מועדון ה - 50 פלוס - והאם שווה להתחלף עם מישהו אחר תמורת מיליארד דולר?... מי שאני תמורת מיליארד דולר? שאלתם את עצמכם פעם: האם הייתם מוכנים להחליף את הזהות שלכם, את כל זיכרונות הילדות שלכם, את החוויות שעברתם ואת כל הידע שצברתם תמורת מיליארד דולר? בדקתי את השאלה הזו על עצמי: נולדתי בצפת, ... ותמכה, על מנת שיוכל להתקדם ולעלות בסולם הדרגות. הקידום במהלך השנים של אבי בסולם התפקידים והדרגות גרם לכך שנאלצנו כילדים להחליף את המגורים, הסביבה והחברים כל מספר שנים, התהליך שלי כילד לא היה קל. צחוק הגורל היה עבורי, שבמסגרת עבודתי בתעשיית ההייטק ומסעותיי בעולם, יצרתי לילדיי מציאות דומה, שלמרות הקשיים, אני היום מאמין, תרמה לחוסן הנפשי שלהם, לפתיחות וליכולת ההסתגלות שלהם, כך שמעז יצא מתוק. ... איזו נוסחה שלפיה נדע, אלו תכונות ודרך התנהלות בחיים של הורינו ניקח איתנו לחיינו הבוגרים. קחו לדוגמה, משפחות מרובות ילדים, כל ילד לוקח ומאמץ את תכונות הוריו בצורה שונה: מאימי לקחתי את הנחישות, החריצות, הרצון להצליח, להקים עסק, לגדול ולהתקדם, ואילו ... וספריי והצטרפתי למועדון נוסף, מאוד מקובל בימינו, מועדון הגרושים. אחד המהלכים הקשים ביותר נפשית, שעברתי בעיקר בגלל הריחוק משני ילדיי המקסימים. אני מלא תקווה שילדיי ייקחו איתם את העובדה שאסור לוותר על עצמך בשום שלב בחיים ואם כבר נפרדים, אז לעשות זאת בדרכי נועם והתחשבות בבן / בת הזוג שחלקו איתך תקופת חיים והביאו איתך לעולם חיים אחרים, אחרי הכל ילדיי הם גם פרי גרושתי. לגבי הזוגיות שלי, למעשה אני חושב שלא הייתה לי, עד לאחרונה, זוגיות בריאה בונה ומפרגנת. הכל היה סביב טיפולים הורמונולים וכשהגיעו הילדים, סביב הילדים. לא זכור לי שאני וגרושתי שוחחנו על המחר, חלמנו על המחר, או חלקנו עם השני את המחר המשותף שלנו, ... פרגנו ותמכנו האחד בשני. השנים והמעברים הכניסו הרבה גוון וצבע לחיים שלי ואף לפעמים גרמו לנידוי מצידם של קבוצות ילדים בחלק מהמקומות שבהם התגוררנו. רק השרות הצבאי תרם תרומה נכבדת להעלאת המורל והמוטיבציה שלי, יותר נכון, ההליכה לקצונה הייתה גורם מספר אחד בחיזוק הביטחון העצמי שלי. בצורה גורפת בכל שנות ילדותי, בצבא ולאחר מכן באזרחות בכל שלב ושלב בחיי, היה אותו מלאך תקופתי חבר שדחף ודרבן אותי וברגע שמשימתו הסתיימה נעלם אותו מלאך. ילדים הם הדבר שהכי לא רציתי בו, גדלתי בבית מרובה ילדים עם מיטות מוזיקאליות ולפעמים ישנו על הרצפה כשהיו אורחים, אבל כשילדיי הגיעו לעולם, הרגשתי גאווה אדירה שיש לי אותם ועוד יותר, למה שהפכו ולאן שהגיעו וזו לדעתי המתנה הכי גדולה ...