ההעברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית - חלק 3
ההעברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית - חלק 2. מקומם של תהליכי
ההעברה כנוכחים בהתנסות לא ניתן לעקור מהשורש או להשמיד רגשות שעולים בטיפול. אסטרטגיה מסוג זה לרוב נכשלת ובמקום מעוררת את הפעולה ההפוכה (Spinelli, 1994 מתוך ... מצומצמת וללא חופש בחירה והתמקדות פעולתו, תופנה כלפי צרכיו העצמיים ולא כלפי האדם שנמצא מולו (מיי, 1983). הדרך של המטפל להתמודד עם הרגשות שעולים בטיפול, אינה על ידי הכחשתם, הפיכתם לדבר אחר או צמצומם לידי הגדרות
כהעברה או העברה נגדית, אלא על ידי ההכרה בהם כנוכחים בהתנסותו ובמערכת היחסים עם הקליינט (Spinelli, 1994 מתוך Spinelli, 2007). במידה ולמשל הוא חש משיכה ארוטית כלפי ... לאמץ פתיחות כלפי אותו הדבר שבמקרה ההפוך הייתה הימנעות או התרחקות ממנו, המטפל יכול להמחיש את התיאוריה ובאופן זה להפוך לדוגמה חיה של להיות בקיום ובכך, לאפשר לקליינט להתנסות בכך או לפחות להחשיב זאת (Spinelli, 2007).
העברה והעברה נגדית מנקודת המבט הפסיכואנליטית התהליכים העברתיים מתוך העמדה האינטר סובייקטיבית ההתייחסותית כפי שהוצג מלפני, השקפת העולם האקזיסטנציאליסטית מעצם היותה פנומנולוגית, מציגה ביקורת רבה כלפי יחסה של הגישה הפסיכואנליטית להתנסויות
ההעברה וההעברה הנגדית. יחד עם זאת, חשוב לציין שביקורת זו אינה עומדת בקנה מידה אחד עם המשגתן ותפיסתן של הגישות העכשוויות בפסיכואנליזה, אלא מתאימה יותר לגישה הפסיכואנליטית הקלאסית של פסיכולוגיית האדם האחד ולתקופות המוקדמות של פסיכולוגיית שני האנשים. הפסיכואנליזה הקלאסית, הבינה את יחסי
ההעברה כהשלכה או העתקה של רגשות הקשורים למערכות היחסים המוקדמות שלנו אל ההתנסויות במערכות היחסים בהווה והיא מיקדה את הטיפול על בחינת השפעת עברו של הקליינט על ... לאינטראקציה הבין אישית (מיטשל ובלאק, 2006). גישה זו סותרת במהותה את העקרונות הבסיסיים של השייכות וניתן להבין את הביקורת שהופנתה כלפיה. בשלב מאוחר יותר, התהליכים העברתיים הובנו במונחים של קשר בין אישי וההתנסות עצמה
עברה למרכז ההתמקדות של הטיפול ולא הפרשנות שלה (Summers, 2002). תפיסת התהליכים העברתיים התרחבה מעבר להשלכה של עברו של הקליינט על המטפל, לכלול גם את ... בשלב זה הביקורת האקזיסטנציאליסטית עדיין הייתה הולמת. אמנם, תקופה זו שיקפה את ההבנה של האדם במונחים שהם בין אישיים, אולם היא עדיין דמתה לקודמתה מבחינה זו שהיא הציעה שהמטפל יכול לשמור את חווייתו הסובייקטיבית מלזהם את
ההעברה של הקליינט (פרלוב, 2009). נקודת מבט זו משתנה בפסיכואנליזה ההתייחסותית. התייחסותה לתהליכים העברתיים אינם עוד כאל רגשות המועתקים מדמויות עבר אל המטפל, הקליינט או הסיטואציה האנליטית ולא עוד, כאל מצב בו רגשותיו המודחקים של הקליינט מושלכים אל מטפל שהופך לכלי הכלה להיבטים המנותקים של התנסותו של הקליינט. הם מומשגים כמטריקס של
