... שאתה, כאני, כאישיות, כישות אישית, אינדבידואלית
ומתפתחת אמור להשיג. זאת אומרת, אתה מניח שמטרת מסע החיים, או האבולוציה שלך, היא להשיג מושלמות מוחלטת או סופית. במילים אחרות: אתה מניח שיש יעד סופי שאתה אמור להגיע אליו. ובטח ... או שקראת בספרים. אבל לפניי שאתה ממשיך במסע ההתפתחות שלך לעבר מושלמות, הארה או הגעה הביתה, אני רוצה לשאול אותך: מי אתה? ואני גם רוצה לשאול אותך: מי אני? אני ואתה לא נפרדים, אבל זה יהיה גם לא מדוייק להגיד שאנחנו אחד. ... שניי צדדים של דבר אחד אבל אנחנו שונים - אתה
מתפתח ואני לא. אתה
מתפתח ואני כבר שלם. אתה מוכל בתוכי ואני לא מוכל בתוכך, אתה חלקי ואני השלם. אני מה שמודע לך, אני מה שרואה אותך ומקשיב לך בכל רגע ורגע. אבל משום שאני לא אני במובן שאתה מכיר את ... חופשי, משום שאני חופשי. אתה דפוס או תוכנה
שמתפתחת. אני
מפתח אותך וממשיך
לפתח אותך עוד ועוד ללא סוף, רק משום שאני יכול וזהו המשחק שלי - לגלות את יכולותיי. מעולם עוד לא מצאתי סוף ליכולת שלי, ולכן, ככל שאני יודע את עצמי דרכך, אני אינטליגנציה אינסופית וחסרת מגבלות וההתפתחות שלך היא מה שמצביע על זה, עליי. דרכך אני מגלה מי אני, דרכך אני מתנסה ביכולות שלי בפועל. זה המשחק שלי, והוא רק הולך ונהיה יותר ויותר כיף ככל שאני מגלה את טווח היכולת ... לזהות שאני המודעות, שאני האנטליגנציה שבוראת
ומפתחת את העולם הזה, אומר שאני האישיות, שאני האני, שאני הוא הכלי, שאני הוא הדפוס, שאני היא התבנית. אני מביט במראה ומשום שאני שוכח שהיא מראה, אני גם שוכח שאני לא הדמות שנשקפת ... הדרך הנכונה ללמוד ללכת. ובדיוק באותו אופן שבו
מפתח תוכנה לא רוצה למחוק את התוכנה שפיתח רק משום שיש לה מגבלות, לא, במקום זה הוא ממשיך
לפתח אותה. אבל ההבדל המהותי ביני לבין
מפתח תוכנה או הורה שרוצה שהילד שלו ילמד ללכת הוא שאני לא מונע על ידי רעיון של יעד סופי כמותם, ולכן הסבלנות, החמלה וההבנה שלי הם חסריי סוף בהתאם. אני יודע שהפונטיאל שלך הוא אינסופי משום שהאנטליגנציה שאני,
המפתחת אותך, היא אינסופית. ולכן, אני לעולם לא כועס עלייך או מאשים אותך בשום מגבלה או נפילה שלך, אני פשוט ממשיך
לפתח אותך. ולפעמים אתה מסיק מסקנה מוטעית לחלוטין, משום שאתה שם לב שאני כל הזמן ממשיך
לפתח אותך. אתה מניח שאני לא אוהב אותך כפי שאתה, שאני לא מרוצה ממך, ואתה פשוט טועה בגדול, אבל אני מבין את הטעות שלך... אני יצרתי אותה. ועכשיו, אני הולך לתקן
ולפתח את התבנית הזאת בעצם מילים אלה. אז אני רוצה שתבדילו בין המודעות או האינטליגנציה השלמה שאתם לבין האני או האישיות (הכלי) שלכם. ואז כל המסע מתהפך, אז אתם כבר לא במסע בדרך ... שלמה שאנחנו היא באמת שלמה ואינה זקוקה לשום
התפתחות. ומצד יש את הכלי, זהו האני שלכם (אבל למעשה כל האני הם שלכם), יש את ביטויי שלכם, את הכלי שלכם, והוא לעולם
מתפתח ולעולם לא יגיע לסוף ההתפתחות. אל תצפו מן הכלי להגיע לסוג של סוף התפתחותי או מושלמות כי זאת טעות נפוצה וכואבת מאוד. תבינו שהכלי שלכם הוא לא אתם, אם כי לא נפרד ממכם. הוא
מתפתח, זהו טבעו וזוהי הכוונה מאחוריו. המשיכו
לפתח אותו כי זהו כל המשחק וזהו כל הכיף שלנו כאן! אבל, וזהו עוד אבל חושב מאוד, אל תתבלבלו בין עצמכם לבין הכלי, בין
מפתח התוכנה לבין התוכנה, בין הרואה לבין ההשתקפות במראה. כי אז אתם לוכדים את עצמכם במלכודת הסטאטיות, כי אז אתם בעצם מסרסים את עצמכם או שמים את עצמכם בעמדה (אשלייתית) שבה אין לכם שום יכולת
לפתח את הכלי, בדיוק כפי שההשתקפות במראה לא יכולה לזוז מילימטר אלא אם כן זה הרואה אותה זז (ובבקשה אל תתפסו למגבלות של המטאפורות... אלא תמשיכו
לפתח אותן). וזה מביא אותי לחלק האחרון והוא השאלה: מהי התפתחות? ומה מביא להתפתחות? אחריי שענינו לעצמנו כאן על השאלה מה
מתפתח ומה לא
מתפתח , וראינו שהם אינם אותו האחד ועם זאת הם אינם נפרדים וזאת לא סתירה, אנחנו יכולים לעבור לשאלה של היחסים בין שניי אלה. היחסים הם שהאחד הוא ביטויי, השתקפות, השלכה או הקרנה של ... עם הכלי או הביטויי שלנו, מיד אנחנו יודעים מהי
התפתחות ומה יביא לעוד הת