גופו של אלוהים - חכמי התלמוד סברו שלאלוהים יש גוף ותכונות אנושיות.... לא תעשון אותי וכו לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון הנה כך לדעת הגמרא יש דמויות גשמיות של המשמשים ... ונשר, ועיין הערת השך שיחזקאל הפך את השור לכרוב כדברי ריש לקיש חגיגה יג עב) וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת וכן צורת אדם (ומעניין היה לבדוק: לדעת השולחן ערוך, איזו צורה יש להם למלאכי השרת?) והתוס עז מג עא דה לא תעשון אתי תמהו: כיוון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי אצטריך לאסור דמות שמשין שבמרום (התוס הבינו שהם דומים לאדם, ותירצו) ויש לומר דודאי ליכא למעלה שום מלאך ושרף ואופן כדמות אדם ממש דהכי נמי אמרינן בפק דחגיגה טו עא דליכא עורף. כלאמר דמות אדם גם למלאכים אך להם אין עורף (?). אבל דינים אלו שוב סותרים את הגמרא במסכת יבמות מט עב: מנשה הרג את ... ונשר שהרי הנביאים רק ראו דמויות דומות לאלה משום שנסתכלו דרך זכוכית שאינה נקיה... בוא וראה שלא רק לאל ולמלאכים נתנו הראשונים גשמיות. הרמבן אף מגשים את הגיהנום ואת גן העדן. וכך כתב בספר תורת האדם שער הגמול אות ... הוא מעבר להודו כלאמר בארץ סין (על כן נקרא שמה גן העדן הקומוניסטי עד עצם היום הזה). כבר למדנו שמלאכי השרת אין להם עורף (אבל כנפיים יש להם, וראה להלן) והנה דבר נוסף שלמדנו על מלאכי עליון הוא שאינם מבינים את השפה הארמית! מבואר במסכת שבת יב עב והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. והתוס בשבת יב עב דה שאין מלאכי, תמהו: ותימה דאפילו מחשבה שבלב כל אדם יודעים, ולשון ארמי לא יודעים? והראש בפרק שני בברכות אות ב תירץ ... התוס: והלא אפילו מחשבות לב האדם הם יודעים ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהן להזקק לו כלומר לדעת הראש המלאכים דוקא מבינים ארמית אלא שזו שפה מגונה בעיניהם. מלבד התמיהה מה מגונה בשפה הארמית (והרי יש מילים ארמיות בתורה ובכתובים) גם נעלמה מהראש גמרא מפורשת, סוטה לג עא: ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא וכו ובלשון ארמי היה [כלומר הקול ששמע כהן גדול היה בלשון ארמית משמע שהמלאכים לא רק מבינים אלא אפילו מדברים ארמית] [ותירצו] גבריאל הווה דאמר מר בא גבריאל ולימדו שבעים לשון ומכאן ברור שלא כדעת הראש שסובר שהמלאכים מבינים ארמית אלא שמגונה היא, ההפך הוא הנכון: אין הארמית מגונה (שהרי מדברים בה בקודש הקודשים) אלא שגבריאל הוא המלאך היחיד המבין ארמית משום שלמד שבעים שפות. כך או כך, חלפו עברו עוד 1500 שנים של הגות תורנית מעמיקה ... מתפלל בביתו אין יכול לומר שום יקום פורקן. אכן, היטיב המשנה ברורה לפסוק. גבריאל אולי טרוד הוא ומכל שאר המלאכים מי יבין יקום פורקן? חייב אדם בכבודם של מלאכים גם אם אינם דוברים שפות. כך אומרת הגמרא בברכות ס עב: הנכנס לבית הכסא אומר [למלאכים המלווים אותו] התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבוא אליכם. אמר אביי לא לימא אינש הכי, דלמא שבקי ליה ואזלי [לא יאמר כך, שאם יאמר הרפו ממני אולי יעזבו אותו המלאכים וילכו להם] אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם. מלאכים אמרנו, שדים עוד לא אמרנו. הרמבן בויקרא יז ז כתב: היתה יצירה משני יסודות מן האש והאוויר והיה מהם ... הזה רוחני יטוס לדקותו וקלותו באש ובאויר וכו ולכן אמרו רבותינו חגיגה טז עא: ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסים כמלאכי השרת ויודעים מה שעתיד לבא כמלאכי השרת וכו. שלשה כבני אדם, אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם . והאמונה של ... ההגשמה מכל וכל ונלחם בה בחרוף נפש ואף הגדיר את כל המגשים כמין וכופר, מה אומר הוא על הגשמת המלאכים? בספר מורה נבוכים חלק שני פרק ו: ואין הכונה באלו המאמרים כולם מה שחשבוהו הפתיים שיש לו יתעלה דברים, או מחשבה, או שאלת עצה או התבוננות והעזר בדעת אחרים וכו כי הכוחות כולם מלאכים, ומה מאד רע עורון הסכלות ומה מאד מזיק, אלו אמרת לאיש אחד מאשר יחשבו שהם חכמי ישראל, שהשם ישלח ... שם העובר ייטב לו מאוד ויקבלהו, ויראה זה עוצם יכולת בחוק השם וחכמה ממנו יתעלה, עם האמינו גם כן שהמלאך גוף מאש שורפת שעורו כשליש העולם כולו ויראה זה כולו אפשר בחק השם. אמנם אם תאמר לו שהשם יתברך שם בזרע כוח מצייר, יעשה תכונות אלו האברים ויתארם והוא המלאך או שהצורות כולם מפעולות השכל הפועל והוא המלאך והוא שרו של עולם אשר זכרוהו החכמים, תמיד יברח מזה וכו כבר ביארו החכמים זל למי שהוא חכם, כי לכל כוח מן הכוחות הגופניות מלאך כל שכן הכוחות המפוזרות בעולם וכו הנה בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא מלאך, ושהשכל יקרא כרוב, ומה מאוד הוא נאה זה למי שידע, ומה מאוד הוא נמאס לפתאים. היינו כרוב ומלאך אינם אלא שמות אשר יקרא האדם החושב לתכונות היצורים, לכוח השכל ולתבונה היוצרת, כל אלה כוחות פנימיים (בטבע ובאדם) ... נפלאים ומתקבלים על לב כל אדם חושב. אך אם כך, איך יסביר הרמבם את הכתובים המפורשים בתלמוד כגון שאין המלאך מבין בלשון ארמי, או ענייני בית הכסא? האם כאשר הרמבם התבטא: יחשבו שהם מחכמי ישראל התכוון על חלק מחזל ועל הרמבן? ואף על התוס שאמרו במסכת נידה טז עב: מלאך הממונה על ההריון - אבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית] ב עא [שלושה מפתחות בידו של הקבה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים כי אם המלאך הוא ביטוי לכוחות הפועלים באדם ובטבע מה שייך לאמר את שאמרו התוספות? ואף שהרמבם העיד על עצמו בכמה פעמים ... מה שכל כך ברור מדברי השגת הראבד: הרבה מחכמי ישראל, תנאים, אמוראים וראשונים החזיקו בתפיסת ההגשמה והאמינו כי לאלוהים ולמלאכיו, לשדים, לגן העדן ולגיהנום יש צורות גשמיות ממש ומקום מוגדר בתוך עולמינו החושי. במלחמתו נגד הגשמת האלוהות לא הלך ...