העברה והעברה נגדית, כאמת המשקפת את השייכות ואת ההתרחשות של הכאן ועכשיו של הרגע ושהיא שייכת גם לקליינט וגם למטפל באופן שהוא בלתי נמנע (Orfanos, 2002) הפסיכואנליזה ההתייחסותית, מבינה את המפגש הטיפולי ואת יחסי
ההעברה במונחים של הדדיות ואינטר סובייקטיביות. היא מבינה את מערכת היחסים ככזו בה נמצאים שני סובייקטים ולא רק סובייקט אחד, שהוא הקליינט והאובייקט שלו, שהוא המטפל (פרלוב, 2009). התהליכים העברתיים נתפסים כתוצאה למפגש ביניהם. הם מובנים כתורמים באופן בלתי נמנע והדדי להתפתחות התהליך הטיפולי, בו מטשטש הגבול בין
ההעברה להעברה הנגדית לטובת המרחב שנוצר (מיטשל ובלאק, 2006). בני האדם נתפסים כבלתי נפרדים מהשדה הבין אישי וההתמקדות באינדיבידואל מבלי לקחת בחשבון את ... השקפת עולם זו, מציגה ביקורת כלפי התייחסותה של הגישה הפסיכואנליטית לתהליכים העברתיים. היא מציגה טענות כגון שההתייחסות למטפל כבעל יכולת להיות ניטראלי סותרת את השייכות הבלתי נמנעת שבקיום האדם, שפרשנות התנסויות אלו
כהעברה מאפשרת את התנערותו של המטפל מהשפעתו הממשית וההתמקדות בעבר, מזניחה את המתרחש בהווה באמת, מונעת קשב אמיתי וממעיטה בערכה של הסיטואציה, או שמלבד לכך שהערכים המוסברים מסתירים את הדבר שמתרחש באותו הרגע כשלעצמו ואת קישרו האפשרי להשקפת עולמו של הקליינט, אלא שגם שהכפייה שבהגדרות תהליכי
ההעברה מונעות את הניסיון להישאר עם אותו הדבר שמראה את עצמו. אמנם, בתקופות שונות של הזרם הפסיכואנליטי, התהליכים העברתיים תוארו כהשלכה של רגשות מדמויות משמעותיות ... בהווה, ההתמקדות הייתה בפרשנות העבר על מערכות היחסים בהווה והדעה שרווחה, הייתה שלמטפל ישנה היכולת לניטראליות במערכת היחסים ותרומתו לאינטראקציה לא הודגשה. ובתקופות אחרות, למרות שהקשר הובן במונחים בין אישיים ותהליכי
ההעברה הורחבו בכדי לכלול את תרומתו של המטפל למפגש, המטפל עדיין נתפס כבעל יכולת להכיל היבטים מתוך התנסותו של הקליינט באופן שהוא מנותק ושהוא אינו מעורב
בהעברה של הקליינט. עם זאת, נראה שביקורת זו אינה בהלימה עם גישות עכשוויות בפסיכואנליזה. הגישה הפסיכואנליטית ההתייחסותית מבינה באופן דומה לפנומנולוגיה ... של המטפל לבחון את עצמו בנוסף לקליינט. הן מכירות בכך שלמרות שלעיתים המטפל יכול לחוות את עצמו, או את הקשר, באופן קשה, ישנו הצורך לאפשר לדברים לקרות ולהכיר בכל ההתנסויות כנוכחות במערכת היחסים. בשתיהן נאמר שהגבול בין
ההעברה להעברה הנגדית מטשטש לטובת המרחב שנוצר בין הקליינט למטפל והן מדגישות את הצורך שהקליינט יבוא במגע עם מכלול אישיותו של המטפל. מבחינת שתי הגישות ... הדרישה מהמטפל היא להיות כן ואוטנטי. הוא נדרש להיות פתוח לתגובותיו הרגשיות והאישיות ולשקף פתיחות זו למערכת היחסים. זהו מפגש בא נעשה הניסיון לראות את האחר כשותף בין ייחוסי ולא מנקודת המבט בא האחר נחווה כנפרד. יחסי
העברה מובנים כהתנסויות הנמצאות בתלות של גומלין והדדיות ושהן מעוצבות גם על ידי המטפל וגם על ידי הקליינט.
ההעברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית - חלק 4 ...