... להוריד את הלבושים, אני זה לא המקצוע שלי, לא הבית שלי, לא המשפחה, לא הגוף שלי, בסוף תישאר לך התודעה. אבל התודעה עדיין, היא לא השלם, העולם לא בתוך התודעה, התודעה שלך בתוך העולם. מה זה תודעה? כשאת אומרת אני, זה התודעה. אבל אם תסתכלי לתוך התודעה עמוק פנימה, את תראי את מי שאת, לפני שהיית קיימת. מה זה אומר, יש משהו שהוא לפני האני, והוא ... לו לחפש. אבל מה שהוא באמת רוצה זה להיות מלך. הרשימו הבסיסי ביותר זה שאת מלך, אבל עכשיו את בתודעת עבד, אבל יש רשימו בתוכך שאת מלך. ואז את מרגישה אומללה, למה אני מלך, נמצאת בבית כלא? האדם לא ... חווה את המקור עצמו. למעשה האני שלך פה, הוא רשימו של האני העליון. ובסוף את הופכת להיות הראשון, ומתבטלת התודעה. ואז את חוזרת לכאן, ויש לך רשימו שאת אלוהים. את נמצאת בתוך הנפרדות, אבל זוכרת שאת אלוהים. גם עכשיו ...

... (17) האינטליגנציה האנושית צריכה לעבור חניכה לפונקציות האור הפירמידליות לפני שתקודם אל הסדר האבולוציוני הבא, אל תא זמן - תודעה הבא. בהמשך נכתב, אזי, האדם יבין שהוא אזרח - שותף הנוטל חלק בממלכות כוכבים... , אנו נבין שהבריאה האנושית ...

... קיים. בתיאוריה האם אתה חושב שהנשמה שלך תמיד קיימת? כן. האם אתה חושב שהיא חייבת להיות תמיד קיימת? האם התודעה שלך חושבת שהיא חייבת להיות תמיד קיימת? מה זה תודעה? התחושה שאתה קיים. אם אתה לא יודע שאתה קיים, אז האם אתה קיים? לא. אני טוען שאתה עשוי ממשהו ... אז מה שקורה רחוק, גם הוא קשור אליך. אז כשאתה אומר אני, למי אתה מתכוון? אפילו אם תגיד שאתה התודעה, האם אתה יודע מה קורה עכשיו בסין? לא, ולכן אתה חווה שסין בחוץ. אנו אומרים שהזמן והמקום לא מחויבים, ...

... שההרגשה הנוכחית היא כזו וכזו וכן הלאה. המאמץ טמון בהתמדה של הידיעה החוזרת ונשנית ובהתבוננות רציפה בתופעות השונות, מאחר והתודעה הבלתי מאומנת נוטה לברוח ולשוטט בחוסר מודעות כסוס פרא. סוטרה מרכזית בשם ארבעת יסודות המודעות [vii] מתארת את ארבעת המוקדים להם המתרגל צריך להיות מודע, או לתרגל את המודעות שלו והם - הגוף (kya), ההרגשות (vedan), התודעה (citta), והדחפים לפעולה (sankhra): הנה, נזירים, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח לתשוקות ומאווים כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח לתשוקות ומאווים כלפי העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה במרץ, במודעות ובהכרה בהירה, לאחר שהניח לתשוקות ומאווים כלפי העולם. הוא מתבונן בדחפים לפעולה כדחפים לפעולה במרץ, במודעות ובהכרה ... הפיזית או המנטלית הנוכחית ברגע ההווה. תרגול חוזר ונשנה של הפניית תשומת הלב למצב הנוכחי מחזקת את גורם המודעות בתודעתו של המתרגל והופך אותו ליותר ויותר עוצמתי ודומיננטי. המודעות מבהירה שוב ושוב את העובדה שהתופעות הן זמניות, סבל וחסרות ... אשר נוצרת ידיעה רציפה בכל רגע ורגע נתון של המצב הנוכחי. ריכוז נכון, לעומת זאת, הוא גורם של מיקוד התודעה באובייקט מסויים. גם גורם מנטלי זה מתורגל שוב ושוב כדי לבסס אותו ולהעצים אותו בדיוק כמו גורם המודעות. ההתמקדות באובייקט צריכה להיות רציפה ודורשת החזרה חוזרת ונשנית של התודעה אל האובייקט הנבחר שיכול להיות לדוגמה נשימה, מנטרה, עיגול צבע, להבת נר, אור בהיר, או עצמים אחרים. בין אם ... בתפיסה החושית שלו אך לאחר מכן המיקוד יעבור לתפיסה מופשטת (נימיטה, סימן) שתיווצר כתוצר של הריכוז. ככל שהתרגול מתקדם התודעה מתרצה, ומסכימה להשאר עם האובייקט לזמן ארוך יותר. המצב מדומה לקשירת עגל צעיר ליתד - בתחילה הוא נלחם, מתרוצץ ... להשתחרר מהקשירה, לאחר זמן מה הוא מתעייף ואט אט הוא מוותר ונעמד במקום. התרגול במובן זה הוא מעין אילוף התודעה על מנת להפסיק את חוסר המנוחה וההתרוצצות חסרת השחר האופיינית לה. תודעה שאינה מאומנת לא מוכנה להשאר עם אובייקט מסויים יותר ממספר שניות והיא מחפשת אחר עניין חדש בלי הרף ולכן יש לאלץ אותה להתמיד עם האובייקט. גורם הריכוז יוצר יציבות מנטלית באמצעות קיבוץ התודעה לנקודה אחת המאפשר לעבוד איתה כמו סכין מושחזת. הריכוז הוא פיתוח גורם מנטלי של שליטה בתודעה הפראית המאפשר להשתמש בה ככלי מתורבת. ניתן להדגים כיצד פועלים שני הכוחות של המודעות והריכוז במהלך התבוננות מדיטטיבית של ...

