נקמה - מבוא... עמך (ויקרא, יט, יח). לא רק הנקמה לגמול רעה תחת רעה במעשה ממשי אסורה, אלא גם הנטירה לנטור לאדם מישראל איבה בלב אף היא אסורה. בתלמוד נאמר שאיסור נקימה ונטירה נאמר על פגיעה ממונית, אבל מותר להגיב על צער ... (במדבר, לה, כא). אמנם לעומת איסור הנקמה על היחיד, הנקמה בממד הלאומי מותרת כלפי עמים הצוררים ואויבים את עם ישראל, כדברי הפסוק לעשות נקמה בגוים, תוכחות בלאמים (תהילים, קמט, ז). נקמה זו לעתים היא אף נתפסת כחובה דתית. אחד הנימוקים המרכזיים לכך הוא שהגויים בדרך כלל מנסים להדיח את היהודים מאמונתם באלוהי ישראל. ולכן בהקשר זה בתנך מוטיב הנקמה די רווח: בספר במדבר מסופר על אלוהים שמצווה את משה לפני מותו לנקום את נקמת ישראל מיד המדיינים, שהחטיאו ופגעו בבני ישראל - נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים - אחר תאסף אל עמיך, וליישם בכך ציווי כללי שכבר היה קיים. ממד הנקמה בולט ביחס לעמלק ... ונוקם שהנקמה היא שלו: לי נקם ושלם (דברים, לב, לה). והוא מתואר כמי שנוקם באויביו וצריו, בין אם אלו מישראל: ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי (ירמיה, ה, ט), ובין אם אלו מאומות העולם: כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו (דברים, לב, מג). בהתאם לכך, בתפילות ובמזמורים שונים ישנה ציפיה ובקשה שה ינקום מהעמים שפגעו בישראל, לדוגמה בתהילים אל נקמות ה, אל נקמות הופיע. הנשא שפט הארץ, השב גמול על גאים (תהילים, צד, א - ...