שמונה החירויות

(aha vimokkh)

3.33 אָנַנְדַה, ישנן שמונה חירויות. [43] אילו הן? (1) בהיותו בעל צורה, אדם רואה צורה. זוהי הראשונה. (2) מבלי לתפוס צורה חומרית בעצמו, אדם רואה אותן חיצונית. זוהי השניה. (3) במחשבה: 'זה יפה', אדם ממוקד בזה. זוהי השלישית. (4) בהתעלות מעבר לכל תפיסה של חומר... במחשבה: 'המרחב אינסופי', אדם נכנס ושוהה בבסיס מרחב אינסופי. זוהי הרביעית. (5) בהתעלות מעבר לבסיס מרחב אינסופי, במחשבה 'ההכרה אינסופית', אדם נכנס ושוהה בבסיס הכרה אינסופית. זוהי החמישית. (6) בהתעלות מעבר לבסיס הכרה אינסופית, במחשבה 'אין דבר', אדם נכנס ושוהה בבסיס האפסות. זוהי השישית. (7) בהתעלות מעבר לבסיס האפסות, אדם נכנס ושוהה בבסיס לא - תפיסה - ולא - חוסר - תפיסה. זוהי השביעית. (8) בהתעלות מעבר לבסיס לא - תפיסה - ולא - חוסר - תפיסה, אדם נכנס ושוהה בבסיס חידלון - התפיסה - וההרגשה. זוהי החירות השמינית.

3.34 אָנַנְדַה, פעם הייתי באוּרוּבֵלָא על גדות הנהר נֵרַנְגַ'רָא, תחת עץ הפיקוס של רועי העיזים, זמן קצר לאחר שהגשמתי התעוררות שלמה. ומָארַה, הרשע, בא אלי, עמד במקום ראוי ואמר: "אדוני, אנא מהאדון המכובד שיגשים ניבאנה סופית עכשיו, אנא ממנו אשר - הלך שיגשים ניבאנה סופית עכשיו. הגיע הזמן שהמכובד יגשים ניבאנה סופית."

3.35 לשמע דבריו אמרתי למָארַה: "רשע, לא אגשים ניבאנה סופית עד אשר יהיו נזירים ותלמידים מושלמים... עד שיהיו נזירות... חסידים... וחסידות מאומנים, מיומנים, מלומדים, יודעי הדהמה, מאומנים בהתאם לדהמה, אשר יוכלו להעביר את מה שהשיגו ממורם, ויוכלו ללמד את זה, להסביר את זה, לבסס את זה, להרחיב על זה, לנתח את זה, ולהבהיר את זה, עד אשר יוכלו באמצעות הדהמה להפריך לימוד קלוקל שיופיע, וילמדו את הדהמה בעלת התוצאות המופלאות. לא אגשים ניבאנה סופית עד אשר החיים הרוחניים האלו יכוננו וישגשגו, יופצו ויגיעו לכל עבר, וידעו עליהם בכלל האנושות בכל מקום.

3.36 ובדיוק עכשיו, היום, אָנַנְדַה, במקדש קָאפָּאלַה, מָארַה בא אלי, עמד במקום ראוי ואמר: 'אדוני, אנא מהאדון המכובד שיגשים ניבאנה סופית עכשיו... הגיע הזמן שהמכובד יגשים ניבאנה סופית. '

3.37 ואני אמרתי: 'אל דאגה, רשע. פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מעכשיו, הטַטְהָאגַטַה יגשים ניבאנה סופית. ' כך היום, אָנַנְדַה, במקדש קָאפָּאלַה, הטַטְהָאגַטַה הצהיר בקשב ובהבנה מלאה על זניחת כוח החיות."

הקטע על בקשתו של אננדה

(nandaycanakath)

3.38 לשמע דבריו, המכובד אָנַנְדַה אמר: "אנא אדוני, שהאדון המכובד ישאר מאה שלמה, אנא ממנו אשר - הלך שישאר מאה שלמה לטובתם ולאושרם של בני אדם ויצורים שמימיים רבים!"