... שאין הבדל בין כלום. עצלנות, קושי להבין והמאורעות הכל אחד, למה? העולם שלנו קיים, אם עכשיו ברגע הזה הייתי בתודעה שהכל אחד לא יכולתי לדבר אתך. גם דבר שאני אומר ההיפך שלו נכון. אם הייתי בשורש האחדות לא הייתי ... הזמן שאתה חי. הנה עכשיו נגלה. המציאות מגלה לך מה יהיה אתך, לכן זה לוקח את הזמן. יש את התודעה האני שהוא חווה אירועים מישהו התחבר לך לכבל של התודעה ומסריט לך את החיים אבל זה לפרטי פרטים. העניין פשוט אם תדע מראש מה יהיה החיים לא יעניינו ולכן ... היה משחרר לחץ ממילא היה לו טוב. אם אתה רואה את המכנה המשותף של כל הדברים זה מעביר אותך לתודעה אחרת, זה מוביל אותך למצב שאתה לא נאחז בדברים. הוא יבין שזה אושר חולף זה יוריד לו את הדמיון ... את האמת, תשאלי את עצמך מה זה המילה אני תחווי אותה יחד עם המציאות כיישות אחת. נניח שלאצבע יש תודעה עצמית. מי אני? היא פתאום מגלה שהיא יד. ואז היא חושבת, מה זה הגוף, ואז התודעה, ואז זה מתחבר למציאות. כאשר אדם אומר אני באופן בסיסי הוא מתכוון לגוף שלו, ואז הוא אומר אני זה התודעה, ואז אני מגיע למציאות ואז לכוח שמניע את המציאות. אתה ככ מבטל את היישות, שאתה רואה שהכל זה אלוהים. ... לפסיכולוג אני בחרדה הוא אומר לו תעשה את זה וזה. הוא עדיין בחרדה שלא להיות בחרדה. השאלה מה רמת התודעה ששואל, אדם שואל, השיטות תחשוב על משהו אחר ולא תהיה בחרדה, תשקר את עצמך בשקר כלשהו ותנסה לצאת מזה. ...

