מלפפונים חמוצים ושוקולד - איך להפסיק לאכול שוקולד או ג'אנק או כל מנהג מזיק אחר?... איך להפסיק? מפסיקים. לא קונים. ומה אז? אז יש רצון לאכול שוקולד, אולי רצון חזק. התרבות שלנו מהללת את הרצון הזה, קוראת לו בשמות חיננים כמו craving, ומצווה עלינו לספק אותו. המחשבה הזו שכל רצון מחייב סיפוק מיידי היא ... שלא נוהגות כך באופן כל כך קיצוני. הבעיה עם סיפוק מהיר של רצונות הוא שאין הזדמנות לברר, מהו בדיוק הרצון. אני טוענת שהרצון הזה הוא לא לשוקולד. הוא למשהו אחר. פיזיולוגית לא ניתן להבחין בין רצונות שונים. ניתן להבחין ברצון עצמו. יש ... נעליים, או לאכול שוקולד, זהים פיזיולוגית. המחשבה - הפרשנות שלנו - היא שזהו רצון לשוקולד, כי התרגלנו לספק את הרצון הזה בעזרת שוקולד. והפרשנות הנורמלית והמקובלת חברתית היא שזהו רצון לשוקולד. לא מאוד נורמלי להתנועע בחוסר נוחות ליד השולחן ... היה בלתי נסבל (זוכרים? מגיע אדר, אבל זה רק אדר א)... לחכות ליום ההולדת, לסוף הארוחה שבה מגיע הקינוח. הרצון היה אדיר. לאט לאט החיים לימדו אותנו שלא כדאי לרצות דברים בלהט כזה. שיננו לנו כי כגודל הציפיות גודל ... לנו הוא איזה רצון עמום ומעורפל, רוחש מתחת לפני השטח, שהתרבות שלנו משייכת אותו בעיקר לרצון לאוכל, או לשוקולד. הרצון הזה מתעורר לפעמים בעוצמה הרסנית, אבל בדכ הוא יושב בשקט, ילד טוב, ולפעמים כמעט שנעלם. ארשה לעצמי להמר: אם ... הן שוכחות לאכול. יש לי משהו עוד יותר אופטימי להציע. לא רק הגשמת כל המשאלות שלכם היתה מבטלת את הרצון לשוקולד. אפילו תחושה של התקדמות לעבר המטרות, תזוזה, התפתחות אפילו קטנה - אבל משמעותית - היתה מפחיתה את הרצון הזה. גם זה היה מספיק. העניין הוא שיש פה ביצה ותרנגולת. או כמו שבן ה - 4 שלי מגדיר, ביצה ולטאה (חשבתם שרק על תרנגולות אפשר להסביר את האבולוציה?). השוקולד מספק את הרצון שלנו שמשהו מרגש יקרה, ומרדים אותנו, ואז לא קורה דבר סביבנו. ואז החיים לא מספקים, והרצון שלנו מתעורר שוב קצת, ואנחנו שוב מפרשים אותו כרצון בשוקולד. ושוב אוכלים שוקולד ולא עושים שום דבר משמעותי עם ... כמו שלא קל לתרנגולת להופיע ללא ביצת תרנגולת. הדרך החוצה עוברת דרך שלב ביניים שבו אנחנו לא מספקים את הרצון החזק בשוקולד, ומפנים את כל המרץ שלנו והאדרנלין הזה להקשבה לעצמנו. מה אנחנו באמת רוצים? וכיצד זה יכול לקרות?