"חדל, אָנַנְדַה! אל תבקש מהטַטְהָאגַטַה, אין זה הזמן המתאים!"

3.39 ובפעם השניה והשלישית המכובד אָנַנְדַה העלה את אותה בקשה.

"אָנַנְדַה, האם יש בך אמון בהתעוררות של הטַטְהָאגַטַה?"

"כן אדוני."

"אז מדוע אתה מטריד את הטַטְהָאגַטַה עם בקשתך שלוש פעמים?"

3.40 "אך אדוני, שמעתי משפתיו של המכובד עצמו, הבנתי משפתיו של המכובד עצמו: 'מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה... יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה, או מה שנותר ממנה. '"

"האם יש בך אמון, אָנַנְדַה?"

"כן אדוני"

"אז, אָנַנְדַה, זוהי אשמתך, זוהי טעותך, למרות שניתן לך רמז כה עבה, סימן כל כך ברור על ידי הטַטְהָאגַטַה, לא הבנת אותו ולא ביקשת מהטַטְהָאגַטַה להישאר מאה שלמה... אם, אָנַנְדַה, היית מבקש ממנו, הטַטְהָאגַטַה היה מסרב פעמיים, אך בפעם השלישית הוא היה מסכים. לכן, אָנַנְדַה, זוהי אשמתך, זוהי טעותך.

3.41 אָנַנְדַה, פעם התגוררתי ברָאגַ'גַהַה, בפסגת הנשרים. ושם אמרתי: 'אָנַנְדַה, רָאגַ'גַהַה היא מקום נעים, פסגת הנשרים היא מקום נעים, מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה... יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה... אך אתה, אָנַנְדַה, למרות הרמז העבה הזה לא הבנת ולא ביקשת מהטַטְהָאגַטַה להשאר מאה שלמה...

3.42 פעם הייתי ברָאגַ'גַהַה, בפארק הפיקוסים... בצוק השודדים... במערת סַטַפַּנִי לצד הר וֵבְּהָארַה... בסלע השחור במדרון הר אִיסִיגִילִי... במרגלות ליד בריכת הנחשים ביער הקריר... בפארק טַפּוֹדָא... בשטח האכלת הסנאים בוֵלוּבַנַה... בחורשת המנגו של גִ'יבַקַה... וגם ברָאגַ'גַהַה בפארק הצבאים מַדַּקוּצְּהִ'י.

3.43 בכל המקומות האלו אמרתי לך: 'אָנַנְדַה, המקום הזה נעים... '

3.44 מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה... יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה...

3.45 פעם הייתי בוֵסָאלִי במקדש אוּדֵנַה...

3.46 פעם הייתי בוֵסָאלִי במקדש גוֹטַמַקַה... במקדש סַטַּמְבַּקַה... במקדש בַּהוּפּוּטַה... במקדש סָארַנַדַדַה...

3.47 וגם היום במקדש קָאפָּאלַה אמרתי: 'המקומות האלה נעימים, אָנַנְדַה, מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה... יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה. הטַטְהָאגַטַה פיתח את העוצמות האלו... והוא יוכל, אָנַנְדַה, ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה. '

3.48 אָנַנְדַה, האם לא אמרתי לך קודם: כל הדברים היקרים והנעימים לנו חייבים לסבול שינוי, פרוד, ותמורה? [44] אז כיצד הדבר אפשרי - מה שנולד, שנוצר, מורכב, נתון לדעיכה - שלא ידעך? דבר זה בלתי אפשרי. וכל זאת נזנח, ננטש, נדחה, נעזב: הטַטְהָאגַטַה ויתר על כוח החיות. הטַטְהָאגַטַה אמר פעם אחת ויחידה: 'פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מעכשיו, הטַטְהָאגַטַה יגשים ניבאנה סופית. ' אין זה אפשרי שהטַטְהָאגַטַה יסוג מהצהרתו על מנת להמשיך לחיות. כעת, אָנַנְדַה, הבה נלך אל האולם בעל הגג המשופע ביער הגדול."