... לעבור עליהן בחזרה אל המקור הנצחי שלי. החשדנות שלי גוברת והפשטות שלו מוכפלת, הוא חוזר איתי יד ביד אל התודעה המקורית שלי המופשטת ביותר, ומראה לי אותה בתוך ראי וכאילו הוזמנתי להקרנת סרט... הוא נחוש להראות לי את הדרך ... שפתו המופשטת, דורש עזרה והיא לא מאחרת לבוא, באופן מדוד ותפור למידותי. נבוך מלא ספקות - מאבד עניין וקשר לתודעתי ומרים ידיים... והוא מחזיר אותי אל העניין ואל התודעה ואל השליטה במציאות דרך אין - ספור אמצעים ועזרים טכנים התפורים למידתי והמתחשבים ברפיוני. נחוש הוא לתת בידי שוב את מפתחות השליטה במציאות ובתודעה ובעניין... את זאת הוא עושה בעקביות, בנחישות, בסבלנות וברכות המזכירה רכותו של אב וידו המלטפת. אחזור ברשותכם לתכונה הטמועה ... התורה והנגזרות מהטקסט של התורה... הם שמו לב לעקביות המחבר, לנחישות שלו שביקש להחזיר לידם את מפתחות השליטה במציאות ובתודעה ובעניין - מפתחות שאבדו להם מזמן... הם שמו לב לסבלנותו, להתחשבות שלו, לרכותו, לידו המלטפת... הם חשו את חום ... אם לא האל הטוב והמטיב... מיהו אם לא האל הכל יכול ויוצר הכל, היודע את נפש האדם ואת נפתולי תודעתו... עד כדי כך ביקשו את קירבתו... עד שהתנתקו מהטקסט שלו וגייסו את הטקסט עצמו לטובת התכונה האנושית שלבשה אותם ... - פני המים. ג ויאמר אלהים יהי אור, ויהי - אור... סיפרתי בפרק הראשון את סיפור יום הבריאה הראשון בתודעה האנושית, וניסיתי לקלוט את מרחב התמונה המלאה כפי שהמחבר ביקש לצייר לי, לטובתי, להנאתי... הוא ביקש להעמיד את התמונה ... בראש מורכן במלוא המקבץ ובכל אחת מתמונות המשנה שהרכיבו אותה, ולא הצלחתי לקלוט באמצעותם את התמונה המלאה והמקורית של התודעה שלי, האנושית. לא הצלחתי לחזור אל מקורותי... את התמונה המקורית שהופיעה בפסוק הראשון קלטתי באופן חלקי עד מאוד, וגם ... התמונה... הניצוץ הראשון שהצית את יכולתי להבנת התמונה נוצר והלכה למעשה בפסוק השלישי, היכן שהצלחתי לקשר באופן ישיר בין התודעה האנושית המבקשת ליהנות מהיקום לבין המידע שמבקשת לגלות ולהעמיד לרשותה... ויאמר אלהים יהי אור, ויהי - אור: התודעה שאפה לגלות את המידע ואכן הוא נגלה לה. במילים אחרות: וירא אלהים את - האור כי - טוב: התודעה הרגישה במידע, חשה אותו בחושיה, נהנתה ממנו בפועל... ובמילים עוד יותר ברורות: ויבדל אלהים בין האור ובין החשך: התודעה הצליחה לגדר את המידע במטרה להוציא ממנו את החופן הרצוי... היינו הצליחה להבדיל בין החופן הרצוי לבין יתר המידע שעמד במצב הכן לרשותה... הווה אומר שהתודעה הגיעה בזאת למצב של שליטה מוחלטת בכל ערימת המידע של היקום, והפסוק האחרון במקבץ מתאר את מתווה השליטה הזו. כך הבנתי את התמונה אך עדיין היא חלקית... כיצד המידע הזה נתפס במקור בקרנית התודעה והביא לנצחיות בעליה! הביא להנאתם האין סופית, לשליטתם הבלתי מוגבלת במרחב... כיצד? וכך מחבר התורה מגיב לאין - אונות ... המקבילה שלה הזאת - אל המשמעות הזאת: ויאמר אלהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. פני התודעה האנושית ברגע פגישתה עם המידע - היו אל המסגרת שביקשה לקבע בתוך המידע - לא אל המידע הכללי כהוא זה... כי הרי המידע הגולמי (הכללי) נמצא לפניה בשפע, בכל פינה ביקום בכל החומר, והתודעה לא פנתה אל המידע כהוא זה כי - אם לחופן המוגדר והמדויק שביקשה לחפון מתוכו. ויאמר אלהים, יהי רקיע בתוך המים: התודעה ביקשה לעשות רקיע - למתוח משטח היכר בתוך ערימת המידע. ויהי מבדיל בין מים למים: משטח זה, בעצם קיומו, יבדיל בין שני סוגי המידע: 1- מים: המידע שהוגדר עי התודעה באמצעות החופן שחפנה. 2- למים: המידע הכללי שנותר בערימה, היינו המידע שמקרין כל החומר שביקום. במילים יותר מפורטות, זו ... מעל לרקיע, ויהי - כן. ויעש אלהים את - הרקיע: המשטח שנרקע (שנעשה, שנחרט, שנוצר) בתוך ערימת המידע עי התודעה כאשר חפנה את החופן שלה - שיקף במהותו את העשייה האנושית גרידא, כי העשייה ניכרת בזיהוי המידע, ולזיהוי כזה ... כל רעיון, תיאוריה, תורה, עיקרון, נוסחה, שיטה, השקפה, הלכה, סברה, הנחה, מחשבה, אמונה, הערכה, השערה, תפיסה, או דעה, כל תודעה אנושית שעומדת מאחורי כל אחת מאלו, יוצרת והלכה למעשה את שרשרת המידע שמכילה את כל חוליות המידע של היקום, ... הראשון אך עדיין לא הואר. ויהי - כן: זו המקבילה של ויהי אור . במקבילה הראשונה התהווה החופן שפני התודעה היו אליו, הוא כבר שלה החופן הזה... במקבילה הנוכחית התהוו בנוסף לחופן עוד שתי משפחות שלמות שמחלקות את סל ... שנשלף מהמידע (שהואר מתוך המידע) היווה את הבסיס לכל המידע הנותר בערימה שימלא מטבעו יום שלם. לדוגמה, המידע הבסיסי שהתודעה קלטה עם התהוותה, היא קלטה את השמים ואת הארץ - וזהו הבסיס של כל ערימת המידע הנמצאת ביקום, מכאן ... בחשכה לקרני האור שיגיעו בהדרגה ויאירוהו. ויקרא אלהים לרקיע שמים: רקיע זה שנוצר עקב החופן הראשון, הגדיר איפוא עבור התודעה את גבולותיה המדוייקות של שרשרת המידע המלאה שהתחלקה לשני חלקים מוגדרים - עליון ותחתון, ומכאן נגזרה שליטתה על כל ... חזור לפרק הראשון ולעיין בפסקה זו בהרחבה. יום שני: המקבילה של יום אחד . יום שני: באופן הזה יצרה התודעה האנושית במרחבה את יחידת הזמן הבסיסית - בשנית. יום שני זהו מופע היום האחד והשלם בשנית, יום זה יחידת ... של השרשרת המלאה. ושוב, אני מרכין את ראשי ולוחש: אינני מזהה את כל התווים בתמונה... אינני מצליח לחזור אל תודעתי המקורית, לא הצלחתי לקלוט את התמונה המלאה... וכך מגיע היום השלישי, נתראה שם.

