... לצוד. ועל רצח אין מה לדבר. תאר לעצמך, הוא מוסיף, מה היה קורה אילו הגיע חייזר לכדור הארץ והיה נוחת דווקא בעיראק. הוא היה חושב שכל בני - האדם הם רוצחים. יג. ילל -
חתולים הוא לא רק נתן למכאניקת הקוונטים את צורתה הכמעט סופית במשוואת הגלים שלו, אלא גם השאיר לה פרדוקס התקוע בגרונה עד היום. התיאוריה הזאת סבלה לא - מעט ... הגיל של איינשטיין ומצא את עצמו מתאמץ לא לפגר אחרי פרצי הגאוניות של הייזנברג, דיראק, דה - ברויי ושאר הנערים, ולכן הוסיף ניסוי - חשיבה פרדוקסאלי משלו, הוא ניסוי
החתול המפורסם. כולכם מדברים על סופרפוזיציה קוונטית. אומר אלכס, ואני עוד לא בטוח שהבנתי מה זה. מאוחר בלילה בא אלכס לדבר אתי על
החתול. בעקבות הספר שלנו הוא התחיל להתעניין בשאלה אם התודעה ניתנת להסבר טוב יותר במונחים קוונטיים. אני שרוע על המיטה, תשוש מעוד האבסה אצל רות, והוא יושב על הכורסה ממול, כמו פסיכואנליטיקאי ותיק, שולח מבטים נוגים אל קופסת הסיגריות והמצית שהחרמתי ממנו בכניסה. כל הסיפור הזה על
חתול חי ומת כאחד, מתריס הוד - מעלתו, נשמע לי ממש טיפשי. אם זרקתי מטבע ולא הסתכלתי על איזה צד היא נפלה, קיימת פשוט הסתברות שווה לגבי כל צד. שום אדם שפוי ... במקום אחד ולא בסופרפוזיציה. אבל העצמים היומיומיים הללו הם עצמם עשויים מחלקיקים, שמצייתים כאמור לשרדינגר. היכן אם כן הגבול בין שתי הפיסיקות? כאן, אני מבין, מופיע
החתול. החתול הוסיף לשאלה הזאת משנה חריפות. שרדינגר שם (במחשבה כמובן) בקופסה סגורה 1)
חתול 2) מתקן להריגת
חתולים המופעל עי התפרקות אטום רדיואקטיבי בודד 3) אטום רדיואקטיבי בודד. אתה זוכר שתורת הקוונטים אינה יכולה לומר מתי יתפרק אטום זה או אחר אלא רק מה ההסתברות שיתפרק כעבור זמן כלשהו. נניח אם כן שכעבור שעה יש לאטום הזה הסתברות של 50% להתפרק. מה יהיה גורל
החתול? לו הייתה זו הפיזיקה הקלאסית, הייתה התשובה פשוטה: בחצי מהמקרים יהיה בקופסה אטום מפורק
וחתול מת, ובחצי האחר של המקרים אטום שלם
וחתול חי. אבל תורת הקוונטים, שהאטום סר למרותה, דורשת שכל עוד לא נמדד האטום, הוא יהיה בסופרפוזיציה, כלומר גם שלם וגם מפורק. אבל אז, אם גורל
החתול נקבע על ידי האטום הזה, נגזר גם על
החתול להיות חי - ומת כאחד! וכמובן אין דבר כזה. אין דבר כזה כשפותחים את הקופסה, כי אז נעשית מדידה במצבו של
החתול והוא קורס לאחד משני המצבים. השאלה היא מה היה מצבו לפני פתיחת הקופסה. האם כבר אז היה במצב מוגדר, כלומר חי או מת, לפני שהסתכלנו בו? או אולי היה גם הוא ... גם במולקולה הידועה ככדור באקי המורכבת משישים אטומי פחמן. בשנים האחרונות דוחף ציילינגר את הגבול יותר ויותר כלפי למעלה. לכן הוא אומר: בטכנולוגיה המתאימה, אם נבודד
חתול מכל דבר שיכול למדוד את מצבו (אבק, אוויר, כוח המשיכה וכו) נוכל לייצר אפילו
חתולים בסופרפוזיציה. גם אנתוני לגט, שקיבל לא מזמן נובל, הציע מערכת כזאת של שדה מגנטי בסופרפוזיציה, אבל עוד לא מצאו דרך ליישם את זה. מעניין. החנון רוצה ... לזמן שאף אחד לא מבין. פעם באה אליי סטודנטית עם שאלה פשוטה: הרי ניתן להאריך את משך הניסוי לשלושה ימים ואז נוכל לדעת מה קרה בתוך הקופסה לפני פתיחתה: אם נראה גוויית
חתול מתפוררת, נדע
שהחתול היה מת מזמן, ואם נראה
חתול רזה וקערת חלב ריקה נדע
שהחתול היה חי כל הזמן. כך או כך, לא הייתה סופרפוזיציה. יפה, הנה דרך יפה לדעת מה קרה
לחתול גם אם לא צפינו בו! זה לא יעבוד, אבל הבחורה הזאת עלתה על דבר לא פחות מעניין. מצאתי את התשובה לשאלתה רק אחרי שנזכרתי בניסוי שהמציא מורי, יקיר אהרונוב, המראה שבתהליכים קוונטיים המדידה משפיעה לא רק על מה שיקרה באותו רגע, אלא גם על העבר! לכן, פתיחת הקופסה יוצרת לא רק את מצב
החתול באותו רגע, אלא גם את כל ההיסטוריה שלו מהרגע שבו אירע האירוע הקוונטי. כלומר, אם גילית אותו חי, בעצם קבעת את ההיסטוריה שלו בשלושת הימים האחרונים. אתה ... ולכן, אם הוא יהיה חי, הוא אמנם יהיה רזה וקערת החלב אכן תהיה ריקה. נו, באמת! ואז באנו שחר דולב ואני והראנו מקרים קוונטיים שבהם אפילו ההיסטוריה אינה עקבית. אם במקום
חתול נשים בקופסה כמה אטומים בסידור מסוים ונניח למערכת להתפתח, נקבל לבסוף מצב אנלוגי למצב שבו מצאנו
חתול מת ומתפורר, ובכל זאת קערת החלב שבקופסה ריקה ומסביב פזורים גללים טריים. במילים אחרות, יש מקרים שבהם שתי היסטוריות סותרות מתערבבות זו בזו. אתה יודע איך אומרים בגרמנית הנגאובר? למה, כבר התעייפת מהקוונטים? Katzenjammer, אומר אלכס. יללת
חתולים. מעניין. הקונוטציה היא לא מינית במקרה? אתה יודע, Omne animal triste post coitum, כל החיות עצובות לאחר המשגל. הרוזן מנמט - אויואר עוצם עיניו וגונח ...