"טוב, אדוני."

3.49 והבודהה הלך עם המכובד אָנַנְדַה אל האולם בעל הגג המשופע ביער הגדול. כשהגיע לשם, אמר: "אָנַנְדַה, לך ואסוף את כל הנזירים המתגוררים באזור וֵסָאלִי, וקרא להם להגיע לאולם האסיפות".

"טוב, אדוני", השיב אָנַנְדַה, ועשה כך. לאחר מכן חזר אל המכובד, ברך אותו בכבוד, עמד במקום ראוי ואמר: "אדוני, מסדר הנזירים התאסף. כעת שהמכובד יעשה מה שהוא מוצא לנכון."

3.50 והבודהה נכנס אל אולם האסיפות והתיישב במושב מוכן. ואז אמר לנזירים: "נזירים, מהסיבה הזו עליכם ללמוד לעומק את הדברים האלו שגיליתי והכרזתי עליהם, לתרגל אותם, לפתח ולטפח, כך שהחיים הרוחניים ימשכו זמן רב, ושיהיו לטובת אושרם של רבים, מתוך חמלה לעולם, לטובת אושרם של הישויות השמיימיות ובני האדם. ומהם הדברים האלו...? אלו הם ארבע הבחינות לביסוס הקשב, ארבעת המאמצים הנכונים, ארבעת הנתיבים לעוצמה, חמש היכולות הרוחניות, [45] חמש הכוחות המנטליים, [46] שבעת הגורמים להתעוררות, דרך האציליים בעלת שמונה האיברים." [47]

3.51 אז אמר המכובד לנזירים: "וכעת נזירים הנני מכריז בפניכם - כל הדברים המותנים נתונים לחידלון - תרגלו בחריצות! פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מהיום הטַטְהָאגַטַה יגשים ניבאנה סופית. כך אמר המכובד. ולאחר שהוא - אשר - הלך דיבר כך, המורה אמר:

"מבוגר אני בשנים. תוחלת חיי נקבעה.

כעת אני הולך ממכם, לאחר שעשיתי את עצמי למבטחי.

נזירים, היו חסרי לאות, מודעים, ממושמעים

שימרו על תודעתכם במחשבה אסופה היטב.

הוא שאינו מתעייף, וחי בהתאם לדהמה ולמשמעת

לאחר שעזב לידה אחריו, ישים קץ ליגון."

[סוף חלק שלישי]

מבט הפיל

(ngpalokita)

4.1 והבודהה התעורר מוקדם בבוקר והתלבש, לקח את גלימתו וקערתו והלך אל וֵסָאלִי לסבב נדבות. לאחר שחזר מסבב הנדבות ואכל, הוא הביט אחורה אל וֵסָאלִי במבט הפיל שלו [48] ואמר: "אָנַנְדַה, זוהי הפעם האחרונה שהטַטְהָאגַטַה מביט בוֵסָאלִי. עתה נלך אל בְּהַנְדַגָאמַה."

"טוב, אדוני", אמר אָנַנְדַה, והמכובד המשיך עם קהל רב של נזירים אל בְּהַנְדַגָאמַה ונשאר שם.

4.2 ושם הבודהה פנה אל הנזירים: "נזירים, בשל חוסר הבנה, אי חדירה של ארבעה דברים, אני כמותכם נדדנו זה זמן רב במעגל הלידות. מהם הארבעה? בשל אי הבנה של המוסריות האצילית, בשל חוסר הבנה של הריכוז האצילי, בשל חוסר הבנה של החוכמה האצילית, בשל חוסר הבנה של השחרור האצילי, [49] אני כמותכם נדדנו זה זמן רב במעגל הלידות. ובשל הבנה וחדירה של המוסריות האצילית, הריכוז האצילי, החוכמה האצילית והשחרור האצילי, שההשתוקקות להיות נגדעה, הנטייה להתהוות הוכחדה, ולא תהיה עוד לידה נוספת."

