג'י ופונבסוקה השיבו "בסדר גמור, אדון, ", הלכו אל הבהגווה, ולאחר שברכו אותו בכבוד התיישבו במקום ראוי. הבהגווה פנה אל שני הנזירים אסג'י ופונבסוקה אשר ישבו במקום ראוי, ואמר להם: "האם זה נכון, נזירים, שנזירים רבים פנו אליכם ואמרו" אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר לא אוכלים ארוחות בלילה... אם לא תאכלו ארוחות בלילה, תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות? " האם זה נכון שכאשר הדבר נאמר, אתם השבתם לאותם נזירים: "אדונים נכבדים, אנחנו אוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים... אנו נאכל בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים"? ...

... ההארה השלישי - אנאגאמי - מאגה (angmi-magga). 'עייפות ועצלות' ו'חוסר מנוחה' נפסקות רק בשלב הארהנטיות (arahatta-magga). בסוטרת 'פירות הפרישות' [viii] מתאר הבודהה נזיר הזונח את חמשת ההפרעות והופך חופשי מהן: ...

... לגילוי מצב בלתי ידוע) הפריסה מיועדת לגילוי מצב שאינו ברור לשואל ומבוססת על קלף הכהנת הגדולה, כפי שנכתב בספרם של הויו באנזף ואקרון (סי. פי. פריי) - "הטארוט של קראולי". קלף הכהנת הגדולה מתאר דמות של נזירה המקריבה עצמה לאל, לרוח ולידע נשגב: הכהנת הגדולה יושבת זקופה על כיסא אבן בין 2 עמודים - בועז ויכין שמסמלים את הניגודים: טוב / רע, כן / לא. לראשה של הכהנת שלושה ירחים: חרמש הירח ...

... קערת - הנדבות ואת גלימתו העליונה, ופנה אל אולם האסיפות יחד עם קבוצת הנזירים. משהגיע לשם הוא רחץ את כפות רגליו, נכנס לאולם האסיפות והתיישב מנגד לעמוד האמצעי כשפניו פונות למזרח. כך גם הנזירים רחצו את כפות רגליהם, נכנסו לאולם האסיפות ... הבעה או צורת התנהגות. [ii] התרגול הרוחני - brahmacariya. [iii] הנזיר נפטר מחוסר הנוחות הקיים של הרעב ומונע הופעה של אי ...

... שמעתי. פעם אחת המכובד קומארה - קספה [1] נדד סביב קוסלה עם קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים, והגיע לעיירה בשם סטביא. שם נשאר להתגורר מצפון לסטביא ... שמעו את החדשות: 'הפרוש קומארה - קספה נודד סביב קוסלה עם קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים. הוא הגיע לסטביא ונשאר להתגורר מצפון לסטביא ביער ... הדברים האלו כלל לא קיימים." "טוב, אדוני", אמר העוזר, והעביר את ההודעה. I.לאחר מכן הנזיר פאיאסי, מלווה בברהמינים ובבעלי - הבית של סטביא, הלך אל ...

... שמפנקים אותו ואז הוא מצליח להרגיש אהבה. לרב קשה לו עם גילויי חיבה יתרה והוא מעדיף את הרוחני והאינטלקטואלי על פני הרגשות וסערות הנפש. קל לו יותר להתמודד עם סיפורים של אחרים מאשר עם הפרטנר שלו. יש בו מן הנזיריות והסגפנות. עולם החומר לא מעניין אותו יותר מדי. הוא תמיד ימצא איך להעסיק עצמו גם ללא עזרה מצד ...

