יש לך רצון.

הרצון הוא חיסרון.

החיסרון יוצר פחד וסבל.

מילוי הרצון יוצר שלמות, נחת, ביטחון, אושר וכו'.

המשותף לכולנו הוא שכולנו בחיסרון.

משמע, לכולנו יש רצון למילוי החיסרון.

וכאן נכנסת האמונה:

כל אדם מאמין בדרך שלו איך ניתן למלא את הרצון.

האמונה משתנה בהתאם לחוויות שעברת, ולהפעלת השכל וההיגיון שלך וכו'.

כאשר אדם חושק בשוקולד, הוא מלביש את החיסרון (חסר הצורה שלו) על השוקולד וכך נוצרת האמונה שע"י השגת השוקולד הוא ימלא את חסרונו.

ואכן, אחרי אכילת השוקולד, בגלל הרצון בו, המוח מתגמל אותך ע"י הגברת ייצור הדופמין. כי יצרת צורה לרצון ומילאת אותה.

המוח חושב שביטלת את החיסרון.

הבעיה שלאחר זמן מה החיסרון חוזר (הוא מעולם לא הלך) ואז צריך להלביש לו צורה חדשה.

ועכשיו אתה מאמין שהחיסרון שלך נמצא במשקל שלך, ועכשיו השאיפה שלך היא לרדת במשקל כדי למלא את החיסרון.

ואחרי שהשגת את המטרה, שוב המוח פירש זאת כמילוי הרצון ושוב יתגמל אותך בסרוטונין שיעשה אותך "מאושר".

ושוב החיסרון "חוזר".

ושוב יצרת צורה חדשה לרדוף אחריה.

וכן הלאה...

---

החיסרון שלך חסר צורה.

במקום שבו תיצור לו צורה, שם אתה תאמין שתמצא את התשובה לחיסרון שלך. ושם יהיו השאיפות שלך ולשם אתה תשקיע את כל המשאבים שלך לרדיפות.

כמו עכבר במעבדה שרודף אחרי השאיפות של המדען.

אלה שמלבישים לחיסרון צורה של כסף - יפתחו שאיפות שיניעו אותם להיות עשירים.

אלה שמלבישים לחיסרון צורה של יופי - יטפחו את עצמם, יעשו ניתוחים, יתאפרו וכו'.

אלה שמלבישים לחיסרון צורה של דת - יחזרו בתשובה, יקיימו מצוות וכו'.

האשליה שניתן למלא את החיסרון, היא הגורם הישיר לכך שאנשים רודפים אחרי השקר והיא הגורם הישיר לכך שלא משנה כמה תשיג, אתה תמיד תחזור לאותה נקודת מוצא שחצי תאוותך בידך.

---

ליצור צורה לרצון אתה חייב. אחרת תמות.

כי לאכול ולנשום ולישון אלו צורות לרצונות.

אבל לך יש את הכוח לשנות את המניע. כי זה לא משנה מה אתה עושה, זה משנה למה אתה עושה.

ולכן אם תתעל את הכוח לרדוף אחרי הרצון בשביל להגיע לאמת, אתה תמצא בסוף הדרך שאי אפשר למלא את הרצון.

ברגע שתבין שהרצון לא ניתן למילוי, אתה תקבל את החיסרון.

וברגע שתרצה בחיסרון שלך, זה הרגע שאתה חווה שלמות