4.3 כך אמר המכובד. הוא - אשר - הלך כך דיבר, המורה אמר:

"מוסריות, ריכוז, חוכמה ושחרור סופי

אלו הדברים הדגולים שגוֹטַמַה גילה.

את הדהמה שהבין לימד את נזיריו:

הוא אשר ראייתו שמה קץ ליגון הולך לניבאנה."

4.4 לאחר מכן הבודהה, בעת ששהה בבְּהַנְדַגָאמַה, נשא דרשה מקיפה: "זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, הוא מביא תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשיה לחלוטין מהנגעים המנטליים, כלומר, מזיהומי החושים, התהוות, השקפות מוטעות ובורות."

הקטע על ארבעת הקריטריונים העיקריים

(catumahpadesakath)

4.5 ולאחר שהבודהה שהה בבְּהַנְדַגָאמַה ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אָנַנְדַה: "בוא אָנַנְדַה, הבה נלך אל הַטְּהִיגָאמַה... אַמְבַּגָאמַה... לגַ'מְבּוּגָאמַה..." והעביר את אותה דרשה בכל אחד מהמקומות האלו. ולאחר מכן אמר: "בוא אָנַנְדַה, הבה נלך אל בְּהוֹגַנַגַרַה."

4.6 "טוב, אדוני", אמר אָנַנְדַה, והבודהה הלך אל בְּהוֹגַנַגַרַה מלווה בקבוצה גדולה של נזירים.

4.7 בבְּהוֹגַנַגַרַה המכובד התגורר במקדש אָנַנְדַה. ושם הוא אמר לנזירים: "נזירים, אלמד אתכם ארבעה קריטריונים. הקשיבו היטב, כעת אדבר."

"כן, אדוני", השיבו הנזירים.

4.8 "נניח ונזיר היה אומר: 'חברים, שמעתי וקיבלתי את הדברים הבאים מפיו של הבודהה המכובד: כך היא הדהמה, כך היא המשמעת, כך הוא לימוד המורה', במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו וביטוייו עם הסוטות ובהתאם לכללי המשמעת. אם תחת בחינה והשוואה דבריו אינם מתיישבים עם הסוטות וכללי המשמעת, המסקנה תהיה: 'אלו אינם דברי הבודהה, הדברים הובנו שלא כראוי על ידי הנזיר', ויש לדחות את דבריו. אך אם תחת בחינה והשוואה דבריו מתיישבים עם הסוטות וכללי המשמעת, המסקנה תהיה: 'אלו דברי הבודהה, הדברים הובנו כראוי על ידי הנזיר'. זהו הקריטריון הראשון.

4.9 נניח ונזיר היה אומר: 'במקום כזה וכזה יש קהילה עם נזירים בכירים ומורים טובים. שמעתי וקיבלתי את הדברים האלו מקהילה זו', במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו וביטוייו עם הסוטות ובהתאם לכללי המשמעת... זהו הקריטריון השני.

4.10 נניח ונזיר היה אומר: 'במקום כזה וכזה יש מספר נזירים בכירים ומלומדים, היודעים את המסורת, היודעים את הדהמה, המשמעת, וקוד הכללים. ' במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו וביטוייו עם הסוטות ובהתאם לכללי המשמעת... זהו הקריטריון השלישי.

4.11 נניח ונזיר היה אומר: 'במקום כזה וכזה יש נזיר אחד בכיר ומלומד, היודע את המסורת, היודע את הדהמה, המשמעת, וקוד הכללים... ' במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו וביטוייו עם הסוטות ובהתאם לכללי המשמעת... זהו הקריטריון הרביעי."

