... את הצרה האמתית שהיא הרוצה את היש ולא רוצה את האין. גם כשהאדם מתבונן על
הרצון, נדמה לו שהבעיה היא בכך שהוא רוצה את היש ולא רוצה את האין, אבל מצד האמת אלו רק שתי צורות של סבל חיסרון גדול יותר שמכיל את שניהם, כי המהות של רוצה משהו ולא רוצה את ההפך, היא
הרצון עצמו, שהוא ממשיך להיות קיים בשתי הצורות הנל, כי לא משנה מה אתה רוצה, אתה עדיין תקוע עם
הרצון, שהוא ידיעה שחסר לי משהו. וכו יש אנשים שנדמה להם שהם רחמנים מאד גדולים, אבל מה שהם מפספסים זה, שבכל פעם שאתה חווה חמלה כלפי משהו מסוים, אתה בעצם מתאכזר ... שהם כביכול עובדים אצלו בהתנדבות... וכך גם האדם שרץ כל הזמן למלא את
הרצונות של עצמו, אם פעם אחת הוא היה חווה את אותו המירוץ כמי שמנהל אותו, הוא היה חווה בחירה בחירה חופשית על הכל. דהיינו הוא היה חווה שכל רצונו מלא בשלמות, ועכשיו ... בטעות חושבים שיש מילוי רצון שגורר אחריו תחושת טוב, אבל האמת היא שמילוי
הרצון הוא עצמו הטוב. על אותו משקל, יש כאלה שחושבים שיש אני שמפריד בין יש לאין, אבל האמת היא שהנפרדות בין יש לאין היא עצמה האני. אני רוצה את השלמות = זה שחסר ... ישות סופית, ואז לא משנה מה ירצה האדם הוא לא יכול להשיג את האושר, כי גם
הרצון לא לרצות הוא עצמו רצון, גם
הרצון לשלמות הוא חיסרון, וגם השגת השלמות בדמות של היפטרות
מהרצון, משאירה אותך בחיסרון, כי עדיין נשארת ידיעת האני, שהיא הבסיס שעליו נבנים כל
הרצונות. ואחרי שהאדם שואל את עצמו על
הרצונות החיצונייםלמה אני רוצה את הדבר הזה? הוא מנטרל את החשיבה
שהרצונות החיצוניים מחויבים, ומגיע לסיבת הסבל שלו, דהיינו שגם אם יהיה לו את כל מה שהוא רוצה, הוא עדיין לא יהיה מאושר, כי יש ידיעה שקודמת לרצון, שהיא ידיעת האני ... הוא כבר בבחינת איננו. ומי שהוא בבחינת כלום, הוא יכול להכיל בתוכו את כל
הרצונות שבעולם, דהיינו לרצות משהו מבלי להיות חסר אותו. ...