... באותה תקופה. בתורת הספרות של אריסטו, פואטיקה, אשר נכתבה ב - 350 לפנהס בקירוב, מתואר הקתרזיס כפעולת הטרגדיה על הצופה, המטהרת אותו בעזרת רגשי פחד
וחמלה. עוד בטקסטים שקדמו לאפלטון, שהיה מורו של אריסטו, הופיעו מילים אשר התייחסו לניקיון או לבהירות, שנגזרו מאותו שורש של המילה קתרזיס. בתקופתו של אריסטו, הגדיר האחרון את הטרגדיה ... כך קבע כי ייצוג אמנותי של הנפשות הפועלות דרך מעשיהן ולא דרך דיבורים אודותן, מהווה שיעור הולם לאותה פעולה נעלה. ייצוג אמנותי זה משתמש בתחושות של
חמלה ופחד כדי להביא לאותו טיהור, קתרזיס, אצל הצופה. הבעיה בהבנה מדויקת של המושג נגרמת עקב היותו מוגדר במשפט אשר נותר מעורפל. אריסטו כתב: אשר על ידי
חמלה ופחד מביא לטיהור של רגשות כגון אלה. לא ברור לאילו רגשות בדיוק מתכוון אריסטו, וגם אם הסביר את כוונתו בחלק אחר של הפואטיקה, הרי שאבד מבין כתביו, וכן גם בכל שאר ממצאי הפואטיקה ... מתוך האתיקה לניקומכוס של אריסטו, אשר דן באופי של הסגולה המוסרית ומדגיש את החשיבות של דרך הביניים אשר נעה בין שני קטבים של קיצוניות רגשית. הפחד
והחמלה מוזכרים בצורה מפורשת בהקשר זה, ולכן תומכי פירוש מוסרי זה מסיקים כי הקתרזיס הוא תהליך של חינוך לתגובה שמכילה את המידה הראויה של פחד
וחמלה. אז, מידה מאוזנת זו של הרגשות הללו תהפוך את הנמען של היצירה הטרגית לאדם טוב יותר. הגישה הרפואית: הקתרזיס הוא שילוב של שני מצבים המתבססים על שני פירושים: פירוש דתי, הטוען כי ... הקטע מדבר על יכולת המוזיקה להביא לקתרזיס כשהיא מעצימה את הרגשות המצויים אצל אנשים מסוימים במידה קיצונית כזו, שמסלקת את אותם רגשות, ובכללם הרגשות
חמלה, פחד והתלהבות, בהותירה את המאזינים בתחושת הקלה גדולה, כך גם גישה זו מתארת מוזיקה דתית של לחנים קדושים, שכפי שבכוחה לעורר את נפשם של אחוזי דיבוק לטירוף, בכוחה גם להרגיעם כחיסון ... המחזה ובראשם זיהוי הגיבור הטראגי על ידי נמעני היצירה, כדמות שביצעה מעשה נורא, אך אינה טמאה כי ביצעה אותו בלי כוונת זדון. כך, יכולים הנמענים להרגיש
חמלה כלפי דמות הגיבור הטראגי ולהעמיד את עצמם במצבה. אם - כן, הקתרזיס הוא שלב ביניים במבנה היצירה, אשר קודם לתחושת
החמלה ולכן גם קודם להנאה הטרגית. הגישה הקוגניטיבית: הייצוג האמנותי הינו פעילות המבוססת על לימוד והסקה. כלומר, מטרתו של תהליך הייצוג האמנותי היא תבונית. מאחר שההנאה מהייצוג האמנותי היא הנאה אינטלקטואלית, גם הקתרזיס, שנוצר מהמפגש עם אירועים מעוררי פחד
וחמלה, הוא אינטלקטואלי, שכן הוא מוביל אותנו להבנת הטבע הכללי של החוויות האנושיות של פחד
וחמלה. בנוסף, תיאורי הפחד
והחמלה אצל אריסטו מדגישים את הצד התבוני ולא הרגשי ובכך משקפים את היות התאוריה של הפואטיקה בכללותה תאוריה קוגניטיבית העוקבת אחר תהליכים הקשורים בתובנות שכליות ולא תאוריה נפשית השואפת ... לקתרזיס יש ממד הומאופתי וממד רפואי, כאשר הקתרזיס אינו אמצעי ריפוי הומאופתי לנמעני הטרגדיה כמו המוזיקה, אלא כלי להתמודדות מאוזנת עם רגשות כגון פחד
וחמלה, כך שרגשות אלו יתפקדו כהלכה, ומכאן ההתבססות על הגישה המוסרית. התמודדות מאוזנת זו מתלווה לתבונה, בניגוד לדחף וליצר שמתלווה להעצמת הרגשות בגישה הרפואית, הצופה מודע לכך שהוא מגיב לייצוג אמנותי של אירועים מעוררי פחד
וחמלה ולא לאירועים ממשיים, כך שהקתרזיס הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה הטרגית כולה, שהיא חוויה תבונית בעיקרה. כך, הקתרזיס מורכב מהקשר שבין מוסר הרגשות והתבונה הקוגניטיבית. הגישה הרגשית - ... מתפרש כניקוי הנפש ממרכיבים המחבלים ביכולתה להתבונן בידע בבירור, ובכלל זה במושא החקירה התמידי של הנפש, האמת. אצל אריסטו נוספים רגשות הפחד
והחמלה כערכים בפני עצמם, מעבר להיותם אמצעים לבהירות השכלית המיוחלת, ולפיכך הם תורמים לתהליך ההבהרה העצמית לא פחות מתהליכים תבוניים. כך גם בנוסף לראייה הכרתית - שכלית בלבד של השפעת ... הנפשי בדרך של הנגדת תחושות כאב ותחושות הנאה, הצופה בטרגדיה מתבונן בייצוג של אירועים מבישים המעוררים בו אמונות ותשוקות מבישות יחד עם רגשות הפחד
והחמלה, כשהשניים שייכים לאותו סוג של רגשות אך מנוגדים זה לזה. אז, התעוררות הרגשות המבישים מביאה להתמודדות תבונית (קוגניטיבית) עם אותן תופעות רגשיות, שמובילה לסילוקם מהנפש יחד עם רגשות הפחד
והחמלה ולכן גם לחידוש של הסדר המוסרי - רגשי הבריא. כך, הקתרזיס מורכב מיסוד רפואי, יסוד רגשי (מהרגשת המוסריות) ויסוד קוגניטיבי. ...