4.12 והבודהה, בעת ששהה בבְּהוֹגַנַגַרַה, נשא דרשה מקיפה: 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, הוא מביא תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשיה לחלוטין מהנגעים המנטליים, כלומר, מזיהומי החושים, התהוות, השקפות מוטעות ובורות. '

סיפורו של קוּנְדַה בן הנפח

(kammraputtacundavatthu)

4.13 ולאחר שהבודהה שהה בבְּהוֹגַנַגַרַה ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אָנַנְדַה: "בוא אָנַנְדַה, הבה נלך אל פָּאבָא", שם התגורר בחורשת המנגו של קוּנְדַה בן הנפח.

4.14 קוּנְדַה שמע שהבודהה מגיע אל פָּאבָא ומתגורר בחורשת המנגו. והוא הלך אל המכובד, ברך אותו בכבוד והתיישב במקום ראוי, והמכובד הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותו בשיחת דהמה.

4.15 אז קוּנְדַה אמר: "אנא מהמכובד שיקבל ממני ארוחה מחר יחד עם קהל נזיריו!" והמכובד הסכים בשתיקה.

4.16 משראה קוּנְדַה את הסכמתו, קם ממקומו, ברך את הבודהה בכבוד ותוך שהוא שומר את ימינו כלפיו הלך לדרכו.

4.17 משהסתיים הלילה קוּנְדַה דאג להכנת ארוחה טובה של מזון רך וקשה מלאה בתבשיל 'חזיר מעודן', [50] וכאשר הייתה מוכנה הוא דיווח לבודהה: "אדוני, הארוחה מוכנה."

4.18 לאחר שהבודהה התלבש בבוקר, לקח את גלימתו וקערתו, והלך עם קהל נזיריו אל משכנו של קוּנְדַה, הוא התיישב שם במקום ישיבה שהוכן לכבודו ואמר: "הגש את התבשיל 'חזיר מעודן' שהוכן עבורי, והגש את שאר האוכל הרך והקשה לקהל הנזירים."

"טוב, אדוני.", אמר קוּנְדַה וכך עשה.

4.19 אז אמר הבודהה לקוּנְדַה: "כל מה שנותר מהתבשיל 'חזיר מעודן' עליך לקבור בבור, כיוון שקוּנְדַה, אינני יכול לראות אף אחד בעולם הזה על הישויות השמיימיות המָארוֹת והבְּרַהְמוֹת בדור הזה עם הפרושים והברהמינים עם הנסיכים ושאר האנשים, אשר אם היו אוכלים אותו, היה באפשרותם לעכל אותו כראוי מלבד הטַטְהָאגַטַה."

"טוב, אדוני.", השיב קוּנְדַה, ולאחר שקבר את שאריות התבשיל 'חזיר מעודן' בבור, הגיע אל המכובד, ברך אותו בכבוד והתיישב במקום ראוי. אז לאחר שהמכובד הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותו בשיחת דהמה, קם ממקומו ועזב.

4.20 לאחר שאכל את הארוחה שקוּנְדַה נתן, הבודהה נתקף במחלה קשה שכללה צואה עם דם, וכאבים חדים כאילו עמד למות. אך הוא עמד בכל אלו בקשב והבנה מלאה, וללא תלונות. אז המכובד אמר: "אָנַנְדַה, הבה נלך אל קוּסִינָארָא."

"טוב, אדוני", אמר אָנַנְדַה.

לאחר שאכל את ארוחת קוּנְדַה

הוא סבל ממחלה קשה, מכאיבה וממיתה

מאכילת ארוחה של התבשיל 'חזיר מעודן'.

מחלה חמורה תקפה את המורה

לאחר שטוהר, המכובד אמר:

'כעת אלך אל העיר קוּסִינָארָא. ' [51]

הבאת המים לשתייה

(pnyharaa)

4.21 לאחר שסטה מהדרך, הבודהה הלך אל מרגלות עץ ואמר: "בוא, אָנַנְדַה, קפל גלימה לארבע למעני, אני עייף וברצוני לשבת."

