בושה - מבוא
בושה היא תחושה או רגש שלילי חזק המתעורר אצל אדם שחש כי הזולת מבקר אותו בעקבות מעשה שעשה בניגוד לנורמות המקובלות. תוכן עניינים: 1 בתנך 2 מקורות
הבושה 3 היבטים שונים
בבושה 4
הבושה כמנגנון ענישה 5
בושה במקורות היהדות בתנך: חווה מכסה את גופה הערום ומרכינה ראשה
בבושה, בפיסלו של אוגוסט רודן, אחרי הנפילה מגן עדן לפי התנך, אדם וחווה, טרום אכילת פרי עץ הדעת, ... ערומים - ולא יתבששו (ספר בראשית ג ח). מיד לאחר אכילת הפרי הם לא רק יכלו להבחין בין טוב לרע, אלא גם נתקלו ברגש שכמותו לא ידעו עד אז מעולם -
בושה על עצם היותם ערומים. מאז מלווה
הבושה כמנגנון בין - אישי וחברתי חשוב את המין האנושי. מקורות
הבושה: לפי האנתרופולוגית האמריקאית וחוקרת התרבות רות בנדיקט,
הבושה מוגדרת כחילול של ערכים תרבותיים או חברתיים. פרופסור גודית לואיס הרמן מהרווארד, אחת מחוקרות הקוגניציה המפורסמות בעולם, הגדירה ב - 2007
בושה כמצב אינסטינקטיבי של מודעות עצמית שבו האני מתפצל כדי לדמיין את העצמי דרך עיניו של האחר. ... שאנחנו כאן. אנחנו מחווטים נוירולוגית באופן שכולו מתוכנן ליצירת קשר. התובנה הזו הובילה אותה לזהות דפוס נוסף שעומד בבסיסם של כל הקשרים -
בושה, שהיא להגדרתה הפחד מניתוק: כדי שקשר אנושי אמיתי יתרחש אנחנו חייבים לחשוף את האני האמיתי שלנו, שלא אחת אנחנו
מתביישים בו. אנחנו תוהים אם יש בנו משהו שאם אנשים אחרים יראו או יידעו כבר לא נהיה ראויים לקשר אנושי. זוהי
בושה. היבטים שונים
בבושה :
הבושה היא מנגנון חברתי, המתקיים רק באינטראקציה עם אחרים, ולכן הביטוי החיצוני של
בושה משחק תפקיד חשוב. אבי תורת האבולוציה צארלס דרווין תיאר כבר ב - 1872
בושה כמנגנון פיזי הכולל הסמקה, בלבול, השפלת המבט, הרכנת הראש ושמיטה של הכתפיים. דרווין גם ציין כי היה עד
לבושה בכל מקום שבו ביקר ברחבי העולם. התופעה האוניברסלית הזו מלווה בדרך כלל בתחושת חום המתפשטת בגוף, פעילות דומה להפליא לזו המתרחשת בגוף במצבי לחץ. למעשה, שתי התופעות הן קרובות משפחה:
בושה היא תגובתו של הגוף להתמודדות עם לחץ חברתי. זוהי תגובה גופנית למחשבה אני יודע שעשיתי משהו לא מקובל חברתית, ואני יודע שאתם יודעים על כך. לביטויים הפיזיים של
בושה יש תפקיד, להראות לחברה שמסביב כי
המתבייש מבין היטב את החטא שביצע כלפי הנורמות החברתיות התקינות.
הבושה הפיזית היא הודאה באשמה, הבעת חרטה ובקשת סליחה כאחד. היא בעצם מצהירה: אני נתון לרחמיכם - אנא, אל תפגעו בי. במנגנון הפיזי של הבעת
בושה, בסומק או במבט המושפל, יש גם פתרון מובנה לתחושה הלא נעימה. זו המסקנה שאליה הגיעה הפסיכולוגית החברתית אליזבת דניס בניסוי שערכה ב - 2009. לפי מסקנתה, כשרואים שהאדם
מתבייש - סולחים לו, והוא כבר לא צריך להרגיש רע עם מה שעשה. על כן על האדם לחוש
בושה כדי שהיא תחלוף. על פי זאן - פול סארטר,
הבושה היא חוסר הנעימות הנוצרת מההפיכה לאובייקט . בדוגמה שסארטר מביא להמחשת העניין הוא מספר על ... זה, האדם הוא הסובייקט והאנשים בהם הוא צופה הם בעיניו אובייקטים. ברגע שמגיע אדם נוסף ותופס את המציץ - הוא מיד הופך לאובייקט וכך נוצרת בו
הבושה. על פי סארטר האנושיות הנשללת מהאדם
המתבייש היא העצמאות להיות המתבונן ולא האובייקט בו מתבוננים. פרופסור ריצרד שוודר, מומחה למוסר ואנתרופולוגיה ואחד מחוקרי התרבות המובילים בעולם, מסביר כי התרבות הקפיטליסטית מתייחסת להפגנת
בושה כאל חולשה ייתכן שבשל קרבת המנגנונים הפיזיולוגיים בין חרדה ו