... - התיחסות היהדות לסיגופים
ונזירות "כל ימי נזרו קדש הוא לה'" (במדבר ו, ח) אדם מחליט ביום בהיר להתנזר מן ... לכאורה, כך משמע מפרשת השבוע שלנו. וכה נאמר בפרשת
הנזיר: "איש או אשה כי יפלא לנדר נדר
נזיר... מיין ושכר יזיר... שכר לא ישתה... כל ימי נזרו קדש הוא לה' " (במדבר ו, ב - ח). המשפט האחרון במובאה הוא המוליך למסקנה,
שהנזיר הפורש מתענוגות החיים הוא הקדוש, והבוחר בדרך ההסתגפות בחר בעבודת ה' הראויה ... הפרשן הנודע רבי אברהם אבן עזרא, המצביע על המילה
"נזיר" כנגזרת מן המילה "נזר", שמשמעותה - כתר. שכן "כל בני אדם הם עבדי תאוות ... אדם זה על נס: "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם
נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד
נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. ... ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי
נזירות בישראל" (נדרים דף ט, ב). לפניכם, איפוא, אישור תלמודי לערכו הרם של האדם ... הינה דוגמא לדרך החיים הנכונה - מדוע בתום ימי
נזירותו עליו להקריב קרבן חטאת, הוא הקרבן, שמקריב האדם שנכשל בחטא כלשהו? הלא כך ... (שם, יא). מהו החטא, המעיב על מעשה ההתקדשות של
הנזיר? מסתבר, ש"מעשה קדושה" זה, הפרישות עצמה היא החטא. ועל שחטא
בנזירות הוא מביא קרבן כפרה. חטא גדול הוא, אם כן, להתרחק מצוף ההנאות, שמזמן העולם. ... מן הגוף את מה שהתורה התירה לו. חוטא הוא, אם כן
הנזיר - גיבור פרשתנו. ואכן, רבו הפרשנים ופוסקי ההלכה בישראל, ששללו בתכלית את ... לבד מנטרות אישיות. ואילו אצלנו, הושמה לראש
הנזיר המתבודד והמסתגף עטרת הקוצים של החוטא. אנו אומרים "כן" לחיים כמות שהם, כי ... האם לא ראינו בתחילת דברינו, שהתורה העניקה
לנזיר את התואר "קדוש"? האם לא נשק שמעון הצדיק
לנזיר הצעיר, שעלה
כנזיר מדרום הארץ? מבוכתנו אף תגדל, כשהעיון בדף הבא בתלמוד (נדרים דף י, א), יבהיר לנו. ששמעון הצדיק עצמו טוען,
שהנזיר חוטא הוא. מדוע, אפוא, התרגש מן
הנזיר הצעיר? כלומר, מה פשר יחס דו ערכי זה של הפרשה
לנזיר? כך הגענו אל תורת הגמילה המקראית. ממנה עולה, לדעת פרשנים מסוימים,
שהנזיר הוא אכן קדוש וחוטא כאחת. דמות האדם הרצוי, בעיני התורה, הוא האדם החי והנהנה ... שבנפשו, בתת - מודע, רבצה הנטייה לחטא. החלטת
הנזירות, שהחליט באותו רגע, הצביעה על אומץ לב וכוחות נפשיים גדולים. היה לו העוז ... להתמודד עמה הוא הקדושה. ועל כן, נאמר בפרשה על
הנזיר, אחרי ימי
הנזירות, כך: "ואחר ישתה
הנזיר יין" (שם, כ). הלא אם כבר חלפו ימי
הנזירות, ומותר הוא בשתייה, מדוע ממשיך הכתוב לקור אלו
"נזיר"? כי ימי
הנזירות השיבוהו אל האיזון הנפשי. מעתה, שולט הוא מחדש בכוחותיו. מעתה, גם אם ישתה יין במידה הקצובה והבריאה, נותר הוא
"נזיר". "נזיר" מלשון "נזר". מלך על עצמו, שכוס יין החיים הטובים בידיו. ...