"טוב, אדוני", אמר אָנַנְדַה, וכך עשה.

4.22 הבודהה התיישב על המושב המוכן ואמר: "אָנַנְדַה, הבא לי מעט מים, אני צמא וברצוני לשתות."

אָנַנְדַה השיב: "אדוני, חמש מאות כרכרות עברו בדרך זו. המים קוצפים מגלגליהם ואינם טובים, הם מלוכלכים, עכורים ומזוהמים. אך, אדוני, הנהר קַקוּטְּהָא קרוב ויש בו מים נקיים, נעימים, קרירים, טהורים, עם גדות יפות למראה. שם יוכל האדון לשתות מים ולהרוות את צמאונו."

4.23 פעם שניה הבודהה אמר: "אָנַנְדַה הבא לי מעט מים..." ואָנַנְדַה השיב כמקודם.

4.24 פעם שלישית הבודהה אמר: "אָנַנְדַה, הבא לי מעט מים, אני צמא וברצוני לשתות."

"טוב, אדוני.", אמר אָנַנְדַה, לקח את קערתו והלך אל זרם המים. וזרם המים הזה אשר מימיו היו קוצפים מגלגלי הכרכרות והיו לא טובים, מלוכלכים, עכורים ומזוהמים, כאשר אָנַנְדַה התקרב אליו הפך טהור, בהיר ונקי.

4.25 והמכובד אָנַנְדַה חשב: "כמה מדהימים ונפלאים הם כוחותיו העצומים של הטַטְהָאגַטַה! המים האלו היו קוצפים מגלגלי הכרכרות... ובעת שהתקרבתי הפכו טהורים, בהירים ונקיים!". הוא לקח מים בקערתו הביא אותם למכובד, סיפר לו את מחשבותיו, ואמר: "אנא מהמכובד שישתה מהמים, שהוא - אשר - הלך ישתה!", והמכובד שתה את המים.

סיפורו של פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה

(pukkusamallaputtavatthu)

4.26 באותו רגע פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה, תלמידו של אָלָארַה קָאלָאמַה, [52] היה בדרכו על הדרך הראשית מקוּסִינָארָא אל פָּאבָא. בראותו את הבודהה יושב תחת עץ, ניגש אליו, ברך אותו בכבוד והתיישב במקום ראוי. אז אמר: "כמה נפלא, כמה מדהים, אדוני, עד כמה הנוודים האלו רגועים!"

4.27 "אדוני, פעם אחת, אָלָארַה קָאלָאמַה היה בדרכו בדרך הראשית ולאחר שפנה לצד הדרך, הלך והתיישב תחת עץ בקרבת מקום למנוחת הצהריים שלו. וחמש מאות כרכרות חלפו ברעש גדול בקרבתו. אדם אשר הלך איתן מאחור ניגש אל אָלָארַה קָאלָאמַה ואמר: 'אדוני, האם לא ראית את חמש מאות הכרכרות עוברות כאן? '

'לא חבר, לא ראיתי. '

'אך, אדוני, האם לא שמעת אותם? '

'לא חבר, לא שמעתי. '

'אם כך, אדוני, האם ישנת? '

'לא חבר, לא ישנתי. '

'אם כך, אדוני, האם היית בהכרה? '

'כן, חבר. '

'אם כך, אדוני, בהיותך ער ובהכרה מלאה לא ראית ולא שמעת חמש מאות כרכרות שחלפו בסמוך אליך, אף על פי שגלימתך החיצונית מלאה באבק? '

'כך הדבר, חבר. '

והאיש הזה חשב לעצמו: 'כמה נפלא, כמה מדהים עד כמה הנוודים האלו רגועים - אף על פי שאדם בהכרה וער, הוא אינו רואה ואינו שומע חמש מאות כרכרות החולפות בסמוך אליו! ' והלך לדרכו בהללו את כוחותיו הנשגבים של אָלָארַה קָאלָאמַה."