... מוקדי הקשב Maha Satipatthana Sutta Digha Nikya, 22 כך שמעתי. בפעם אחת הבודהה התגורר בין בני הקורו. להם יש עיר מסחר בשם קמסדהמה ושם פנה הבודהה אל הנזירים: 'נזירים! ', - 'אדוני', הם השיבו. והבודהה אמר: 'נזירים, קיימת דרך אחת זו לטיהור התודעה, להתגברות על צער וייאוש, להעלמות כאב ועצב, להגיע אל הדרך הנכונה, להגשמת ניבאנה - וזו היא ארבעת היסודות למודעות. 'מהם הארבעה? הנה, נזירים, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח לתשוקות ומאווים כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, במודעות ובהכרה ... כלפי העולם. הוא מתבונן בתופעות מנטליות כתופעות מנטליות במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח לתשוקות ומאווים כלפי העולם. ' (הבנה של הגוף) וכיצד, נזירים, נזיר מתבונן בגוף כגוף? הנה נזיר, לאחר שהלך ליער או לרגלות עץ, או למקום שומם, יושב כשרגליו מסוכלות, מחזיק את גופו זקוף, תוך שמביא עצמו למודעות. במודע הוא שואף, במודע ... אנשוף מודע לכל הגוף". הוא מאמן עצמו בחשיבה: "אני אשאף להרגיע את כל התהליך הגופני". הוא מאמן עצמו בחשיבה: "אני אנשוף להרגיע את כל התהליך הגופני". נזירים, בדיוק כפי שחרט עץ מיומן או שולייתו, בעוד שחורט חריטה ארוכה מודע לכך שהוא חורט חריטה ארוכה, או בעודו חורט חריטה קצרה, מודע לכך שהוא חורט חריטה קצרה, כך גם נזיר, כאשר הוא שואף נשיפה ארוכה... וכך הוא מאמן את עצמו בחשיבה: "אני אנשוף להרגיע את כל התהליך הגופני" כך הוא מתבונן בגוף כגוף פנימית, ... הוא מתבונן בהופעה והעלמות תופעה בגוף. או לחילופין ההבנה ש'ישנו גוף' נמצאת בו במידה מספקת לידיעה והכרה. והוא חי עצמאי, לא ניתלה בדבר בעולם. וכך נזירים, נזיר מתבונן בגוף כגוף. ועוד נזירים, כאשר נזיר הולך, הוא יודע לכך שהוא הולך. כאשר הוא עומד, הוא יודע שהוא עומד. כאשר הוא יושב הוא יודע שהוא יושב. כאשר הוא שוכב, הוא יודע שהוא שוכב. באיזו תנוחה שגופו נמצא בה, הוא יודע שכך היא. כך הוא מתבונן בגוף כגוף... ועוד, נזירים, כאשר נזיר הולך קדימה או אחורה, הוא מודע בבהירות למה שהוא עושה, כאשר הוא מביט לפנים או הצידה הוא מודע בבהירות למה שהוא עושה, כאשר הוא מתכופף או ... למה שהוא עושה. כאשר הוא הולך, נעמד, מתיישב, נרדם ומתעורר, כאשר הוא מדבר או שותק, הוא מודע בבהירות למה שהוא עושה. כך הוא מתבונן בגוף כגוף... ועוד, נזירים, נזיר בוחן את הגוף מכפות רגליו מעלה, ומקודקוד ראשו מטה, כעטוי בעור ומלא באיברים לא טהורים שונים: "בגוף זה מצויים שערות ראש, שערות גוף, ... בעל ראייה חדה היה פותח את השק, בוחן את תכולתו, ואומר: "זה אורז גבעות, זה אורז שדה, אלו עדשים, זו שעועית, זו אפונה, זה סומסום, זה אורז מקולף", כך, נזירים, גם נזיר בוחן את הגוף: "בגוף זה מצויים שערות ראש... שתן". כך הוא מתבונן בגוף כגוף... ועוד, נזירים, נזיר בוחן את הגוף, באיזו תנוחה שהוא נמצא בה, על פי האלמנטים: "בגוף זה קיימים אלמנט האדמה, אלמנט המים, אלמנט האש, אלמנט הרוח" בדיוק כפי שקצב מיומן או השוליה שלו, לאחר ששחט פרה, היה יושב בצומת דרכים עם הגוויה המבותרת לנתחים, כך גם נזיר בוחן את הגוף באיזו תנוחה שהוא נמצא בה, על פי האלמנטים: "בגוף זה קיימים אלמנט האדמה, אלמנט המים, אלמנט האש, אלמנט הרוח". כך הוא מתבונן בגוף כגוף... ועוד, נזירים, במקרה ונזיר רואה גופה זרוקה בצד בשטח קבורה, יום, יומיים או שלושה, מתה, נפוחה, חיוורת, מלאת מוגלה, משווה את גופו עם זו כשהוא חושב: "גוף זה הוא בעל טבע זהה, הוא יהיה כמו זה, אין הוא יכול לחמוק מגורל זה". כך הוא מתבונן בגוף כגוף... ועוד, נזירים, במקרה ונזיר רואה גופה זרוקה בצד בשטח קבורה, אכולה על ידי עורבים, ניצים או נשרים, על ידי כלבים או זאבים, או מגוון אחר של יצורים, משווה את גופו עם זו כשהוא חושב: "גוף זה הוא בעל טבע זהה, הוא יהיה כמו זה, אין הוא יכול לחמוק מגורל זה". כך הוא מתבונן בגוף כגוף... ועוד, נזירים, במקרה ונזיר רואה גופה זרוקה בצד בשטח קבורה, שלד עם בשר ודם מחובר בגידים... שלד חסר בשר מרוח בדם מחובר בגידים... שלד חסר בשר ודם מחובר בגידים... ... שידרה שם, עצם בית חזה כאן, זרוע שם, עצם כתף כאן, עצם גרון שם, לסת כאן, שיניים שם, גולגולת כאן, משווה את גופו עם זו כשהוא חושב: "גוף זה... " ועוד, נזירים, במקרה ו