... כל הסבל ופורשים מהעולם. 348 עזוב את העבר, עזוב את העתיד עזוב את ההווה וחצה אל מעבר לקיום עם תודעה משוחררת לגמרי לא תמצא עוד לידה והזדקנות. 349 אדם המוטרד במחשבות אשר נשלט על ידי תשוקה ונתון למרדף אחר ...

... מנטאלי, ויחד עם זאת חוזרים לרגע כדי להזין את נפשנו, ומיד להמשיך בבריחה המתמדת. החיכוך שלנו עם הרגע יוצר תודעה מודעות אהבה זרימה ונתינה. מליאות לא מתקיימת כי הגיע הרגע הבא ואיתו האתגרים שלו וההפתעות, והידיעה שרק בו קיים ...

... אתה לא יודע מה אתה רוצה, אתה לא יודע שרע לך, אתה לא יודע כלום. אבל כאשר אתה חוזר לתודעה שאתה קיים, אז אתה אומר, אני רוצה את זה כאלוהים וגם רוצה או לא רוצה את זה כישות נפרדת. ... לי כי אני חושב שרע לו. תגיד אני מספיק טיפש שבגלל שיש לו צורה כמו שלי, אז יש לו תודעה כמו שלי, ואם לי היו מרביצים אז הייתי סובל ולכן אני חושב שהוא סובל אם מרביצים לו. ואני רוצה ...

... צד האין סוף הוא הצד הנקודתי של אותו הציר למעשה אין מקום מדויק לציר האפס וזה דבר מאד מוזר לתודעה כי איך יתכן שיש עוד מספר שלם בין אפס ל אחד בין אחד לשניים ודבר זה יכול להתקיים רק ... מספר יש תדר מעט שונה מחברו ובכל זאת דרך מציאות הרמונית אנו מציירים את כל המספרים בתמונה אחת שהיא התודעה חסרת כל דמיון לשאר המספרים. כאשר אנו מבינים שהכל זה הרמוניקה והתודעה היא ההרמוניה בעצמה אנו מבינים שלמעשה שהתודעה היא נקודת האפס בציר המספרים ומה שמאפשר מצד אחד לאותה תודעה להיות מופרדת לכמה תודעות היא העובדה שנקודת האפס היא לא מקום מדויק וכל אחד יש לו הרמוניה מעט שונה ואין שתי נקודות שנמצאות ...