4.28 "אם כך, פּוּקּוּסַה, מה דעתך? מה אתה מחשיב כקשה יותר לעשות או להשיג - בעת שאדם בהכרה וער לא לראות ולא לשמוע חמש מאות כרכרות חולפות בסמוך, או בעת שאדם בהכרה וער, לא לראות ולא לשמוע דבר כאשר יורדים גשמים עזים וממטרים, ברקים מבהיקים, ורעמים רועמים?"

4.29 "אדוני, כיצד בכלל ניתן להשוות לא לראות ולא לשמוע חמש מאות כרכרות עם זה - או אפילו שש, שבע, שמונה תשע או עשר מאות, או מאות אלפים של כרכרות לזה? לא לראות ולא לשמוע דבר כאשר כזו סערה משתוללת קשה הרבה יותר..."

4.30 "פעם אחת, פּוּקּוּסַה, כאשר התגוררתי באָטוּמָא, בקומת החציר, אז ירדו גשמים עזים וממטרים, ברקים הבהיקו, ורעמים רעמו, ושני אחים איכרים וארבעה שוורים נהרגו. ואנשים רבים יצאו מאָטוּמָא להיכן ששני האחים וארבעת השוורים נהרגו.

4.31 ופּוּקּוּסַה, בדיוק באותה העת יצאתי מדלת קומת החציר, והלכתי הלוך ושוב בחוץ. ואדם אחד מההמון ניגש אלי, ברך אותי בכבוד ונעמד במקום ראוי. ואני אמרתי לו:

4.32 'חבר, מדוע כל האנשים האלו נאספו כאן? '

'אדוני, הייתה סופה איומה ושני איכרים, אחים, וארבעה שוורים נהרגו. אך אתה, אדוני, היכן היית? '

'הייתי בדיוק כאן, חבר. '

'אך מה ראית, אדוני? '

'לא ראיתי דבר, חבר. '

'אז מה שמעת, אדוני? '

'לא שמעתי דבר, חבר. '

'האם ישנת, אדוני? '

'לא ישנתי, חבר. '

'אם כך, האם היית בהכרה? '

'כן, חבר. '

'אם כך, אדוני, היית ער ובהכרה מלאה ועדיין לא ראית ולא שמעת את הגשמים העזים והשטפונות ואת הרעמים וברקים? '

'כך הדבר, חבר. '

4.33 ופּוּקּוּסַה, האדם הזה חשב לעצמו: 'כמה נפלא, כמה מדהים עד כמה הנוודים האלו רגועים, שאף על פי שאדם ער ובהכרה מלאה, הוא לא ראה ולא שמע דבר בעת שהיו גשמים עזים וממטרים, ברקים מבהיקים ורעמים רועמים! ' ולאחר ששיבח את כוחותי העצומים, ברך אותי בכבוד, ועזב תוך שהוא שומר את ימינו כלפי."

4.34 לשמע הדברים, פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה אמר: "אני מבטל את כוחותיו הנשגבים של אָלָארַה קָאלָאמַה כאילו פוזרו ברוח עצומה או נסחפו בזרם מהיר של נהר! מצויין, אדוני, מצויין! זה בדיוק כמו ליישר את מה שהפוך, או לחשוף את מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להביא מנורה אל מקום חשוך כך שבעלי ראיה יוכלו לראות צורות, באותו אופן, נחשפה הדהמה על ידי הנעלה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה, ובקהילת הסנגהה. יקבל נא אותי הנעלה לקהילת הסנגהה כתלמידו בעל - בית ששם את מבטחו בו מעתה ועד סוף חייו!"

4.35 אז פּוּקּוּסַה הורה לאחד האנשים: "לך והבא לי שתי חבילות גלימות של בד - זהב, מבהיקות ומוכנות ללבישה."