... בלי לגעת ברגש. בגלגול זה עליו לגעת בכאב ולא לברוח! לחוות את החיים במלואם וליהנות. גלגול קודם אצל האדון מצביע על היותו נזיר הזקוק לחיזוקים חיצוניים ולקבלת הכרה. בגלגול זה עליו להתחבר ולאהוב את עצמו. להודות ברגשות כשכואב לו ולהתמודד איתם פנים מול פנים ללא פחד. על ...

... עדיין מלהיות פרוש או ברהמין. אך, קספה, כאשר נזיר מפתח חוסר - טינה, חוסר - זדון ותודעה שופעת אהבה, והוא זונח את השחיתויות, מממש וחי בשחרור חסר השחיתות של התודעה, השחרור דרך חוכמה, לאחר שהגשים זאת בחיים אלו ממש באמצעות תובנתו האישית, אז, קספה, נזיר זה מוגדר כפרוש וכברהמין. [14] " לשמע הדברים קספה אמר למכובד: "גוטמה המכובד, קשה להיות פרוש, קשה להיות ברהמין. " "כך אומרים בעולם, קספה: 'קשה להיות פרוש, קשה ... להיות פרוש, קשה להיות ברהמין. ' אך קספה, כאשר נזיר מפתח חוסר - טינה, חוסר - זדון ותודעה שופעת אהבה... (כמו בפסקה 15), אז, קספה, נזיר זה נקרא פרוש וברהמין. " לשמע הדברים קספה אמר למכובד: "גוטמה המכובד, קשה להבין פרוש, קשה להבין ברהמין. " "כך אומרים בעולם, קספה: 'קשה להבין פרוש, קשה להבין ... להבין פרוש, קשה להבין ברהמין. ' אך קספה, כאשר נזיר מפתח חוסר - טינה, חוסר - זדון ותודעה שופעת אהבה, וזונח את השחיתויות, מממש וחי בשחרור חסר השחיתות של התודעה, השחרור דרך חוכמה, לאחר שהגשים זאת בחיים אלו ממש באמצעות תובנתו האישית, אז, קספה, נזיר זה נקרא פרוש וברהמין. פיתוח המוסר, התודעה והחוכמה (Slasamdhipasampad) - 20 וקספה אמר למכובד: "גוטמה המכובד, מהו אם כך פיתוח המוסר, התודעה, והחוכמה? " "קספה, ... מידיו ממש את היציאה - קדימה, שאקבל ממנו את הנזירות! " "קספה, מי שקודם לכן היה שייך לכיתה אחרת ומבקש את היציאה - קדימה או נזירות בדהמה ומשמעת אלו עליו להמתין ארבעה חודשים ומקץ תקופת מבחן של ארבעה חודשים, הנזירים המבוססים בתודעותיהם יעניקו לו את היציאה - קדימה ואת הקבלה לנזירות. אך ניתן שיהיו יוצאי דופן במקרים מסויימים. " "אדוני, אם כך המצב, אמתין גם ארבע שנים, ולכשתסתיים תקופה זו, שהנזירים יעניקו לי את היציאה - קדימה ואת הקבלה לנזירות. " לאחר מכן קספה קיבל את היציאה - קדימה ואת הנזירות מהבודהה עצמו. והמכובד קספה שזה עתה הוסמך, בהיותו בבדידות, מבודד, ללא לאות, בלהט ונחישות, תוך זמן קצר הגשים את מה שלמענו אדם צעיר מלידה טובה יוצא קדימה ... נדרשת תסיסה. אין תמיכה לזה מצד פרשנות המשנה. הנזיר ניאנמולי (namoli) בקובץ הסוטות הבינוניות (MN 12.45) מתרגם את המונח כ'משקה משכר'. [9] נזיר שמקבל מזון נדבות רק מבית אחד. [10] נזיר שמקבל רק מנה אחת של אוכל. [11] כמו אג'יטה קסקמבלי (DN 2.22). [12] Apnaka: ככל הנראה מי שלא שותה מים קרים בשל היצורים החיים בתוכם (כמו הג'אינים). [13] כדי ...