"כן, אדוני.", האיש השיב ועשה כך. ופּוּקּוּסַה העניק לבודהה את הגלימות ואמר: "הנה, אדוני, שתי חבילות גלימות משובחות של בד - זהב. אנא מהמכובד שיקבל אותן ברוב טובו!"

"אם כך, פּוּקּוּסַה, הלבישו אותי באחת מחבילת הגלימות ואת אָנַנְדַה באחרת."

"טוב, אדוני.", אמר פּוּקּוּסַה ועשה כך.

4.36 אז הבודהה הדריך, עורר השראה, עודד ושימח את פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה בשיחת דהמה. לאחר מכן פּוּקּוּסַה קם ממושבו, ברך את הבודהה בכבוד, ועזב תוך שהוא שומר את ימינו כלפיו.

4.37 זמן קצר לאחר שפּוּקּוּסַה עזב, אָנַנְדַה סידר חבילה אחת של הגלימות המוזהבות על גופו של המכובד ואמר: "כמה מדהים, אדוני, כמה נפלא שעורו של המכובד נראה כה צח ומבהיק! הוא נראה אף מבריק יותר מהגלימות המוזהבות שהוא לבוש בהן!"

"בדיוק כך אָנַנְדַה. ישנם שני מקרים בהם עורו של הטַטְהָאגַטַה נראה צח ומבהיק באופן מיוחד. מה הם? המקרה הראשון הוא בלילה בו הטַטְהָאגַטַה מגשים התעוררות שלמה, השני הוא הלילה בו הטַטְהָאגַטַה מגשים את אלמנט הניבאנה ללא שארית ביום מותו האחרון. בשני מקרים אלו עורו של הטַטְהָאגַטַה נראה צח ומבהיק באופן מיוחד.

4.38 הלילה, אָנַנְדַה, באשמורת האחרונה של הלילה, בחורשת עצי הסאל, של בני שבט המַלַּה בסמוך לקוּסִינָארָא, בין שני עצי סאל, הטַטְהָאגַטַה יגיע למותו הסופי. ועתה, אָנַנְדַה, הבה נלך אל הנהר קַקוּטְּהָא."

"טוב, אדוני", השיב אָנַנְדַה. [53]

שתי גלימות מוזהבות היו מתנותיו של פּוּקּוּסַה:

בוהק גופו של המורה עלה על זה של לבושו.

4.39 והבודהה הלך בלווית מספר גדול של נזירים לנהר קַקוּטְּהָא. שם נכנס לנהר, התרחץ ושתה, ומשיצא הלך אל חורשת המנגו, שם אמר למכובד צ'וּנְדַקַה: "בוא צ'וּנְדַקַה, קפל נא גלימה לארבע למעני. אני עייף ומעוניין לשכב לנוח."

"בסדר גמור אדוני.", אמר צ'וּנְדַקַה ועשה כך.

4.40 הבודהה אימץ את תנוחת האריה, נשכב לנוח על צידו הימני, בהניחו רגל אחת על גבי השניה, בקשב והבנה מלאה ובציון הזמן להתעורר. והמכובד צ'וּנְדַקַה התיישב אל מול המכובד.

4.41 הבודהה הלך אל הנהר קַקוּטְּהָא

עם מימיו הצלולים, הזכים והנעימים

שם המורה טבל את גופו היגע.

טַטְהָאגַטַה - מבלי אחד השווה לו בכל העולם.

מוקף בנזיריו להם הוא היה הראש.

המורה המכובד, שומר הדהמה

אל חורשת המנגו החכם הגדול הלך

ולצ'וּנְדַקַה הנזיר אמר:

'על גלימה מקופלת לארבע אשכב לנוח. '

וכך נעתר למומחה הגדול

צ'וּנְדַקַה הניח את הגלימה המקופלת.

המורה הניח את גופו המותש

בעוד צ'וּנְדַקַה נותר מתבונן לצידו.